המפץ הגדול של העושר הבין-דורי
משהו דרמטי מתרחש מתחת לרדאר של הכלכלה העולמית: אירוע פיננסי עצום, שכמעט אין לו תקדים בהיסטוריה האנושית. בשני העשורים הקרובים צפויה הכלכלה האמריקאית, ובמידה רבה גם הכלכלה העולמית, לחוות את מה שמכונה "העברת העושר הגדולה".
לפי חברת המחקר והייעוץ הפיננסי Cerulli Associates, עד סוף 2048 צפויים לעבור בין הדורות נכסים בהיקף של כ-124 טריליון דולר.
מדובר בהון אדיר שצברו הדורות המבוגרים, ובראשם דור הבייבי בומרס, ילידי 1946 עד 1964, והדור השקט, שנולד לפניהם. כעת, עם התבגרותם, חלק גדל והולך מההון הזה מתחיל לעבור לדורות הבאים - תחילה לדור ה-X ולמילניאלס, ובהמשך גם לדור ה-Z.
הכי מעניין
הצטברות של כסף | צילום: מרים אלסטר- פלאש 90
המקור לעושר ההיסטורי הזה ברור למדי. הדורות המבוגרים נהנו במשך עשרות שנים מעלייה חדה בשווי הנכסים. רבים מהם רכשו נדל"ן בשנות השבעים והשמונים במחירים שנראים כיום נמוכים מאוד, השתתפו בגאות הארוכה בשוקי המניות מאז שנות השמונים וצברו נכסים פיננסיים בתקופות שבהן מחירי הנכסים טיפסו בעקביות.
כעת, עם הגעתם לגיל פרישה ולשנות החיים המאוחרות, ההון הזה מתחיל לעבור לילדים ולנכדים. מתוך 124 טריליון הדולרים, ההערכות הן שכ-105 טריליון יעברו ליורשים פרטיים, והיתר יופנה בין היתר לתרומות ולמוסדות פילנתרופיים.
אפקט העושר ושוק העבודה: למה לקום מוקדם לעבודה?
הזרמת הון בהיקפים כאלה לחשבונות הבנק של בני שלושים, ארבעים וחמישים עשויה לשנות גם את שוק העבודה. אחת הדרכים שבהן כלכלנים מנתחים את התופעה היא באמצעות "אפקט ההכנסה": כאשר הכנסתו של אדם ממקורות שאינם עבודה גדלה באופן משמעותי, הוא עשוי לבחור להקדיש יותר זמן לפנאי ופחות שעות לעבודה.
דמיינו מנהלת פרויקטים בת 35 שעובדת 50 שעות בשבוע תחת לחץ כבד, ולפתע יורשת דירה ללא משכנתא ותיק מניות בשווי של מיליוני דולרים. האם היא תמשיך לעבוד באותו קצב? סביר שלפחות בחלק מהמקרים התשובה תהיה שלילית.
צניחה בבורסה . | צילום: AFP
העברת העושר עשויה אפוא לשנות את מערך התמריצים של צעירים רבים. ייתכן שנראה יותר עובדים שבוחרים לעבור למשרה חלקית, לפרוש מוקדם, להקים עסק עצמאי או פשוט לוותר על מרוץ הקריירה האינטנסיבי.
עבור מעסיקים ותאגידים, מדובר באתגר משמעותי. יהיה קשה יותר למשוך עובדים מוכשרים באמצעות שכר בלבד, אם עבור חלק מהם המשכורת כבר לא תהיה תנאי לקיום כלכלי. הדבר עלול ליצור מחסור בעובדים מיומנים בתפקידי ביניים ובמקצועות תובעניים במיוחד.
כאשר מוסיפים לכך את השינויים שמביא עמו ה-AI לשוק העבודה, מתקבלת תמונה מורכבת אף יותר: מצד אחד טכנולוגיה שמצמצמת את הצורך בחלק מהעובדים, ומצד אחר עובדים שייתכן שפחות זקוקים למקום העבודה. החיבור בין שתי המגמות הללו עשוי לעצב מחדש את שוק התעסוקה בעשורים הקרובים.
יורשים עם תיק השקעות: טורבו של ריבית דריבית
מאפיין מעניין נוסף של העברת העושר הנוכחית הוא הזהות הפיננסית של היורשים. בניגוד לדורות קודמים, רבים מבני המילניאלס ודור ה-Z כבר מכירים היטב את שוק ההון.
שנים של ריבית נמוכה, לצד עלייתן של פלטפורמות מסחר נגישות כמו Robinhood ו-Interactive Brokers, הפכו את ההשקעה לנגישה ופשוטה יותר. צעירים רבים מחזיקים כיום קרנות סל, משקיעים במדדי מניות, עוקבים אחר חברות טכנולוגיה ומכירים מושגים שבעבר היו נחלתם של אנשי מקצוע בלבד.
כאשר טריליוני דולרים יעברו לידיו של דור שכבר מורגל בהשקעה, חלק משמעותי מהכסף עשוי לחזור מיד לשוקי ההון. הוא לא בהכרח יישאר בעו"ש או יופנה לצריכה, אלא עשוי להיות מושקע מחדש במניות, קרנות, נדל"ן ונכסים אחרים.
הריבית דריבית | צילום: בינה מלאכותית
התוצאה האפשרית היא האצה נוספת בצבירת ההון ועלייה במחירי הנכסים. כך עלולה להיווצר שכבה של צעירים שיגיעו לעצמאות כלכלית בגיל מוקדם בהרבה מהוריהם.
אבל בצד השני יהיו צעירים שלא יירשו דבר. כאן נמצא אולי אחד האתגרים הגדולים ביותר של התופעה: העברת העושר אינה מבטיחה צמצום פערים - להפך. היא עלולה להרחיב מאוד את הפער בין מי שנולדו למשפחות שמחזיקות דירות, תיקי השקעות ונכסים, לבין מי שלא.
ממשלות מערביות יידרשו במוקדם או במאוחר להתמודד עם השאלה כיצד מערכת המס, שוק הדיור ושוק העבודה צריכים להסתגל לעולם שבו חלק ניכר מהעושר אינו נצבר מעבודה, אלא עובר בירושה.
גלגל ההצלה של הדוד סם?
יש שחקן נוסף שמסתכל על העברת העושר העצומה הזו בעניין רב: ממשלת ארצות הברית.
החוב הלאומי האמריקאי חצה לאחרונה את רף 39.9 טריליון הדולר, ותשלומי הריבית על החוב הפכו לאחד הסעיפים הכבדים בתקציב הפדרלי. על הרקע הזה מקבל מס העיזבון האמריקאי משמעות חדשה.
שיעור מס העיזבון הפדרלי על עיזבונות גדולים יכול להגיע ל-40 אחוזים. כיום נהנים עיזבונות מפטור גבוה יחסית, של כ-15 מיליון דולר לאדם. כל עוד תקרת הפטור תישאר גבוהה, היקף הגבייה יהיה מוגבל ביחס להיקף החוב האמריקאי.
גם גבייה שנתית של עשרות מיליארדי דולרים היא סכום משמעותי, אך היא עדיין קטנה מאוד ביחס לחוב הלאומי. אם ממשל עתידי ירצה להפוך את גל הירושות למקור הכנסה פיסקלי משמעותי באמת, הוא יצטרך ככל הנראה להוריד את רף הפטור או לשנות את מבנה המס.
צילום מסך של שעון החוב האמריקאי התופח: מעל 38 טריליון דולר חוב אמריקאי | צילום: מתוך האתר usdebtclock
קשה לראות מהלך כזה מתקדם תחת ממשל רפובליקני שמעדיף בדרך כלל מיסוי נמוך יותר על הון וירושה. לעומת זאת, תחת ממשל דמוקרטי עשויה הסוגיה לחזור למרכז הדיון. לאורך השנים כבר הועלו בארצות הברית הצעות להוריד משמעותית את רף הפטור, בין היתר לרמות של כמה מיליוני דולרים.
אם מהלך כזה ייצא לפועל, העברת העושר הגדולה עשויה להפוך לא רק לאירוע משפחתי וכלכלי, אלא גם לאחד ממקורות המס החשובים ביותר של ממשלות העתיד.
העידן הפוסט-תעסוקתי?
העברת העושר הגדולה אינה רק החלפת שמות בתיקי מניות או בטאבו על דירות. היא עשויה להיות אירוע חברתי וכלכלי שיעצב מחדש חלקים משמעותיים מהמאה ה-21.
היא יכולה להפוך חלק מבני הדור הצעיר מעובדים שתלויים במשכורת למנהלי הון עצמאיים, להקשות על חברות לגייס עובדים איכותיים, להעמיק את הפער בין יורשים ללא-יורשים - ובמקביל לספק לממשלות הזדמנות נדירה להגדיל הכנסות ולהתמודד עם מאזנים תקציביים בעייתיים.
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ | צילום: AP
השאלות הגדולות רק מתחילות להתחדד: אילו מדינות יצליחו למשוך אליהן את ההון הבין-דורי? כיצד מייצרים תעסוקה איכותית ומשמעותית גם עבור מי שכבר אינו תלוי במשכורת? ואיך מטילים מס על הון כזה מבלי לגרום לבעלי הנכסים להעביר את כספם למקומות אחרים?
העברת עושר בהיקף כזה אינה רק סיפור על ירושה. היא עשויה לשנות את היחסים בין עבודה, הון ומדינה - ואת האופן שבו דור שלם מגדיר הצלחה כלכלית.