לפני חצי שעה עוד היה סגן במיל' ת' בעיצומו של אירוע מבצעי. עכשיו הוא יושב מול מחשב, מנסה לדבר עם לקוח כאילו הוא ביום עבודה רגיל. לקוח מאוכזב רוצה לדעת למה הוא לא זמין ומדוע השירות שקיבל אינו מספק, אבל הוא מדבר בבלי דעת עם קצין שזה עתה נחלץ מאירוע קשה, עם פצועים שמצבם אינו ברור, ועדיין לא ממש הספיק לצאת ממנו בעצמו. "אחרי שניתקתי את השיחה, פתאום נפל לי האסימון", מספר ת'. "יש פה עולמות מקבילים. החבר'ה בעורף והחבר'ה בחזית - זה עולם מקביל, ולפעמים הגישור ביניהם בלתי אפשרי".
המעבר החד בין שני העולמות הפך כמעט לשגרת חיים בשביל ארבעת המרואיינים כאן. באזרחות הם מנהלים בכירים בחברות טכנולוגיה, ובצבא הם משרתים כבר מאות ימי מילואים. שלוש שנים הם מנסים לתחזק במקביל שתי קריירות תובעניות. אלא שבאחת מהן אי אפשר באמת לומר ש"לא מסתדר השבוע", ובשנייה אי אפשר לצפות מלקוחות, מעובדים ומחברה תחרותית לעצור את השעון עד שהמילואים ייגמרו.
ת', בן 26 מכפר־סבא, הוא קצין קשר גדודי בגדוד 9219. ב־7 באוקטובר התגורר בארה"ב, ושבוע לאחר מכן כבר החל שירות מילואים פעיל בישראל. מאז הוא עבר מסלול יוצא דופן: מתפקיד טכנולוגי עורפי ביחידת סייבר בחיל התקשוב הוא התקדם לתפקיד קצין קשר גדודי, שנמצא בדיוק על הקו הטכנולוגי־קרבי, אחראי על מעטפת התקשורת של הכוח, כולל תחת אש ("יד אחת מחזיקה את הנשק, השנייה את מכשירי הקשר").
הכי מעניין
ת' שירת בעזה ובלבנון, ובשנים האחרונות צבר כמעט 300 ימי מילואים. באזרחות הוא מנכ"ל חברת תוכנה ישראלית המספקת פתרונות טכנולוגיים לכנסים ולאירועים - תפקיד שהוא כמובן מתקשה לבצע בשנים האחרונות.
"לנהל עסק תוך כדי מלחמה זה בעיקר להחזיק את הראש מעל המים", מספר ת'. "בהגדרה זה כמעט בלתי אפשרי. צריך לוותר על כל השאר, על חברים או על משפחה. זה רק עבודה ומילואים". כדי להוסיף על הקושי, כל ההנהלה הבכירה של החברה מורכבת גם היא ממילואימניקים, בשל בחירה מודעת של ת', על אף המחיר: "הרבה לקוחות עוזבים, כי המנכ"ל נמצא בלבנון ואיש המכירות ביהודה ושומרון".
והמחיר איננו תיאורטי. לדבריו, החברה פספסה עשרות כנסים, והנזק בשנה האחרונה בלבד גבוה מ־2 מיליון שקלים. הסכום, הוא מדגיש, לא כולל את אובדן העסקאות העתידיות מלקוחות שעזבו אותו. "בשנים האחרונות, עם מלחמות ומגבלות התקהלות, לקוחות מרגישים שגם ככה אין יציבות, והם לא תמיד רוצים להמשיך עם זה כשהספק הוא גם מילואימניק".
ת' מכיר את הסיפור הזה משני הכיוונים. מצד אחד הוא בעצמו מילואימניק שמשרת חודשים ארוכים, ומהצד השני הוא בעל עסק שצריך להתמודד עם העובדים שלו, שגם הם נמצאים זמן רב במילואים. "עשרות חברים סיפרו לי שפוטרו, וברור שזה קרה בגלל המילואים. אני יכול להבין למה קשה לעסקים להעסיק מילואימניק. אם מנהלת החשבונות לא נמצאת זה משבר, אבל בסוף אלה האנשים שבזכותם העסק שלך קיים".
כדי להתמודד עם היעדרויות העובדים, הוא נעזר גם בכלי בינה מלאכותית ואוטומציה שמחליפים חלק מהמשימות השגרתיות. "מה שמחזיק אותי, וגם את רוב המילואימניקים, זה החבר'ה שלנו", הוא אומר. "אני דואג לעשרים חיילים. אני בן 26, ומרגיש שאני אבא לעשרים אנשים".
את המעבר משירות סייבר עורפי לחזית עשה ת' במידה רבה בהשראת חברו, רס"ן אופק בכר, שנהרג בלבנון באוקטובר 2024. הוא גם זה שדוחף אותו להמשיך למרות הקושי: "המנטליות של אופק הייתה ש'אין אפשרות אחרת, אין אפשרות ב'. גם כשקשה לא מוותרים".
ביום ביחידה, בלילה מול ארה"ב
סרן במיל' מ', סמנכ"ל בחברת סייבר, מתפקד במקביל כקצין מילואים בתחום הסייבר בממר"ם. במקרה שלו, שני העולמות שהוא חי בהם דומים: בשניהם הוא עוסק בהגנת סייבר בתשתיות ענן, ובמקרים מסוימים הידע והיכולות עוברים מהאזרחות לצבא ולהפך.
הוא גדל באשקלון, ומתאר שבביתו לא תמיד היה שפע. לפני הצבא שיחק כדורסל באופן מקצועי. אחר כך הגיע הזימון לממר"ם בחיל התקשוב, והוא קיבל הכשרה בתחום הגנת הסייבר. "תחושת החסר דחפה אותי לעבוד יותר קשה. הייתי ילד מהפריפריה, היחיד במשפחה שלמד באוניברסיטה ושעסק בהייטק - 'עובד במחשבים', כמו שאומרים באשקלון", הוא צוחק. בממר"ם הוא התקדם במהירות, יצא לקצונה, עסק בהגנת סייבר, ובהמשך היה אחראי על ההגנה של הענן הצה"לי. כשהשתחרר הצטרף לחברת הזנק ששווה כיום קרוב ל־2 מיליארד דולר.
מ' משרת במילואים ברציפות מאז שהשתחרר, אבל אחרי 7 באוקטובר השירות נעשה עצים במיוחד. "בחודש הראשון של המלחמה היינו כולנו מנותקי קשר, בלי שינה", הוא מספר.
"את החברה הקמתי, אפשר להקים עוד אחת". רס"ן במיל' י' | צילום: דובר צה"ל
לדבריו, קל לפעמים לחשוב על סייבר כעל תחום נפרד משדה הקרב, אבל בפועל הצבא המודרני נשען על מערכות טכנולוגיות כמעט בכל פעילות. "כשטנק יורד לשטח יש בו מערכות תקשורת, ויכולות הפיקוד והשליטה של מפקד הגדוד עוברות דרך מערכות טכנולוגיות", הוא אומר. "גם איתור שבויים ונעדרים הוא תהליך טכנולוגי, וכן הקשר של פיקוד העורף מול האזרחים. בבת אחת עלו לאוויר פלטפורמות טכנולוגיות בסדרי גודל שלא הכרנו. צה"ל הפך לצבא שנכנס לפעילות בכל הגזרות, וכולן מייצרות פעילות טכנולוגית במקביל לפעילות הצבאית".
מלבד הלחימה הפיזית, הוא אומר, ניטשה גם מערכה קשה במרחב הסייבר. "מאז 7 באוקטובר, מספר התקיפות במרחב הזה היה מטורף - מהאקטיביסטים וההאקרים שפועלים ממניעים פוליטיים, ועד מומחי מחשבים מדינתיים של צבאות זרים".
אך בשיא המערכה, העבודה קראה לו. "לקוחות פתאום החלו לדרוש שנחזור לעבוד, ולפתע הייתי צריך לשאול את עצמי מה חשוב יותר", הוא מספר. הפתרון שגיבש היה לנסות לעשות את שניהם גם יחד. "הייתי מגיע ליחידה בבוקר, והולך לעבוד בערב בזמן ארה"ב, ישן 3־4 שעות וחוזר לצבא בבוקר", מספר מ'. עד כה הוא מעריך שצבר כמאתיים ימי מילואים.
בחברה שצומחת במהירות, היעדרות כזאת אינה נבלעת בקלות. "החברה לא באמת מסתדרת", הוא אומר. "אנו עובדים סופי שבוע ולילות. החיים בסטארטאפ הם מסביב לשעון. לפעמים אני צריך להיות פיזית בחו"ל, אז אני טס לשלושה ימים וחוזר, ומנהל לו"ז כפול. המנטרה של ממר"מניק היא 'פשוט תגרום לזה לעבוד'. לא אכפת לאף אחד איך זה קורה, העיקר שתביא תוצאה".
כעת מ' מרגיש שתמה תקופת החסד. "אין לנו סלחנות מהתעשייה בחו"ל, כי המלחמה התארכה כל כך", הוא אומר. "בהתחלה הייתה הבנה, היום זה כבר לא כך. אנחנו רואים עיקומי פנים". כתוצאה מכך, בתוך החברה למדו לנהל את המצב: לא כולם יוצאים למילואים באותו הזמן, ובמקביל מנסים לרכז מאמצים ולבנות את הצוותים כך שהפעילות לא תיעצר.
התוכניות האחרות יחכו
סרן במיל' ע' עוסק גם הוא בהגנה בסייבר בצבא ובאזרחות. הוא נקרא למילואים ב־7 באוקטובר, ובחודשים הראשונים לא ישן כמעט. "ההפתעה שהצבא חווה יצרה הרבה צרכים שכולם דחופים", הוא מספר. "אישית ניהלתי חמישה דברים במקביל, רצתי בין הבסיסים. כולם נתנו הכול כל הזמן".
ע' סיים תואר ראשון לפני הצבא, והתחיל לעבוד בתעשייה כבר בגיל 17. כיום הוא עמל על דוקטורט במדעי המחשב, ומחזיק עשרה פטנטים גלובליים בתחומי סייבר ודאטה סיינס. הוא מנהל צוות בחברת הזנק שעוסקת באבטחת בינה מלאכותית.
ב־7 באוקטובר הוא עבד בחברת ענק אמריקנית. "זה היה אירוע מכונן ברמה הלאומית, והייתה הבנה מצד המנהלים שלי, אבל זה עדיין היה אתגר. בסוף אתה צריך להמשיך לשמור על הערך שלך בחברה, וכשאתה לא נמצא, נוצרים תחליפים. איך עושים את זה? זה לא פשוט. אתה צריך להיות הטוב ביותר כשאתה עובד, ובזמן קצר יותר.
"בשבילי המילואים במקום הראשון, בגלל שזה ביטחון המדינה. יש לוחמים קרביים שנמצאים בסיכון מטורף, והתפקיד שלנו הוא לעמוד מאחורי הקלעים ולגרום לכל המערכות לפעול בלי תקלות. היה רגע שבן דוד שלי נכנס לעזה, ואנחנו היינו בעבודת סייבר נמרצת לקראת התמרון. כל הזמן חשבתי לעצמי שאסור לי לפספס".
את הידע והיכולות הייחודיים שישראל פיתחה בממר"ם בתחום הגנת הסייבר נדרש ע' להטמיע בו־זמנית בכל צה"ל. "היינו בזמן אמת בשלושה חילות, בחמש חטיבות שונות. זזנו כקבוצה של 21 חיילי מילואים מיחידה ליחידה כדי לתת להם יכולות כאלה", הוא מסביר. "ב־7 באוקטובר אנשים הגיעו מכל מקום בעולם, ורגע אחרי זה הם היו אצלי, מתאבדים על משימות".
כל זה לא מגיע ללא מחיר: יש לו גם חברת הזנק שמחכה בהמתנה וגם חתונה בדרך, אבל בינתיים התמרון בין שירות המילואים ובין העבודה בחברה גדולה תופס נתח גדול מחייו. התוכניות האחרות נאלצות לחכות.
קיבל פטור, וחזר בגיל 49
שירות המילואים של רס"ן י' היה אמור להיות פרק סגור בחייו. הוא מהנדס אלקטרוניקה, עתודאי לשעבר ששירת בתפקידים טכנולוגיים בחיל האוויר, ואחרי שנים קיבל פטור ממילואים. ב־7 באוקטובר הוא היה מנכ"ל ובעלים של חברת טכנולוגיה, אבל כשפרצה המלחמה החל לחפש דרך לחזור לשירות.
הרקע הטכנולוגי שלו הביא אותו לחטיבת אורי (182) באוגדה 96. השנה, כשהוא מתקרב לגיל 50, הוא משרת כקצין קשר גדודי. לפני כחודשיים סיים קו ביהודה ושומרון. "אני רץ כמו כולם בג'בלאות, עם כל הצעירים. אני קצת מתנשם אחרי 6־7 קילומטר, אבל כולם מתנשמים", הוא צוחק. מאז 7 באוקטובר שירת כ־300 ימים במילואים.
כדי להיכנס לתפקיד הוא נדרש ללמוד מחדש עולם צבאי שכמעט לא הכיר. "בסדיר לא הייתי בגדודים הלוחמים", הוא אומר. "עכשיו סיימתי הכשרה פנימית באגף התקשוב, ולמדתי מחדש ציוד ומשימות שלא הכרתי. הייתי הכי מבוגר בהכשרה, הם קראו לי המנכ"ל".
מבחינת י', התפקיד מחבר בין שני עולמות: "זה ממש להיות בחזית הטכנולוגית, אבל בשטח", הוא מסביר. גם אחרים במשפחתו נמצאים בתוך אותה חזית. בנו הגדול לוחם בצנחנים, והשניים אפילו נפגשו פעם אחת במקרה באותה גזרה.
באזרחות הוא מנכ"ל ובעלים של חברה שעוסקת במכשור מדעי. השילוב של המילואים וקריירה תובענית של מנכ"ל חברה "קשה מאוד", לדבריו. "כשאתה שם אין כמעט זמן לשום דבר אחר", הוא אומר. "אנו ערים המון שעות, הראש ממוקד רק בצד המבצעי".
אבל לפעמים, גם כשהראש בשטח, העבודה מחייבת התייחסות. "הציוד שלנו נמצא בכל מיני תהליכים חשובים בחברות גדולות במשק, כולל חברות תרופות", הוא מסביר. "אני נמצא רגע לפני פעילות, ומתחיל לקבל טלפונים שאחד המכשירים לא עובד, ואני צריך לעלות לזום ולפתור את זה. צריך לדבר עם גורמים בארץ ובחו"ל כדי להבין איפה הבעיה ולפתור אותה, כי המשמעות של הפסקת ייצור בחברת תרופות היא קיצונית".
לכפילות הזאת יש כמובן גם מחיר. "רוב המיזמים שרציתי לקדם בתקופה הזאת לא התפתחו. אפשר לשמור על הקיים, כי יש צוות בחברה שמנהל את התפעול השוטף, אבל פחות מצליחים לייצר דברים חדשים", הוא מציין. "מבחינה כספית היו ירידות ניכרות במחזור. המחיר כבד, ואני רואה את זה אצל המון מילואמיניקים בתחום הזה שהם עצמאים ובעלי חברות. אין דרך אחרת להסתכל על זה. אבל המשמעות של התפקיד שאני עושה הרבה יותר גדולה בעיניי. היה לי חבר במילואים שאמר לי 'אתה לא נורמלי, לך תנהל את החברה שלך', ועניתי לו ש'הכול בסדר. את החברה הקמתי, אפשר להקים עוד אחת'".
אצל כולם המילואים כבר אינם אירוע זמני שמפריע לקריירה לכמה חודשים, אלא חלק קבוע מהחיים. התמשכות המלחמה בכל החזיתות מחייבת אותם לבנות חיים שכוללים את המילואים כחלק קבוע בהם, לצד העבודה, המשפחה והעסק. בהתחלה עוד אפשר היה לעבוד בלילות, לדחות מיזם, לבטל נסיעה או להעביר אחריות, ולחכות שהכול יחזור למסלול. כיום המציאות כבר ברורה: ככה פשוט נראה המסלול החדש של חייהם.
עוד כתבות בנושא
