וושינגטון של שנת 2026 היא עיר של ניגודים, אבל שום דבר לא משתווה לדרמה המתחוללת כרגע בבניין אקלס, המטה של הפדרל ריזרב. דונלד טראמפ, בכהונה השנייה והסוערת שלו, בחר להטיל את הפצצה הכלכלית הגדולה ביותר שלו עד כה: מינויו של קווין וורש ליו"ר הפד. עבור המשקיעים בוול סטריט, זוהי חזרתו של הבן האובד. עבור ההיסטוריונים של הכלכלה האמריקנית, זהו עוד פרק ברומן המורכב שבין הכסף האמריקני לבין המוח היהודי. ועבור הקהילה היהודית בארה"ב? ובכן, זה כבר סיפור הרבה יותר מסובך.
קווין וורש, נואם במועצה ליחסי חוץ בפאנל בנושא "בנקאות מרכזית בעידן של אלתור" | צילום: AP
וורש הוא לא עוד פקיד עם עניבה אפורה. הוא דמות צבעונית, מחוברת, עשירה ומבריקה, שמביאה איתה מטען כבד של ציפיות וחששות. כדי להבין לאן הולכת הכלכלה הגדולה בעולם, ואיך זה קשור לביטחון של סטודנט יהודי בקמפוס, צריך לצלול לעומק הפרופיל של האיש שיחזיק בקרוב את המפתחות למכונת הדפוס של הדולר.
עוד כתבות בנושא
הפרופיל המקצועי: הילד פלא שחזר למרכז הבמה
קווין וורש מעולם לא היה ביישן. בשנת 2006, כשהוא בן 35 בלבד, הוא מונה לנגיד במועצת הפדרל ריזרב, הצעיר ביותר בהיסטוריה של המוסד המכובד. בעוד עמיתיו היו פרופסורים מזדקנים לכלכלה שבילו את חייהם במגדלי השן של האקדמיה, וורש הגיע מהחפירות של בנק ההשקעות מורגן סטנלי. הוא דיבר את השפה של הסוחרים, לא של החוקרים.
הכי מעניין
הניסיון המעצב שלו נצרב באש המשבר הפיננסי של 2008. כשהעולם הפיננסי עמד מלכת וליהמן ברדרס קרס, וורש היה האיש בחדר שחיבר את הפד למציאות. הוא היה "איש הקשר" לוול סטריט, זה שידע להבדיל בין מצוקת נזילות אמיתית לבין סתם פאניקה של ספקולנטים. הניסיון הזה הוא קריטי. וורש מגיע לתפקיד ב-2026 עם הבנה עמוקה, כמעט אינטימית, של איך נראית התהום הפיננסית ואיך נמנעים מליפול לתוכה.
סוחרים בבורסה בניו יורק, 2008 | צילום: Getty images
אבל וורש הוא לא רק פרקטיקן, הוא אידיאולוג. הוא נחשב לנץ מובהק. במשך העשור האחרון הוא היה מהמבקרים החריפים ביותר של מדיניות "הכסף הקל" והריבית האפסית. הוא טען, ובצדק בדיעבד, שהדפסת הכסף המסיבית (QE) מעוותת את השווקים, מנפחת בועות נכסים ופוגעת בחוסכים הקטנים. האג'נדה שלו ברורה: פחות מעורבות ממשלתית, יותר שקיפות, ורפורמות מבניות עמוקות. הוא תומך נלהב בדה-רגולציה, מה שמתכתב בצורה מושלמת עם החזון של ממשל טראמפ הנוכחי לשחרור החסמים מעל הכלכלה האמריקנית.
עוד כתבות בנושא
ההשלכות על שוק ההון: הריקוד המסוכן עם הריבית
השווקים, באופן טבעי, מאוהבים בוורש. הוא "אחד משלנו". אבל האהבה הזו עשויה להיות קצרה וכואבת. וורש נכנס לתפקיד בסיטואציה בלתי אפשרית. מצד אחד, הוא נץ ששונא אינפלציה ורוצה לשמור על יציבות מחירים בכל מחיר. מצד שני, הוא מונה על ידי נשיא שרוצה ריבית נמוכה, דולר חלש ובורסה ששוברת שיאים כל יום שלישי.
הקונפליקט הזה צפוי לייצר תנודתיות גבוהה בטווח הקצר. המשקיעים רגילים לג'רום פאוול, שהיה זהיר, מדוד וצפוי. וורש הוא ישיר וחד יותר. השוק מעריך שהוא ינסה למצוא את "שביל הזהב": שמירה על ריבית ריאלית חיובית כדי למנוע התפרצות אינפלציונית, במקביל לביצוע רפורמות בבנקים שיאפשרו להם להלוות יותר כסף לעסקים קטנים. זוהי הליכה על חבל דק.
נקודה קריטית נוספת היא הדולר. כמי שמאמין בכלכלה חזקה, המדיניות של וורש צפויה לתמוך בדולר חזק. יש לכך משמעות אדירה לסחר העולמי: דולר חזק מוזיל את הייבוא לארה"ב ועוזר במלחמה באינפלציה, אך פוגע ברווחיות של היצואניות האמריקניות כמו בואינג וקטרפילר. המדדים בוול סטריט יצטרכו להתרגל למציאות חדשה שבה "הפד פוט" (ההנחה שהפד תמיד יציל את השוק בירידות) כבר לא מובן מאליו. וורש מאמין שהשוק צריך לדעת ליפול ולתקן את עצמו ללא עזרת המבוגר האחראי.
עוד כתבות בנושא
הקשר היהודי והשיח על אנטישמיות
אך מעבר למספרים ולגרפים, המינוי של וורש נוגע בעצב חשוף בחברה האמריקנית. וורש מצטרף לשושלת מפוארת - וכמעט בלתי נתפסת סטטיסטית - של יהודים שעמדו בראש הבנק המרכזי החזק בעולם: אלן גרינספן, בן ברננקי וג'נט ילן. עבור הקהילה היהודית, זו תמיד הייתה סיבה לגאווה שקטה, הוכחה להשתלבות המוחלטת בחלום האמריקני.
אבל בשנת 2026, הגאווה הזו מהולה בפחד. ארה"ב חווה גל אנטישמיות שלא נראה כמותו מאז שנות ה-30. תיאוריות קונספירציה על "שליטה יהודית בכסף העולמי" ועל "הבנקאים הבינלאומיים" כבר לא נלחשות במרתפים אפלים, אלא משודרות בפודקאסטים פופולריים וברשתות החברתיות. דמותו של וורש, שמקושרת לא רק לוול סטריט אלא גם למשפחת המיליארדרים היהודית לאודר (מתחום הקוסמטיקה), היא טרף קל עבור הקיצוניים מימין ומשמאל.
כאן נוצר הפרדוקס היהודי-אמריקני במלוא עוצמתו. מצד אחד, יהודים מחזיקים בעמדות הכוח הכלכליות הבכירות ביותר בממשל. לצד וורש בפד, אנו רואים דמויות כמו הווארד לוטניק (שר המסחר) בעמדות מפתח. הכוח קיים, מוחשי ודומיננטי. מצד שני, רמת הביטחון האישי של היהודי הממוצע ברחוב נמצאת בשפל. סטודנטים יהודים חוששים לחבוש כיפה בקמפוסים של האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר, ובתי כנסת נזקקים לאבטחה של בסיסים צבאיים.
הממשל הנוכחי מציג דואליות מרתקת. הוא ממנה את וורש לראשות הפד, ובמקביל ממנה שליחים מיוחדים למאבק באנטישמיות, כמו יהודה קפלון, שפועלים בנחרצות נגד גילויי שנאה. זהו ניסיון להפריד בין ההצלחה הכלכלית היהודית לבין הדה-לגיטימציה שעושים לעם היהודי. השאלה היא האם הציבור האמריקני, במיוחד באזורים הכפריים והמוזנחים כלכלית, יקבל את ההפרדה הזו. אם הכלכלה תקרטע תחת וורש, האצבע המאשימה לא תופנה רק כלפי "הנגיד", אלא עלולה להיות מופנית, שוב, כלפי "הבנקאי היהודי".
הדפסת דולרים | צילום: AP
סיכום: מבחן המנהיגות
קווין וורש נכנס לתפקיד כשהוא נושא על כתפיו משקל כפול. המשקל הראשון הוא כלכלי טהור: להוביל את המשק האמריקני לנחיתה רכה, לרסן את האינפלציה מבלי לחנוק את הצמיחה, ולנווט בים סוער של חוב לאומי תופח. במבחן הזה, הניסיון והכישרון שלו נותנים לו סיכויים מצוינים להצליח.
אבל המשקל השני הוא סמלי ותרבותי. וורש הוא סמל לסטטוס היהודי-אמריקני החדש: מצליחן, מחובר, חילוני אך גאה בזהותו, ובלתי מתנצל. ההצלחה שלו תהיה ההוכחה ששלטון הכישרון (המריטוקרטיה) האמריקני עדיין עובד. הכישלון שלו, חלילה, עלול לשמש דלק במדורות השנאה שכבר בוערות בשולי החברה. הוא לא רק בנקאי מרכזי; הוא מראה שבה אמריקה בוחנת את היחס שלה לכסף, לכוח ולמיעוט המצליח ביותר בתוכה.