עד לפני שנתיים או שלוש, היה נדמה שאי אפשר להיכנס לחדר ישיבות בוול סטריט בלי לדקלם בחרדת קודש את מילת הקסם אי-אס-ג'י ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי). מנהלי השקעות, מנכ"לים של תאגידי ענק ופוליטיקאים התחרו ביניהם מי יציג תיק השקעות ירוק יותר, מכיל יותר ופרוגרסיבי יותר. הם הבטיחו לנו שקפיטליזם קשוב ישנה את העולם, ושחברות שלא יישרו קו עם יעדי האקלים והגיוון החברתי פשוט יוכחדו מן השוק. אבל אז הגיעה המציאות ודפקה בדלת בעוצמה, והיא לא הייתה חמושה בפאנלים סולאריים או בסדנאות העצמה משרדיות, אלא בפגזי ארטילריה, טילים בליסטיים ומשברי אנרגיה חריפים.
עוד כתבות בנושא
איראן ו-ונצואלה מזכירות לנו היכן נמצא הכוח
הימים האחרונים מספקים לנו תזכורת היסטורית כואבת למה שבאמת מניע את גלגלי העולם. המלחמה החזיתית שניטשת מול איראן, שמלווה במאבק אסטרטגי מסוכן על תשתיות הנפט במזרח התיכון, עם המתיחות הבלתי פוסקת סביב עתודות האנרגיה בוונצואלה והעיצומים הכלכליים שהיו שם, מוכיחים שוב את האקסיומה הישנה והטובה: מדינות לא שורדות בזכות כוונות טובות, סיסמאות ודוחות קיימות, אלא בזכות כוח צבאי משמעותי ועצמאות אנרגטית. כשמחירי חבית נפט מזנקים לשמיים ושרשראות האספקה הגלובליות מאוימות על ידי משטרי טרור, פתאום כולם נזכרים שאנרגיה מסורתית היא לא האויב של האנושות, אלא החמצן של הכלכלה החופשית והדמוקרטית.
אנשים צופים מהגג בעשן עולה לאחר תקיפה בטהרן, איראן | צילום: AP
הכסף הגדול מחשב מסלול מחדש
התפנית הזו לא מתרחשת רק בתיאוריות אקדמיות, אלא מגובה במספרים חדים שעושים גלים בכל השווקים הפיננסיים. קרנות הענק, בדיוק אלו שדחפו את האג'נדה הירוקה בכל הכוח ודרשו מחברות פומביות למנות דירקטורים לפי מפתח זהויות, מתחילות לקפל את הדגלים השקופים שלהן ולחזור לעסקים. קחו לדוגמה את ואנגארד וסטייט סטריט, שניים מגופי ההשקעה הגדולים בעולם שמנהלים יחד טריליוני דולרים מכספי הפנסיות והחסכונות של הציבור הרחב. לאחרונה שניהם הודיעו על פרישה מקואליציית האקלים הגלובלית. גם תאגיד הענק בלאקרוק, שבראשו עומד לארי פינק - האיש שהפך את הפנים ואת ההון שלו לסמל השקעות ה-ESG ואף כתב מכתבים שנתיים נוקבים למנכ"לים בנושא - חתך משמעותית את המעורבות של החברה ביוזמות אקלים קיצוניות, ואף סגר מספר קרנות נושאיות בשל חוסר עניין מובהק של הציבור.
הכי מעניין
לארי פינק | צילום: AP
המספרים בבורסה מדברים בעד עצמם ומציגים תמונה קודרת לטרנד החברתי: במהלך שנת 2023 וברבעון הראשון של 2024, משקיעים מוסדיים ופרטיים משכו למעלה מ-84 מיליארד דולר מקרנות השקעה חברתיות בארצות הברית בלבד. לשם השוואה קלה, רק בשנות הקורונה של 2020 ו-2021, אותן קרנות בדיוק גייסו עשרות מיליארדי דולרים בקצב מסחרר. התירוץ הרשמי של מנהלי הקרנות ליציאה המהירה מהתחום הוא הגנה על חובת הנאמנות לכספי הפנסיה של הלקוחות ומיקוד בתשואה פיננסית נטו, אבל האמת שמאחורי הקלעים פשוטה בהרבה: האג'נדה הפרוגרסיבית פשוט הפסיקה להשתלם, והמציאות הפוליטית והחברתית הפכה את המותג הזה לרעיל עבור משקיעים שמרנים רבים המעוניינים ברווח ולא בחינוך מחדש.
עוד כתבות בנושא
קריסת האשליות הירוקות בבורסה
כדי להבין את גודל הבועה שניפחו כאן הוגי הדעות, צריך להסתכל על בית הקברות ההולך וגדל של החברות הירוקות שנישאו על גלי ההייפ התקשורתי ונעלמו כלעומת שבאו. זוכרים את חברת פרוטרה? מדובר ביצרנית האוטובוסים החשמליים אמריקנית, שזכתה לביקור מתוקשר של נשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו, קיבלה סובסידיות עתק מכספי מיסים במסגרת המעבר לתחבורה נקייה והוערכה בשיאה בשווי מדהים של 3.9 מיליארד דולר. באוגוסט 2023 היא הגישה בקשה חדה לפשיטת רגל והשאירה משקיעים תמימים עם כיסים ריקים והרבה אוויר חם.
פרוטרה ביום הנפקת החברה לציבור, יולי 2021 | צילום: Business Wire via AP
עוד דוגמה כואבת במיוחד היא חברת אמיריס, חלוצה עולמית שפעלה בתחום הביולוגיה הסינתטית וייצור כימיקלים נקיים ללא שימוש פוסילי. היא גייסה מאות מיליוני דולרים תחת ההבטחה היומרנית להציל את כדור הארץ מזיהום, נסחרה בשווי שוק של מעל 3 מיליארד דולר בוול סטריט, וקרסה גם היא לפשיטת רגל תוך מחיקת ערך מוחלטת לבעלי המניות.
החברות הללו שירתו אג'נדה סביבתית אדוקה, אבל שכחו לחלוטין את חוקי הכלכלה הבסיסיים ביותר של מחזור, תזרים מזומנים חופשי ורווחיות תפעולית. ייתכן מאוד ויהיה מקום גדול לחברות מסוגן בעתיד, אבל כל חברה צריכה לעבור את חבלי הלידה הכלכליים ולא לדלג עליהן בגלל גחמות של כמה משפיענים ברשת.
הכלכלה מבוססת על נשק, נפט ויציבות
את הוואקום האדיר שמותיר אחריו הטרנד הירוק והמתחסד, תופסת כעת הריאליטי-כלכלה במלוא העוצמה והיוקרה. משקיעים כבר לא משפילים מבט ולא מתנצלים על רכישת מניות של יצרניות נשק וטכנולוגיה צבאית כמו לוקהיד מרטין, ג'נרל דיינמיקס או ריינמטאל הגרמנית. למעשה, מניית ריינמטאל שייצרה פגזים וטנקים והוחרמה במשך שנים על ידי קרנות פנסיה אירופיות טהרניות, זינקה ממחיר של כ-80 אירו לפני המלחמה באוקראינה, אל מעבר ל-1400 אירו כיום. הבנה אינטלקטואלית וכואבת חלחלה סוף סוף לשוק ההון: בלי כיפת ברזל, מטוסי קרב דור חמישי ופגזי תותחים מפלדה, אין שום דמוקרטיה ואין שום זכויות אדם שאפשר להגן עליהן בסלונים ממוזגים.
סירת חשמל של ג'נרל דיינמיקס נראית בגרוטון, קונטיקט | צילום: AP
גם חברות האנרגיה המסורתיות, ענקיות הפחם, הנפט והגז חזרו לככב במרכז תיקי ההשקעות של המשקיעים הריאליים. חברות ענק כמו אקסון מוביל ושברון רושמות רווחי שיא של עשרות מיליארדי דולרים בשנה, פשוט כי בסופו של יום, כדי להפעיל חוות שרתים עצומות של בינה מלאכותית, וכדי לשנע מיליוני טונות של סחורות בעולם גיאופוליטי מסוכן, צריך אנרגיה קשיחה, זמינה, זולה ואמינה. קולט שמש הוא מוצר שיבשיל כנראה בעוד כמה שנים בצורה טובה יותר, אבל הוא בשום אופן לא מפעיל כלכלות של מעצמות שמצויות תחת איום צבאי ואש טילים יומיומית.
עוד כתבות בנושא
שומרת הסף של העולם החופשי
שוק ההון, על כל מורכבותו, הוא מנגנון מסחר חסר רחמים, אבל יש בו כנות אכזרית שלא ניתן לזייף לאורך זמן. כשמכריחים את הכסף הגדול להתיישר לפי תכתיבים חברתיים אופנתיים שאינם מעוגנים במציאות העסקית הריאלית, הוא בסופו של דבר מייצר בועות ספקולטיביות. וכשהבועות הללו מתפוצצות ומשאירות את המשקיעים הקטנים מדממים, הכסף החכם תמיד חוזר ליסודות הברזל של הכלכלה.
ההתפכחות הכוללת מאשליית ההשקעות החברתיות אינה עדות לאטימות לב של מנהלי השקעות קפיטליסטיים, אלא דווקא עדות ניצחת לאחריות המוסרית העליונה שלהם: שמירה אדוקה על חסכונות הציבור, הבטחת פנסיה יציבה לפועלים, חיזוק הכלכלה הלאומית, ותמיכה ישירה בתעשיות הביטחוניות שמגינות דה-פקטו על עצם קיומו של העולם המערבי.
אחרי קרוב לעשור של חלומות באספמיה על כלכלה אוטופית שמונעת מאידיאולוגיה ואוויר נקי, השוק חזר הביתה, אל השפיות השמרנית ואל הכלכלה היצרנית. כי ביום פקודה, כשהאיומים ברחוב מתממשים, עדיף להחזיק במניה של חברה שמייצרת פגזים, דלק וברזל, מאשר באלף מצגות מעוצבות על עולם ירוק ומכיל יותר.