מבוא: המשל על עמק הסיליקון מול מסדרונות בריסל
בזמן שמהנדסים בעמק הסיליקון מפתחים את מודלי הבינה המלאכותית הבאים ומזניקים את שווי השוק של מדד ה-S&P 500 לשיאים היסטוריים פעם אחר פעם, במסדרונות בריסל עובדים שעות נוספות על ניסוח נספחי חקיקה חדשים ורגולציות מורכבות. זהו פרדוקס כלכלי מרתק וטראגי כאחד.
אירופה היא הבית של 450 מיליון צרכנים בעלי כוח קנייה עצום, היא מתהדרת במערכות חינוך ציבוריות מעולות ובמסורת של מחקר אקדמי מפואר. ובכל זאת, אם תחברו יחד את שווי השוק של כל חברות הטכנולוגיה המובילות באירופה גם יחד, בקושי תגרדו את השווי של שתיים מענקיות הטכנולוגיה האמריקניות מתוך קבוצת שבע המופלאות.
עוד כתבות בנושא
הקנסות הכבדים והחקיקה האגרסיבית ששוטפת את היבשת בשנים האחרונות, החל מתקנות הפרטיות המחמירות, דרך חוקי השווקים הדיגיטליים, ועד לחוק הבינה המלאכותית הטרי, אינם רק כלים לשמירה על הצרכן כפי שמוצהר במסמכים הרשמיים. מתחת לפי השטח "המוסריים" האלו, ישנו ביטוי מובהק של אימפריאליזם רגולטורי. זהו ניסיון אירופי נואש להפעיל שריר גיאופוליטי בזירה העולמית באמצעות רגולציה מחמירה והטלת קנסות, במקום לעשות זאת באמצעות יזמות טכנולוגית ופריצות דרך מדעיות.
הכי מעניין
אנטומיה של כישלון: מדוע אירופה לא מגדלת ענקיות טק?
כדי להבין מדוע היבשת הישנה מתקשה כל כך להצמיח ענקיות טכנולוגיה משלה, צריך להסתכל קודם כל על תשתית שוק ההון שלה. באירופה קיים פיצול עמוק, וחסר שוק הון עמוק, נזיל ומאוחד בדומה לזה שקיים בוול סטריט. קרנות ההון סיכון האירופיות ידועות בשמרנותן ובחששן הקיצוני מסיכון. התוצאה היא שברגע שסטארט-אפ מקומי מצליח להגיע לשלב הצמיחה הקריטי, הוא נתקע בתקרת זכוכית פיננסית ונאלץ כמעט תמיד לפנות לכסף אמריקני או להעתיק את פעילותו לבורסת נאסד"ק.
הבורסה הפאן-אירופית הגדולה ביותר, Euronext | צילום: שאטרסטוק
מעבר לכסף, מדובר בתהום תרבותית. האתוס האירופי מקדש את עקרון הזהירות המונעת, תפיסה פילוסופית ומשפטית הדורשת למנוע כל סיכון תיאורטי מראש, עוד בטרם המוצר פוגש את הלקוח. מנגד, האתוס האמריקני נשען על המנטרה של "לרוץ מהר ולשבור דברים", מתוך הבנה שחדשנות אמיתית דורשת מרחב לטעות, לתקן ולהשתפר תוך כדי תנועה.
הפער התרבותי והמבני הזה זכה לאחרונה לחותמת רשמית ומהדהדת בדו"ח של מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי לשעבר. דראגי פרסם מסמך שהוא הלכה למעשה כתב אישום עצמי חריף על אובדן הפריון והתחרותיות של אירופה מול ארצות הברית וסין.
המספרים בדו"ח לא משאירים שום מקום לספק או לפרשנות: בשנת 2008, כלכלת גוש האירו וכלכלת ארצות הברית היו זהות בגודלן, כ-14 טריליון דולר כל אחת. כיום, כלכלת ארצות הברית חצתה את רף ה-32 טריליון דולר, בעוד שגוש האירו מדשדש הרחק מאחור באזור ה-17 עד 18 טריליון דולר. הפער הכלכלי הזה רק הולך ומתרחב, ומייצר עשור אבוד של צמיחה אירופית.
מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי לשעבר | צילום: AP
הקנסות ככלי גיאופוליטי
המציאות היומיומית במסדרונות בריסל מייצרת כותרות דרמטיות על קנסות עתק שיא. קבוצת אלפאבית, חברת האם של גוגל, ספגה לאורך השנים קנסות מצטברים של מעל 11 מיליארד אירו מהנציבות האירופית. אליה מצטרפות מטא, אפל ואמזון שסופגות גם הן מהלומות משפטיות יקרות בתדירות גבוהה.
ברמה הכלכלית הקנסות הללו אינם מודל עסקי או מקור הכנסה תקציבי שניתן לבנות עליו. הכספים הללו נתקעים פעמים רבות במשך שנים ארוכות בערכאות ערעור אינסופיות, ובסופו של דבר, כשהם כבר משולמים, הם לרוב מקוזזים מתשלומי המדינות החברות לתקציב האיחוד.
המטרה האמיתית עמוקה הרבה יותר: פרוטקציוניזם רגולטורי. בעולם שבו אירופה אינה יכולה להטיל מכסי מגן פשוטים וישירים על מוצרי תוכנה ושירותים דיגיטליים מבלי להפר בצורה גסה את כללי ארגון הסחר העולמי, היא פשוט יוצרת חומת רגולציה. החקיקה משמשת כמכס מודרני וכמחסום סחר עקיף, שמטרתו המרכזית היא לרסן את כוחם של הענקים הזרים ולאלץ אותם לפתוח את תשתיותיהם לשחקנים מקומיים אירופיים, בדיוק כפי שהרגולציה החדשה כופה כעת על חברת אפל לפתוח את חנות האפליקציות הסגורה שלה למתחרים חיצונים.
עוד כתבות בנושא
המלכוד האירופי: היריות ברגליים של עצמה
הטרגדיה האמיתית בסיפור הזה היא שהנשק הרגולטורי פוגע בעיקר במי שירה אותו. עלות הציות לחוקים ולתקנות היא אסטרונומית. מי באמת יכול להרשות לעצמו לשכור צבא של עורכי דין, מומחי תקינה, קציני ציות ומבקרי מערכות כדי לעמוד בכל דרישה של ה-AI Act או ה-GDPR? התשובה הברורה היא מיקרוסופט, גוגל ואפל. הענקיות האמריקניות פשוט סופגות את העלויות הללו כעוד סעיף קטן בהוצאות התפעול הרבעוניות שלהן. לעומתן, הסטארט-אפ הצרפתי או הגרמני הצעיר קורס תחת הנטל הבירוקרטי והמשפטי עוד לפני שרשם דולר ראשון של הכנסה ממשית מלקוחות.
בנוסף, אירופה הכניסה את עצמה למעין הסגר טכנולוגי מרצון. חברות הטכנולוגיה האמריקניות, שמאסו בחוסר הוודאות המשפטית ובאיומי הקנסות הרטרואקטיביים, החלו פשוט למנוע או לעכב את השקתם של מוצרי הדגל החדשים שלהן ביבשת. פיצ'רים מתקדמים של בינה מלאכותית מבית אפל וכן מודלים פתוחים ומתקדמים של מטא מעוכבים כיום באירופה במכוון. התוצאה הישירה והעגומה היא שהעסקים והצרכנים באירופה מקבלים כיום טכנולוגיה סוג ב', מה שפוגע עוד יותר בפריון החברות המקומיות ובמידת החדשנות שלהן.
כדי להבין את פערי הכוחות הדרמטיים, מספיק להסתכל על תקציבי המחקר והפיתוח. חברת אמזון לבדה מוציאה עשרות מיליארדי דולרים בשנה על מחקר ופיתוח, סכום מפלצתי העולה על תקציבי המחקר הלאומיים של מדינות שלמות באירופה. כמובן שישנם גם חריגים המעידים על הכלל. חברת התוכנה הגרמנית SAP, ענקית הסטרימינג השוודית ספוטיפיי, והדוגמה המובהקת מכולן, ASML ההולנדית, שמחזיקה במונופול עולמי קריטי בייצור מכונות לייצור שבבים מתקדמים. החברות הנדירות הללו מוכיחות דבר פשוט: כאשר יש לך יתרון טכנולוגי עמוק, חדשני ואמיתי, אתה לא זקוק לחרב הרגולטורית של בריסל כדי להגן על עצמך ולהוביל את השוק העולמי בהצלחה.
חברת ASML בהולנד | צילום: AP
סיכום ותחזית: האם אפשר להסדיר את דרכך לשגשוג?
משוואת הכוח הגלובלית משתנה לנגד עינינו. בטווח הקצר, נדמה שבריסל מנצחת בקרבות המשפטיים, אוספת ניצחונות טקטיים בבתי המשפט וגוזרת כותרות עיתונאיות דרמטיות על קנסות עתק וריסון כוחם של התאגידים החמדנים. אך בטווח הארוך, אירופה מפסידה בבירור במלחמה הכלכלית הגדולה. אי אפשר לקרוא לזה אחרת.
השורה התחתונה די דרמטית: עושר כלכלי, צמיחה אמיתית ופריון לא נוצרים על ידי השתת קנסות אדירים והגבלות מלאכותיות על חברות זרות שמצליחות. הם נוצרים אך ורק על ידי יצירת התנאים המבניים, הפיננסיים והתרבותיים שיאפשרו לענקיות הבאות לצמוח בבית, מתוך השוק המקומי. ההייטק הישראלי הוא דוגמא נפלאה לכך.
עוד כתבות בנושא
ישנה אמרה מפורסמת המתארת היטב את חלוקת העבודה בכלכלה העולמית המודרנית: אמריקה מחדשת, סין מעתיקה ומייצרת, ואירופה כותבת על זה רגולציה. כל עוד אירופה תבחר להמשיך לגלם את תפקיד המבוגר האחראי שמפקח על חוקי המשחק מהיציע וקונס את השחקנים, במקום להיות השחקן התחרותי שמבקיע את השערים על המגרש עצמו, היא תמשיך להישאר צרכנית תלויה של הטכנולוגיה האמריקנית. אי אפשר להסדיר ולפקח את דרכך לשגשוג, צריך פשוט לבנות אותו.