אשליית הסבסוד והזיכרון הקצר של הפוליטיקה
הפוליטיקה האמריקנית נוטה לייצר רעיונות שנשמעים נפלא מעל בימות הנואמים, אך מתרסקים בבוטות אל מול חוקי הכלכלה הבסיסיים ביותר. כשהוא יושב בבטחה בכיסא ראש עיריית ניו יורק, זוהרן ממדאני מתחיל לממש בשטח את הצעת הדגל הפופוליסטית שלו: הקמת סופרמרקטים חברתיים בבעלות ציבורית של העירייה.
הרעיון שמאחורי המיזם נשמע פשוט וקסום: העירייה תסבסד את מחירי המזון ומוצרי הצריכה הבסיסיים, תמכור אותם לציבור במחירי עלות (ע"י ויתור על חלק מעלויות המשווק כמו ארנונה וכו'), וכך תקל על התושבים הנאנקים תחת יוקר המחיה המשתולל בתפוח הגדול.
על פניו, קל מאוד להתאהב ביוזמה חברתית שכזו שנועדה להיטיב עם האזרח הקטן. בפועל, ובעיניים כלכליות שמרניות, מדובר במתכון בדוק לאסון קמעונאי. ההיסטוריה האנושית מלאה בבתי קברות של פוליטיקאים שניסו להתערב במחירי המזון ולנצח את כוחות ההיצע והביקוש. אפשר לחזור עד לקיסר הרומי דיוקלטיאנוס, שבשנת 301 לספירה פרסם צו מחירים מירביים שרק הוביל להעלמת סחורות, לשוק שחור ולרעב כבד ברחבי האימפריה.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לא צריך להרחיק עד לעת העתיקה. בשנות השבעים, נשיא ארה"ב, ריצ'רד ניקסון, ניסה להטיל פיקוח מחירים דרקוני בניסיון לבלום את האינפלציה, מה שהוביל באופן כמעט מיידי למחסור חמור במצרכים ולחקלאים שהעדיפו להשמיד את תנובתם מאשר למוכרה בהפסד. גם בוונצואלה של העשור האחרון, ניסיונות הממשלה להשתלט על רשתות השיווק ולהכתיב מחירי ברזל קשיחים, הסתיימו במדפים ריקים לחלוטין ובמדינה שופעת נפט שתושביה מחפשים אוכל בפחים. התערבות ממשלתית במחירים מעולם לא פתרה את הבעיה, אלא רק החריפה אותה.
המחיר האמיתי: חיסול העסקים המקומיים בשוק החופשי
העמקה למספרים האמיתיים של ענף הקמעונאות חושפת עד כמה הרעיון של סופרמרקטים עירוניים מסובסדים הוא רעיון הרסני. סופרמרקטים הם עסק המבוסס על מחזורי ענק ושולי רווח זעירים ביותר. על פי נתוני התעשייה הרשמיים, אחוז הרווח הנקי הממוצע בענף המזון הקמעונאי עומד על אחוז אחד עד שלושה אחוזים בלבד. אין כאן הרבה משחק, אין שולי רווח חזיריים, וכל שבריר של אחוז קובע האם הרשת תסיים את השנה ברווח מינימלי או תפשוט רגל ותסגור את שעריה.
ברגע שעיריית ניו יורק נכנסת לשכונה ופותחת סופרמרקט שמסבסד מוצרים ומוכר אותם בעשרות אחוזים מתחת למחיר השוק, היא בעצם דנה את כל העסקים הפרטיים באזור לסגירה ודאית. המכולת השכונתית, רשתות השיווק הפרטיות והירקן המקומי פשוט אינם יכולים להתחרות בכיס העמוק של קופת העירייה, קופה שממילא ממומנת מכספי המיסים שלהם עצמם. כל סבסוד ממשלתי של מוצר מחסל לחלוטין את אותו המוצר בשוק החופשי. התוצאה הישירה של המהלך תהיה סגירה המונית של חנויות, פיטורי עובדים נרחבים בענף, והפיכת העירייה למונופול דורסני שמשתק את היזמות המקומית.
קונה במזווה מזון בסגנון שוק במרכז קארבר בפורט צ'סטר, ניו יורק | צילום: AP
כשהשוק השחור פוגש את הקופה הציבורית
מעבר לקריסת העסקים הקטנים, הרעיון עדיין קורס לתוך עצמו בגלל חוקי הטבע של הכלכלה. ברגע שנוצר פער מחירים מלאכותי ומשמעותי, מתעורר מיד ארביטראז' - הזדמנות לעשות רווח קל ומהיר מפערי מחיר.
אם העירייה תמכור סחורה ב-30% מתחת למחיר השוק (כך פורסם בתוכנית), דבר לא ימנע מבעל סופרמרקט שכן או מסוחר ממולח, להגיע מוקדם בבוקר לסופרמרקט העירוני החדש, לקנות את כל מלאי קרטוני החלב, שקי האורז והבשר, ולעשות קופה שמנה על חשבון משלמי המיסים. הוא פשוט ירוקן את המדפים המסובסדים ויציב את הסחורה למכירה בחנות הפרטית שלו במחיר מלא.
יתרה מכך, אנו חיים בכלכלה פתוחה וללא גבולות עירוניים נוקשים. העיר ניו יורק גובלת במדינת ניו ג'רזי, שם מחירי המזון נקבעים באופן טבעי על ידי כוחות השוק החופשי. מה ימנע מיזמים זריזים להעמיס משאיות שלמות של סחורה זולה מהסופרמרקטים של ראש העיר ממדאני, לחצות את הגשר או המנהרה, ולמכור את הסחורה ברווח עצום לתושבי ניו ג'רזי השכנה?
בפועל, עיריית ניו יורק תמצא את עצמה מסבסדת את המזון של תושבי המדינות השכנות, בזמן שהמדפים בעיר יישארו ריקים. הניסיון למנוע זליגה שכזו ידרוש הקמת מנגנון בירוקרטי חולני של פיקוח עירוני, פנקסי תלושים, שוטרים בכניסה לחנויות ובדיקת תעודות תושב - מנגנון שעלותו הכוללת תעלה בהרבה על עלות הסבסוד עצמו.
עוד כתבות בנושא
ההלם של ילצין: כשהקומוניזם פגש את השוק החופשי
המחשה נצחית לחשיבות המודל הקפיטליסטי והתחרות החופשית לשגשוג שאנו חווים כיום, מסתתרת באחד הרגעים הסמליים ביותר של המאה ה-20. בספטמבר של שנת 1989, ביקר בוריס ילצין - אז חבר בכיר בהנהגה הסובייטית ומי שלימים יהפוך לנשיא רוסיה - בארצות הברית. לאחר שסיים סיור רשמי במרכז החלל ג'ונסון של נאס"א בטקסס, הוא ביקש מאנשיו לעצור באופן ספונטני ולא מתוכנן בסופרמרקט רגיל לחלוטין. הפמלייה המופתעת עצרה בסניף של רשת רנדלס בעיירה קליר לייק.
המראה שנגלה לעיניו בתוך החנות שינה את תפיסת עולמו ואת מהלך ההיסטוריה לנצח. המנהיג הסובייטי, שהגיע ממדינה בה הממשלה ניהלה את הכלכלה, קבעה מחירים וחילקה הקצבות מזון לאזרחים שעמדו שעות ארוכות בתורים עבור כיכר לחם יבשה, עמד המום מול השפע האמריקני. הוא ראה מדפים אינסופיים העמוסים בעשרות סוגים של פירות טריים, ירקות, גבינות מכל רחבי העולם, ובשרים חתוכים וארוזים בשפע בלתי נתפס.
ילצין שאל את מנהל החנות בספקנות ניכרת האם הסופרמרקט הזה נבנה והוכן במיוחד עבור ביקורו הממלכתי או שהוא מיועד לאזרחים עשירים בלבד. כשהובהר לו שזו חנות שכונתית סטנדרטית לחלוטין שמשרתת אזרחים אמריקנים פשוטים מן השורה, הוא תפס את ראשו בתדהמה. הוא הסתובב למלוויו הרוסים ואמר להם בצער עמוק כי אפילו לחברי הפוליטביורו - המנהלים והבכירים ביותר במפלגה הקומוניסטית במוסקבה - אין בבית מבחר ואוכל כמו שיש בסופרמרקט השכונתי הפשוט הזה באמריקה.
הוא הוסיף ואמר שאם האזרחים בברית המועצות היו רואים את השפע הזה, הייתה פורצת מהפכה באותו הרגע. הרגע ההיסטורי הזה הוכיח לילצין בצורה הברורה ביותר שהמודל של כלכלה מתוכננת מלמעלה נכשל קשות, וכי דווקא השוק החופשי, עם התחרות האכזרית וללא סבסודים מלאכותיים או פיקוח פוליטי, הוא המנגנון היחיד שמסוגל לייצר שפע אמיתי לכולם.
בוריס ילצין בסופרמרקט האמריקני | צילום: Huston Chronicle
מיזם הסופרים החברתיים של ממדאני שואב את השראתו בדיוק מאותן תיאוריות כלכליות ישנות וכושלות שניסו להחליף את "היד הנעלמה" של השוק החופשי ביד הכבדה של הפקידות הממשלתית. כלכלת שוק פשוט אינה ניתנת לניהול חכם באמצעות צווים עירוניים וסבסוד פופוליסטי של ראש עיר. הדרך היחידה והאמיתית להוריד מחירים ולייצר שפע היא על ידי עידוד יזמות, הסרת חסמים רגולטוריים ופתיחת השוק לתחרות מירבית, ולא על ידי הפיכת העירייה לקמעונאית מסורבלת שמוכרת סחורה בהפסד ומשלמת על כך בכספי הציבור.