מצר הורמוז הוא רק קצה הקרחון. חשיבותן של "נקודות החנק" הימיות (אותם מעברים אסטרטגיים וצרים שדרכם עובר חלק מכריע מהסחר העולמי) אינה מוגבלת למפרץ הפרסי. אלפי קילומטרים משם, בים סין הדרומי והמזרחי, מצטברים באותם נתיבי שיט גם מתחים טריטוריאליים, יריבויות צבאיות ותלות כלכלית עמוקה. אלה הם מוקדי הסיכון המרכזיים באזור ומה שעלול לקרות לכלכלה העולמית במקרה של משבר - תרחיש שאינו מופרך כלל לנוכח המציאות הגיאופוליטית הנוכחית.
מסמך שפרסם המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים מסביר כי ים סין הדרומי הוא ככל הנראה נתיב השיט החשוב ביותר לסחר העולמי. ב־2024 עברו דרך שמונה נקודות החנק המרכזיות שלו סחורות בשווי כולל של כ־6.4 טריליון דולר. בין המעברים הללו בולטים במיוחד מצר מלאקה ומצר טאיוואן, שבכל אחד מהם עבר סחר בשווי של יותר מ־2.4 טריליון דולר - היקף גבוה אף מזה שעובר במצר הורמוז. אחריהם נמצאים מצר לוזון, מצר מקאסאר, מצר סונדה, מצר לומבוק, מצר מינדורו ומצר בלאבק.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ (משמאל) לוחץ את ידו של נשיא סין שי ג'ינפינג | צילום: קני הולסטון / פול / AFP
שיבוש בנתיבי השיט הללו - בין אם בשל עימות צבאי, מצור ימי או משבר גיאופוליטי אחר - עלול לטלטל את הכלכלה העולמית הרבה מעבר לזינוק במחירי האנרגיה שמאפיין משברים במזרח התיכון. אם מצר הורמוז הוא עורק חיוני בעיקר לאספקת נפט וגז טבעי נוזלי, הרי שים סין הדרומי הוא אחד הצמתים המרכזיים של שרשראות האספקה התעשייתיות והטכנולוגיות באסיה. דרכו עוברים רכיבים אלקטרוניים, מוליכים למחצה, מכונות וחומרי גלם המיועדים לשווקים המרכזיים בעולם.
הכי מעניין
היבט נוסף שחשוב להביא בחשבון הוא שהפגיעות לשיבוש בנתיבים הללו אינה מתחלקת באופן שווה בין המדינות. סין, טאיוואן, יפן, קוריאה הדרומית והפיליפינים נמנות עם הכלכלות החשופות ביותר לפגיעה אפשרית, בעוד שארצות הברית תלויה בערוצים הללו במידה מוגבלת יותר. מבחינת בייג'ינג, הסיכון המרכזי כבר אינו מסתכם במה שמכונה "דילמת מלאקה", אלא כולל גם את האפשרות לסגירת מצר טאיוואן - נתיב שדרכו עוברים כשליש מהיבוא הסיני וחלק משמעותי מהתעבורה הימית הפנימית של המדינה.
מסך גדול המציג תנועות כלי שיט במצרי הורמוז באתר מעקב אחר ספינות | צילום: AFP
על הרקע הזה, המתיחות בין סין לטאיוואן, הסכסוכים בים סין הדרומי והאפשרות להטלת מצור ימי הופכים את נתיבי השיט הללו לגורם מכריע בביטחון הכלכלי הבינלאומי. "מלחמת נקודות החנק" - או ליתר דיוק, המאבק על השליטה בהן - אינה נוגעת רק לשליטה צבאית בים, אלא גם ליכולתן של מדינות להבטיח את רציפות הסחר העולמי. בכלכלה גלובלית מקושרת מאי פעם, שליטה בכמה מעברים ימיים בודדים יכולה להשפיע על מחירים, על ייצור תעשייתי ועל יציבות השווקים הרבה מעבר לגבולות אסיה.
במילים אחרות, האיום על הסחר העולמי כבר אינו מתמצה בשאלה אם מכליות נפט יעברו בבטחה במפרץ הפרסי. מוקד הסיכון הבא עשוי להיות באסיה, במעברים צרים שעל המפה נראים שוליים, אך בפועל מחברים בין מפעלי הייצור והשווקים הגדולים בעולם. משבר באחד מהם עלול להזכיר לעולם עד כמה הכלכלה הגלובלית תלויה דווקא בנתיבי הים הפגיעים - ועד כמה מהר עימות אזורי יכול להפוך למשבר עולמי. בתרחיש כזה, מצר הורמוז הוא רק טעימה קטנה מתופעה רחבה ומדאיגה הרבה יותר.
עוד כתבות בנושא
