המהפכה האמיתית של החורף הזה לא מתרחשת במסדרונות הכנסת וגם לא בגבול הצפון, אלא דווקא בשלב הצ'קאאוט באתר הקניות האהוב עלינו. ישראלים שנכנסים לאחרונה לאמזון, לשיין, או לשלל אתרים אחרים בוודאי שפשפו את עיניהם מול שורת המחיר הסופי: המספרים נעשו נמוכים באופן כמעט חשוד.
זה התחיל במהלך המפתיע של בצלאל סמוטריץ', שהחליט להכפיל את תקרת הפטור ממע"מ ביבוא אישי מ-75 דולר ל-150 דולר – צעד פופוליסטי או ליברלי (תלוי את מי שואלים) שנועד להוזיל את יוקר המחיה. אבל אז הגיע הנתון שאף אחד לא הכריז עליו במסיבת עיתונאים חגיגית: הדולר, סרגל המדידה האולטימטיבי של הכלכלה הישראלית, צלל אל מתחת לרף ה-3.2 שקלים. ומאז הוא רק ממשיך לדעוך.
מה שנראה במבט ראשון כמו ניצחון קטן לצרכן – עוד כמה שקלים פנויים בארנק הדיגיטלי – הוא למעשה סיפור גדול הרבה יותר. מאחורי ההוזלה במחירי הטלפונים, הנעליים, האוזניות והמוצרים לבית מסתתרת תזוזה טקטונית בלוחות הכלכלה העולמית. קריסתו של הדולר היא הרבה יותר מאשר באג רגעי במערכת; היא תוצאה של כוחות עומק שעשויים לעצב מחדש את מעמדה של ישראל, את האמינות הפיננסית של ארצות הברית, ואת הכלכלה העולמית בכלל.
הכי מעניין
אמריקה מצמצה, הנגיד לא
אז למה הדולר כל כך חלש? התשובה הקצרה היא שארצות הברית מצמצה ראשונה. בשנה האחרונה הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי האמריקני) החל להוריד את הריבית באגרסיביות כשהאינפלציה שם התקררה. ברגע שהריבית הדולרית יורדת, הדולר הופך להשקעה פחות אטרקטיבית.
מבנה הבנק המרכזי האמריקני - הפדרל ריזרב | צילום: AFP
מנגד, בנק ישראל שמר על קור רוח. למרות שנתיים של מלחמה, כאוס פוליטי וממשלה שברירית, הנגיד שמר על ריבית גבוהה יחסית. הסיבה? החשש מאינפלציה מקומית והצורך לשדר יציבות. עבור משקיעים מכל העולם, המסר היה ברור: ישראל אולי מצויה במשבר והפוליטיקה שלה ממשיכה להשתגע, אבל הבנק המרכזי שלה הוא אי של שפיות מקצועית. פער הריביות שנוצר (לטובת השקל) מושך לכאן כסף שמחפש תשואה.
אבל זה לא רק הריבית. לפי מומחים פיננסיים, הזרם של המט"ח לישראל הפך לשיטפון, הודות לשני מנועים שרבים הספידו אותם מוקדם מדי. הראשון הוא הגז הטבעי: הייצוא ממאגרי "לוויתן" ו"תמר" לאירופה ולמצרים ממשיך להזרים דולרים לקופת המדינה ולחברות האנרגיה, שמוכרות אותם תמורת שקלים כדי לשלם מיסים ומשכורות. השני הוא מנגנון הגידור של המוסדיים: זהו אולי הגורם המשמעותי ביותר שרוב הציבור לא מכיר. כשהבורסות בוול סטריט עולות (והן עולות), גופי הפנסיה והביטוח הישראליים – שמחזיקים מאות מיליארדים בחו"ל – חשופים מדי למט"ח. כדי לאזן את התיק ולעמוד במגבלות החשיפה, הם חייבים למכור דולרים ולקנות שקלים. כך, ככל שה-S&P 500 עולה, כך השקל מתחזק. זהו מנגנון אוטומטי ועקבי.
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הוסיפו לכך את עניין הסנטימנט: השווקים העולמיים אופטימיים, ובאופן מסורתי, ככל שהפחד יורד, כך הדולר מאבד את תפקידו המסורתי כהשקעה בטוחה. כסף יוצא מהמקלט האמריקני ומחפש הרפתקאות – והשקל, עם כל הצרות שלנו, נתפס כהימור מוצלח עם יסודות מאקרו-כלכליים חזקים (יחס חוב-תוצר שעדיין סביר, ויתרות מט"ח עצומות).
גן עדן לצרכנים, גיהינום ליצואנים
איך זה פוגש אותנו? תלוי באיזה צד של המתרס אתם נמצאים. אם אתם מרוויחים שכר בדולרים, אתם בבעיה. אבל אם אתם מוציאים בדולרים, החיים יפים.
נתחיל בחצי הכוס המלאה: שקל חזק הוא הבלם הטוב ביותר ליוקר המחיה. טלפונים, חלקי חילוף לרכב, דלק, מוצרי חשמל, ואפילו חומרי גלם לתעשיית המזון: הכול זול יותר בזכות השקל החזק. במצב הנוכחי השקל שלכם קונה יותר משהוא קנה בשנים האחרונות, וזה קורה בשקט יחסי.
בנוסף, המצב הנוכחי גם מוזיל את מחירי הנסיעות. מאחר שהשקל מתחזק מול הדולר והאירו, הטיסה הבאה שלכם לחו"ל עשויה להיות זולה עד 15-10 אחוז לעומת שנה שעברה – אם כי ברוב המקרים ההנחה תהיה פחותה, משום שחברות הטיסות ירוויחו את רוב ההפרש.
הבורסה לניירות ערך בניו יורק | צילום: AP
אבל יש צד שני, והוא כואב. הכלכלה הישראלית מושתתת על ייצוא, והיצואנים נחנקים. חברות הייטק, תעשיות ביטחוניות ומפעלים מסורתיים שמוכרים בדולרים אבל משלמים משכורות, שכירות וחשמל בשקלים, רואים את שולי הרווח שלהם נשחקים עד דק. עבור המהנדס או כל פרילנסר שמשכורתו צמודה לדולר, מדובר בקיצוץ שכר דה-פקטו. חברות הייטק רב-לאומיות שמחזיקות מרכזי פיתוח בישראל מתחילות לשאול את עצמן: האם המהנדס הישראלי, שהפך פתאום ליקר ב-20 אחוז במונחים דולריים, עדיין שווה את ההשקעה? התשובה כבר לא מובנת מאליה.
סדקים בהגמוניה הגיאופוליטית
השקל החזק עושה את מה שמערך ההסברה הישראלי לא הצליח לעשות: משקם את האמינות. רק לפני חודשים ספורים, ישראל הייתה שקועה במלחמה עצימה, סוכנויות הדירוג הורידו תחזיות, והמשקיעים ראו בנו אזור סכנה. והנה, המטבע מזנק. זה לא קורה כי הפכנו לשוויץ ביום אחד; זה קורה כי המוסדות החזיקו מעמד, ענף ההייטק המשיך לייצר, והבנק המרכזי לא נכנס לפאניקה. למעשה השוק אומר שלעת עתה ישראל עברה את המבחן הכלכלי שלה.
במקביל, חולשת הדולר מספרת סיפור גלובלי. ארה"ב מתמודדת עם גירעונות עתק (מעל 34 טריליון דולר חוב לאומי), קיטוב פוליטי וחוסר יכולת לאזן תקציב. לראשונה מזה עשורים, משקיעים מוסדיים מתחילים ללחוש את מה שפעם היה כפירה בעיקר: אולי הדולר הוא לא העוגן הנצחי שהוא היה? זו לא "דה-דולריזציה" דרמטית שהיו רוצות סין, ברזיל וחברותיהן בארגון BRICS, אבל זאת בהחלט שחיקה במעמד. כשהון בין-לאומי מתייחס לשקל כאל חוף מבטחים ולדולר כאל עוד מטבע תנודתי, משהו בסיסי השתנה.
לאן הולכים מכאן? האם השקל ישבור את רף ה-3.00? תרחיש כזה, שנשמע דמיוני לפני שנה, הוא כעת בגדר האפשר. יש הטוענים שזה בלתי נמנע. אחרים מזהירים שבנק ישראל יתערב בקרוב וירכוש דולרים באגרסיביות כדי להציל את היצואנים מקריסה. אבל ההיסטוריה מלמדת שמלחמה במגמות שוק עולמיות היא קרב מאסף.
השורה התחתונה מורכבת: ישראל הפכה למגנט להון, וזה מביא עוצמה, אבל גם לחץ. שקל חזק הוא בשורה אדירה לצרכן, אבל איום אסטרטגי על התעשייה המקומית. אם ההייטק יאט או שהמצב הביטחוני יתלקח שוב, המטוטלת יכולה להתהפך במהירות. אבל בינתיים, השקל לא רק שורד – הוא שולט. ולמרבה האירוניה, הפעם הדולר הוא זה שמתפלל לרחמים.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
