"אין ספק שהמערך הצבאי הפלסטיני בלבנון הוא אחד היסודות הבסיסיים של הפרויקט הזה, וזו זכות שנפלה בחלקך להבטיח את הנתיב של המערך הזה כדי שלא יסטה יום אחד ממטרתו לעבר ירושלים".
את הדברים הללו כתב יחיא סינוואר לבכיר כוח קודס האיראני, מוחמד סעיד איזדי, ביולי 2021. יותר משנתיים לפני שהוביל את חמאס אל טבח 7 באוקטובר, עסק ראש חמאס ברצועת עזה בפרויקט מקביל וסודי אף הוא: הפיכת לבנון לבסיס פעילות נוסף של חמאס נגד ישראל, לצד רצועת עזה ויהודה ושומרון.
עוד כתבות בנושא
דו"ח חדש של מכון עמית למחקר טרור ומודיעין שפורסם שלשום (ראשון), חשף את התוכנית לפרטיה. מרעיון ראשוני שהועלה כבר ב-2012 מול נסראללה עצמו, דרך הקפיצה המואצת שלאחר מבצע "שומר החומות" ב-2021, ועד למעורבות הפעילה של השלוחה הלבנונית במלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 - וכן תשתית נסתרת שנועדה, לשמש לפיגועים נגד יעדים ישראליים ויהודים מעבר לים.
הכי מעניין
הדו"ח מבוסס על מסמכי שלל של חמאס שנתפסו בידי כוחות צה"ל בעת התמרון ברצועת עזה, פרוטוקולים של ישיבות שקיים ארגון הטרור, איגרות שהחליפו בכירי חמאס עם בכירי חיזבאללה וכוח קודס האיראני וכן תוכניות עבודה מפורטות.
מהמחנות אל הבירה: רקע קצר
עוד לפני שהתגבשה התוכנית הצבאית, בנה חמאס נוכחות בלבנון. ארגון הטרור זיהה את ארץ הארזים כזירת פעולה אפשרית כבר ב-1990, שלוש שנים בלבד לאחר הקמתו. גירוש ארבעה פעילי חמאס ללבנון בינואר 1991 ובעיקר גירוש 415 מנהיגים ופעילי חמאס והגי'האד האסלאמי למרג' אלזהור בדצמבר 1992, הפכו לנקודת מפנה. בין המגורשים היו שמות שיהפכו מאוחר יותר למוכרים היטב בישראל - אסמאעיל הנייה, עבד אלעזיז אלרנתיסי ומחמוד אלזהאר - שביקרו במחנות הפליטים ולימדו את התושבים על חמאס ומטרותיה.
במקביל נרקמו הקשרים עם איראן וחיזבאללה.
איסמעיל הנייה עם מנהיג הג'יהאד האסלאמי זיאד נח'אלה אצל נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, פחות מיממה לפני שחוסל. | צילום: AFP
בספטמבר 1992 ביקרה משלחת חמאס בראשות מוסא אבו מרזוק בטהרן ונפגשה עם עלי חמינאי. האיראנים ארגנו מפגש בין אנשי ארגון הטרור הפלסטיני לנסראללה ואנשיו, צעד שהוביל, תוך שבועות ספורים, לתיאום מבצעי ראשוני: פיגוע ירי של חמאס לצד פיגוע מטען חבלה של חיזבאללה נגד כוח צה"ל - שני אירועים שחמאס הציג כ"תחילתו של שיתוף פעולה". עוד באותה שנה הקים חמאס משרד ייצוג רשמי בביירות.
אלא שבאותו שלב, הרעיון מאחורי שיתוף הפעולה היה בעיקרו פוליטי. הרעיון להפוך את הנוכחות הזאת לתשתית צבאית ממש נולד, לפי מסמכי השלל, רק ב-2012 - ומשם ואילך התפתח בהדרגה לכדי פרויקט אסטרטגי.
"תחושת הניצחון": סינוואר, נסראללה ואיזדי בונים תשתיות טרור
בפגישה שנערכה בלבנון ב-2012 בין חבר הלשכה המדינית בחמאס, מחמוד אלזהאר, לבין נסראללה, בנוכחות איזדי, ביקש אלזהאר לתאם פעילות צבאית של התנועה בלבנון:
"לא זנחנו את תוכנית ההתנגדות... אנו יכולים להקים כוח, יש לנו האפשרות, ואנו רוצים שזה יהיה חלק מההתנגדות כאן... אנו רוצים שתהיה לנו נוכחות בלבנון במסגרת הכללית, לא כמו [תנועת] פת"ח בעבר".
נסראללה, מצדו, קבע כבר אז את חלוקת הסמכויות שתלווה את הפרויקט לאורך השנים הבאות: הנהגת חמאס בעזה תקבע את עיתוי הפעולה, וחיזבאללה ישלוט בהחלטות הצבאיות בתוך לבנון עצמה. הוא הביע נכונות עקרונית לשלב את חמאס ואת מחנות הפליטים במערכה הבאה, אך התנה זאת בתיאום ובפיקוח הדוק.
הרעיון קיבל צורה מסודרת יותר במסמך מדצמבר 2014 שכותרתו "פעילות הג'יהאד בזירת ענאן [לבנון] לטובת פעילות התנגדות לעבר פלסטין" - תוכנית פעולה מקיפה שהציגה את לבנון כ"מאמץ ראשי בהתנגדות לכיבוש". במשך שנים נותר הפרויקט בעיקר על הנייר, בעוד הקפיצה האמיתית, מגלה הדו"ח, הגיעה רק ב-2021.
עוד כתבות בנושא
ב-10 במאי אותה שנה פתחה הזרוע הצבאית של חמאס במערכת "חרב ירושלים" ("סיף אלקדס") נגד ישראל, ובתגובה פתחה ישראל במבצע "שומר החומות". כבר במהלך אותם 11 ימי לחימה, לפי מסמכי השלל, פעלה בדרום לבנון תשתית מבצעית ראשונית של חמאס שביצעה, באישור חיזבאללה, שיגור טילים לעבר שטח ישראל - חלק ממכלול של לפחות 13 רקטות ששוגרו אז מלבנון. בביירות פעל חדר מבצעים משותף שכלל נציגות איראנית לצד פעילי חיזבאללה וגורמים פלסטיניים נוספים, שהעביר לחמאס מידע מודיעיני על פריסת צה"ל ועל כוונות ישראל לחסל בכירים בתנועה.
תוצאת המערכה, שהוצגה בידי חמאס כ"ניצחון", היא שהניעה את הצעד המכריע. סינוואר פעל יחד עם נסראללה ועם איזדי כדי להקים תשתית צבאית גדולה בהרבה, שתהיה "יסוד בסיסי" במערכה הרב-זירתית המכרעת נגד ישראל.
נסראללה עם בכירי חמאס והג'יהאד האסלאמי, אל־עארורי ונח'אלה | צילום: איי.אף.פי
בדיעבד ייתכן ששיתוף הפעולה ההדוק בין סינוואר לנסראללה גם מעמיד באור שונה מעט את ההפתעה שחש מזכ"ל חיזבאללה ב-7 באוקטובר לאחר שהשניים עבדו יחד וקיימו קשר ישיר, ולא רק דרך האיראנים.
במכתב ששלח לאיזדי מיולי 2021 כתב סינוואר במפורש כי תוצאות "סיף אלקדס" מוכיחות את "הצורך בפרויקט הזה יותר מבעבר", וכי הקמת המערך הצבאי בלבנון תשלים את מה שכינה "ברית ירושלים" ו"ציר הבטחת הפעם השנייה".
במקביל לתיאום המדיני-צבאי, פעל סינוואר גם לביסוס העומק החברתי של הפרויקט. באיגרת נוספת להנייה מיולי 2021 הציע להקצות לקרן פליטים חדשה בלבנון סכום של שלושה מיליון דולר מתוך התקציב שהוקצה אחרי "סיף אלקדס". הצעד כאמור נועד, כלשונו, לגרום לתושבי המחנות "להרגיש את הדאגה" של חמאס כלפיהם, ולסייע לגייס תמיכה בהצעה שתבטיח לזרוע הצבאית של חמאס בעזה ייצוג פורמלי מוגדל במוסדות התנועה.
מ-250 ועד 2,000 לוחמים: כך נראתה התוכנית בשטח
מסמכי השלל חושפים גם את הפרטים המבצעיים של הפרויקט.
תוכנית עבודה מפורטת הגדירה יעדים כמו הקמת חוליות לחימה ייעודיות, השגת יכולת ירי רקטות במטחים משלוש גזרות גאוגרפיות, רכש וייצור עצמי של רקטות וכטב"מים והחזקת תשתית לוגיסטית קבועה. בין האתגרים שמחברי המסמך לא הסתירו: סביבת עבודה ביטחונית מסובכת בדרום לבנון, פריסה מצומצמת של פעילי חמאס שהתרכזו בעיקר בתוך מחנות הפליטים, וכן "התערבויות" מצד גורמים שונים בתנועה במהלך מבצע "צוק איתן" ולאחריו, שהקשו על עבודה סדורה.
עוד כתבות בנושא
בשטח, האימונים הצבאיים התנהלו במספר מחנות ובאזור החוף, כל אחד עם מרכז אימון ומדריך משלו, המיועדים לצעירים בגילי 15 עד 25. באיגרת מ-22 במאי 2022 דיווח בכיר חמאס למרואן עיסא, סגן מפקד הזרוע הצבאית בחמאס, כי איראן וחיזבאללה מוכנים לקלוט עד 2,000 לוחמי חמאס. עם זאת יצוין כי המספר בפועל היה, באותה עת, רחוק מאוד מהיעד: כ-1,300 איש בלבד בזירה כולה, כולל כוח האבטחה והשמירה. לשם השוואה, לג'יהאד האסלאמי הפלסטיני היו כבר אז כ-360 פעילים בדרום לבנון בלבד.
מבחינת החימוש, הובהר כי הלוחמים הפלסטינים לא יחזיקו קבוע בטילים, בכטב"מים או בנשק נגד-טנקים - הנשק יינתן להם מתוך מחסני חיזבאללה לפי הצורך, ויוחזר לאחר סיום כל משימה.
"לא נסכים למסור את הפיקוד": המלחמה הפנימית בחמאס
מעבר לקשיים המבצעיים, חשפו מסמכי השלל משבר עמוק בתוך חמאס עצמה סביב שאלה אחת: מי ישלוט בכוח החדש. איראן וחיזבאללה, כך עולה מהדו"ח, סירבו במפורש להעביר את הפיקוד לידי ח'אלד משעל, מנהיג חמאס-חוץ, מתוך חוסר אמון בו, והתעקשו שהאחריות תהיה בידי הזרוע הצבאית ברצועת עזה, בהובלת סינוואר ומרואן עיסא. סינוואר עצמו כתב לאיזדי באופן חד-משמעי:
"עמדתנו הייתה שלא ייתכן שנסכים שהכוח הזה יהיה תחת פיקודו של אבו דילולא (י"ל: כינויו של משעל) בתור האחראי על אזור החוץ... אנחנו לא מסכימים למסור את הפיקוד על המערך הזה לגורם שהיה לנו ניסיון איתו בעת האחרונה עם עמדותיו והחלטותיו הרעות, שהכניסו אותנו למצוקה".
יחיא סינוואר, מרץ 2022 | צילום: עטייה מוחמד, פלאש 90
הסכסוך הזה, שנמשך בין 2021 ל-2022, סיכן פעם אחר פעם את הפרויקט כולו. איזדי עצמו הזהיר בכתב מפני קמפיין תקשורתי חריף שניהלו בכירי חמאס נגד נסראללה ואיראן, שכלל הדלפת פרטים מתוכן שיחות סודיות, וכתב כי הדבר "מייצר משבר אמון" שעלול לבלום את הקמת התשתית.
בסופו של דבר סוכם בפגישת המועצה הצבאית המצומצמת של חמאס בדצמבר 2022, כי האחריות הישירה על הזירה הלבנונית תעבור למשרד הצבאי המרכזי של חמאס בראשות מרואן עיסא - תוך השארת הפיקוד המדיני-פוליטי בידי ראש הלשכה המדינית - למעשה ניצחון של סינוואר וחבריו על משעל בשאלת מי יוביל את הפרויקט.
לצד המחלוקת הפוליטית, נתקל הפרויקט גם באירוע מביך בשטח: בדצמבר 2021 התפוצץ מחסן אמל"ח שהוסתר מתחת למסגד במחנה הפליטים ברג' אלשמאלי, שהיה בפיקוח חמאס. הארגון הכחיש בתחילה קשר לאמל"ח וטענה לתקלה חשמלית, אך זמן קצר לאחר מכן הודתה במותו של פעיל שנהרג "בפעילות ג'יהאדיסטית במסגרת אימונים והכנה לקרב" - חשיפה שהעלתה את חמתם של חיזבאללה ואיראן על חוסר זהירות.
"פרויקט 87": חמאס נדחק מאחורי הג'יהאד האסלאמי
לקראת המלחמה, בקיץ 2023, עלתה במסמכי חמאס גם השוואה מטרידה מבחינת בכירי הארגון: הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בלבנון גייסה כ-1,500 מתאמנים וזכתה לתמיכה נדיבה ורצופה מחיזבאללה, בעוד שחמאס נותרה עם אימונים "מפוזרים" ומצומצמים בהיקפם.
עז א-דין אל-חדאד, אז מפקד חטיבת עזה בזרוע הצבאית של חמאס ולימים מפקד הזרוע כולה, התמקד בפער בין בניין הכוח של חמאס בלבנון לבין התקדמות הג'יהאד האסלאמי בפלסטין. הוא הביע דאגה מכך שהגא"פ הצליח לאמן מספר גדול יותר של פעילים וזכה לתמיכה רחבה מצד חיזבאללה, בעוד שאימוני חמאס היו מצומצמים ולא סדירים. מבחינתו, הרחבת התשתית בלבנון הייתה חיונית לשמירת מעמדה של חמאס ככוח הפלסטיני המוביל בכל זירות העימות.
עז א־דין אל־חדאד, מנהיג חמאס ברצועה | צילום: יוטיוב
באותם חודשים קודמה גם יוזמה משותפת עם חיזבאללה שכונתה במסמכים "פרויקט 87" - הקמת "כוח מיוחד" משולב, שיכלול, לפי דיווח מבכיר חמאס בלבנון למרואן עיסא, שלושה סוגי פעילות: כוחות שממתינים לזימון למשימה או לאימון, כוחות אבטחה בעמדות לאורך הגבול וחוליות מיוחדות שיוכשרו לביצוע פעולות מעבר לקווים - כלומר בתוך שטח ישראל.
לצד ההכנות למערכה מול ישראל, מילאה הזרוע הצבאית של חמאס בלבנון תפקיד מרכזי גם בבניית תשתית שאפשרה לתנועה, לראשונה, לבצע פיגועים בחוץ לארץ. מעצרם של ארבעה פעילי חמאס בגרמניה ובהולנד בדצמבר 2023, ושל שלושה נוספים בגרמניה באוקטובר 2025, חשפו כי שלוחת חמאס בלבנון הקימה באירופה מחסני נשק חבויים לשם ביצוע פיגועים נגד יעדים ישראליים ויהודיים בחו"ל. לפי כתב האישום שהוגש נגד הפעילים בגרמניה, האחראי על התשתית הזאת זוהה כח'ליל חאמד אלח'ראז, שהוגדר על ידי הנאשמים בפרשייה כ"אחראי יחידת פיגועי חו"ל" של חמאס.
7 באוקטובר: מהתוכנית לשדה הקרב
בזמן שחמאס יצא לטבח 7 באוקטובר, מנתה השלוחה בלבנון, לפי הערכות, כ-1,500 לוחמים מאומנים, שחלקם אף הוכשרו באיראן. בחודשים הבאים דווח על גיוס מאות פעילים נוספים מ-12 מחנות פליטים ברחבי לבנון, אם כי רק חלקם הגיעו בפועל לקו הגבול. בדצמבר 2023 הכריזה חמאס גם על תנועת נוער חדשה, "חלוצי מבול אלאקצא", שנועדה לשמש מסגרת גיוס והכשרה אידאולוגית לבני נוער פלסטינים במחנות.
מאז הצטרפות חיזבאללה למלחמה כ"תמיכה" ברצועת עזה, ב-8 באוקטובר 2023, ועד להפסקת האש בנובמבר 2024, נטלה הזרוע הצבאית של חמאס בלבנון אחריות רשמית על 13 תקיפות נגד ישראל - החל בשיגור 15 רקטות לעבר הגליל המערבי ב-10 באוקטובר וניסיון חדירה של שלושה מחבלים סמוך למרגליות ארבעה ימים לאחר מכן, וכלה בשיגור רקטות לטווחים גדולים יותר, כולל לעבר מפרץ חיפה בנובמבר 2023. חמאס גם פעל במשולב עם אלג'מאעה אלאסלאמיה, ושני הארגונים פרסמו לא אחת הודעות משותפות על הרוגים משורותיהם.
עוד כתבות בנושא
יותר מעשרים פעילי חמאס בלבנון נהרגו במהלך המערכה. המכה הגדולה ביותר שספג ארגון הטרור הפלסטיני היה חיסול סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, סאלח אלערורי בינואר 2024. בפברואר 2025 חוסל מוחמד שאהין, ראש מחלקת המבצעים של השלוחה הלבנונית, ובאפריל 2025 - חסן פרחאת, מפקד הגזרה המערבית. במהלך סבב הקרבות החדש בין חיזבאללה לישראל שהחל במרץ 2026 דיווח חמאס על שני הרוגים נוספים משורותיו, ובאמצע יוני 2026 דווח על מותו של אחמד דיאב במהלך הלחימה בדרום לבנון - אף שהתנועה לא פרסמה על כך הודעה רשמית.
אחרי המלחמה: חמאס מסרב להתפרק מנשק
בעוד חיזבאללה נמצא תחת לחץ הולך וגובר להתפרק מנשקו, נדרש גם חמאס בלבנון להתמודד עם הדרישה. שתי תקריות ירי רקטות מדרום לבנון לעבר ישראל במרץ 2025, תוך הפרת הסכם הפסקת האש, הובילו לחקירת צבא לבנון שזיהתה את האחראים כפלסטינים ולבנונים המשויכים לחמאס, ולכתב אישום שהוגש נגד תשעה חשודים.
הלחץ הרשמי הלבנוני על נציג חמאס אחמד עבד אלהאדי הניב תוצאה חלקית: התנועה הסגירה לצבא לבנון ארבעה מבוקשים בקשר לירי, אך טענה שמדובר בפעולה עצמאית ולא בהחלטת התנועה, והבטיחה שלא להפר עוד את ריבונות המדינה.
המבחן האמיתי הגיע באוגוסט 2025, כשממשלת לבנון החליטה על פירוק כלל הארגונים החמושים הבלתי-מדינתיים כדי להבטיח את מונופול המדינה על הנשק. בעוד תנועת פת"ח נענתה והחלה למסור את כלי הנשק שבמחנות, חמאס סירבה למסור את אמצעי הלחימה הבינוניים והכבדים שבידיה, בטענה שסוגיית הפליטים חייבת להיפתר כמכלול ולא באמצעות פירוק נשק חד-צדדי. יו"ר ועדת הדיאלוג הלבנוני-פלסטיני הביע אכזבה מהעמדה, והדגיש כי כל עוד הפלגים מצהירים שהם פועלים במדינה, עליהם לציית להחלטותיה.
נשיא לבנון ג'וזף עאון | צילום: AP
מסמכי השלל, מסכמים כותבי המחקר, מלמדים כי התשתית הצבאית של חמאס בלבנון לא הייתה יוזמה נקודתית אלא פרויקט אסטרטגי שהתפתח בהדרגה כחלק מתפיסת העימות הרב-זירתי של התנועה מול ישראל. על אף האתגרים והמחלוקות הפנימיות מול איראן וחיזבאללה, מעורבותה של הזרוע הצבאית של חמאס בלחימה לצד לבנון הוכיחה שהפרויקט הגיע לכלל מימוש - אם כי לא בהיקף ובעוצמת ההשפעה שאליהם כיוונו ראשי חמאס.
בניגוד לזהירות שנוקטות הרשויות הלבנוניות בסוגיית פירוק נשק חיזבאללה, כותבי הדו"ח מעריכים כי אם הרשויות יחליטו לאכוף גם על חמאס את פירוק הנשק, ההשלכות עשויות לא רק לנטרל זירת פעולה חשובה עבור התנועה מול ישראל - אלא גם להחליש את מעמדה במחנות הפליטים הפלסטיניים מול פתח ואש"ף.
עוד כתבות בנושא
