העיתונות הכלכלית בישראל הרעיפה עלינו בשנה האחרונה שפע של תחזיות אפוקליפטיות. בעזרת המומחים הנדרשים, היא סיפקה לנו הרבה תרחישים פסימיים על רקע השלכות המלחמה והמבצעים הצבאיים. התחזיות הללו לא שונות מאלו שפורסמו כאן גם שנים קודם, אם כי בכל פעם ההסבר היה אחר. מהרפורמה המשפטית, דרך מלחמת חרבות ברזל ועד מבצעי עם כלביא ושאגת הארי.
למרות המחירים הכבדים של המלחמה, הפרמטרים הכלכליים של ישראל נשארו איתנים, וכמעט כל הנבואות השחורות התבדו. אולי המסקנה המרכזית מהתחזיות הפסימיות על הכלכלה הישראלית בארבע השנים האחרונות, היא שברוב מוחלט של המקרים קרה ההפך בדיוק, ולכן חשוב לקחת אותן בפרופורציה נכונה.
לניתוח מגמות ובניית תחזיות יש חשיבות, אבל פעמים רבות תחזיות המגיעות מעמדה מסוימת ומבטאות אג'נדה ותפיסת עולם, מקבלות קידום והבלטה, ואילו תחזיות הפוכות, מנומקות ומלומדות לא פחות, נדחקות הצידה. כידוע, לאף אחד אין באמת יכולת לחזות את העתיד, ולא נדיר לפגוש מעת לעת תחזיות נחרצות של מומחים מעולם הכלכלה שלא בדיוק קולעות למציאות. אם הניחוש לא יצליח, גם ככה לא יזכרו. בעוד שנה־שנתיים אפשר לנסות שוב.
הכי מעניין
אז גם בשנה שחלפה, בדומה לשנים הקודמות, הרבה מהנתונים הכלכליים בהחלט מעודדים. אין ספק שיש עוד אתגרים רבים: עדיין לא שילמנו את החשבון המלא על המצב הביטחוני של השנים האחרונות, וההוצאה הזו גם לא צפויה להצטמצם בטווח הנראה לעין. ובכל זאת, החוסן הכלכלי שלנו, הקדמה הטכנולוגית ועוצמת התעשייה הישראלית משרים הרבה תקווה. אז הנה כמה נתונים מעודדים בסיומה של השנה, ועוד כמה סיבות כלכליות לאופטימיות.
במהלך השנה שחלפה, הכנסות המדינה רשמו זינוק מרשים. הגירעון המצטבר – הפער בין ההכנסות להוצאות של מדינת ישראל – הגיע ב־12 החודשים האחרונים לשיעור של 3.3%. מדובר בשיעור נמוך במיוחד בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד ובכלל, בהתחשב בהוצאות הביטחון הגדולות שנכפו עלינו. הממשלה מצידה נערכה השנה לגירעון של 4.9%. אז אומנם ייתכנו עוד הוצאות גדולות עד סוף 2026, אבל יש גם סיכוי לא קטן שהשנה תסתיים עם גירעון נמוך בהרבה מהצפי. גם מדד המחירים לצרכן (קצב האינפלציה) רשם ירידה והוא עומד על כ־1.5% בחישוב שנתי, לעומת 2.6% בשנה הקודמת.
תחזיות הצמיחה העדכניות של בנק ישראל ומשרד האוצר מצביעות על צמיחה של 4% בשנת 2026, וזינוק ל־5.5% בשנת 2027, והן משקפות צפי להתאוששות חדה של המשק, זאת לעומת שיעור צמיחה של 2.9% בשנת 2025. נרשם זינוק היסטורי של 78% בהשקעות הזרות בישראל, עם היקף של 26 מיליארד דולר בשנת 2025, כאשר המגמה נמשכת גם במחצית הראשונה של שנת 2026.
ריבית בירידה
ההוצאה הגדולה ביותר של רוב משקי הבית היא המשכנתא, אבל על רקע הורדת הריבית, היא הולכת ומצטמצמת. ארבע הורדות ריבית נרשמו מתחילת השנה – בינואר, במאי, ביולי, ובתחילת החודש הנוכחי. יחד הן כבר יוצרות הפחתה של סכום משמעותי מההחזר החודשי. כך לדוגמה, משכנתא ממוצעת בגובה 1.2 מיליון שקל, ששליש ממנה נלקח במסלול הפריים – ההחזר החודשי שלה הוזל מתחילת השנה בסכום שנע בין 250 ל־300 שקלים. בחישוב שנתי מדובר בסכום שעשוי להגיע ל־3,600 שקלים, וככל שרכיב הפריים במשכנתא גדול יותר, כך גם גדלה ההוזלה.
בפרספקטיבה קצת יותר רחבה, זוהי הורדת ריבית שישית מאז שנת 2023, אז עמדה ריבית הפריים על 6.25%. הורדת הריבית המצטברת מאז השאירה לנו בכיס יותר מ־400 שקל בחודש – כמעט 5,000 שקל בשנה. זה עדיין גבוה יותר מהריבית שהורגלנו אליה לפני חמש שנים, אבל אם נתייחס גם לתחזית בנק ישראל קדימה, למרות הזהירות שהבנק המרכזי מיטיב לבטא ואי־הוודאות שמאפיינת את תקופת הבחירות, הריבית צפויה לרדת עוד ולעמוד בתוך פחות משנה על 3%.
הורדת הריבית היא צעד מתבקש, שמקל לא רק על לווי המשכנתאות אלא גם על הלוואות אחרות של משקי הבית – החל מאלו הנלקחות מחברות כרטיסי האשראי ועד המינוס בבנק, שרובן המוחלט מושפע מריבית הפריים. בכלל, ההקלה בריבית משפיעה על המשק כולו. מדובר בבשורה לתעשיינים וליצואנים, שגם כך ניזוקו כתוצאה מהתחזקות השקל. הורדת הריבית אמורה לבלום את התחזקות המטבע המקומי, אך בעיקר להקל על המגזר התעשייתי בהוזלת האשראי שהוא לוקח.
פנסיה בעלייה
למרות יוקר המחיה והאתגרים הכלכליים שאנחנו חווים, וגם אם אנחנו אולי פחות שמים לב לכך – אנחנו הופכים עשירים יותר. בתוך חמש שנים זינקו כספי הפנסיה של הציבור הישראלי מ־480 מיליארד שקל לסכום של כ־1.2 טריליון שקל. לזינוק החד הזה יש כמה סיבות. ההסבר המרכזי לגידול בנכסי הפנסיה של הישראלים הוא העלייה בהפקדות הציבור. כל מעסיק חייב להפקיד לפנסיה 18.5% מהשכר של העובד (12.5% על חשבון המעסיק, ו־6% על חשבון העובד) וגם עצמאים מחויבים להפקדה לפנסיה. כך נוצר מצב שבו סך ההפקדות לקרנות הפנסיה הולך ועולה בשנים האחרונות ביותר מ־10% מדי שנה. כאשר חוק פנסיה חובה יצא לדרך בשנת 2008, היקף ההפקדות השנתי עמד על 9 מיליארד שקל; בשנת 2025 הוא הגיע כבר ל־88 מיליארד שקל.
הסבר נוסף לגידול החד בכספי החסכונות הוא העלייה בשיעור החשיפה למניות. בעוד בשנת 2020, החשיפה הממוצעת למניות בחסכונות לטווח ארוך עמדה על שיעור של 41%, הרי שבשנת 2025 היא הגיעה לשיעור של 54%. החשיפה הזו הגדילה אומנם את הסיכון, אבל התשואות הגבוהות שנרשמו בשוקי ההון במהלך השנים הללו הגדילו את החיסכון באופן דרמטי. כך למשל, התשואה במסלול הפנסיה לבני 50 ומטה זינקה בתוך חמש שנים בכ־60% בממוצע. שוק ההון אומנם פתלתל ותנודתי, אבל בהסתכלות לטווח ארוך הוא נותן עבודה.
לשם המחשה, חיסכון בקרן פנסיה שנצברו בו 350 אלף שקלים בתחילת 2021, טיפס ל־560 אלף שקלים באמצע 2026, וזה רק מהתשואה שהניבה הקרן. הסכום הזה לא כולל את ההפקדות שנעשו בכל התקופה הזו. במהלך השנים גם דמי הניהול בפנסיה ירדו, והם נוגסים פחות בחיסכון ומשאירים יותר כסף בקופה.
אגב, לפני פחות משנה נבחרה מערכת הפנסיה של ישראל לאחת מחמש הטובות בעולם, לפי מדד הפנסיה העולמי שמפרסם מכון מרסר, מתוך דירוג של 52 מדינות. מערכות הפנסיה של הולנד, איסלנד, דנמרק, סינגפור וישראל הוגדרו כמערכת איתנות שמספקות "הטבות, יציבות ורמה גבוהה של מהימנות".
לעוד טורים של אליצפן רוזנברג
