"מה עמד מאחורי יציאת חמאס לטבח 7 באוקטובר?", זו השאלה שעומדת בלב המחקר של ד"ר דניאל סובלמן מהאוניבריסטה העברית, שכותרתו ,"The Strategic Origins of Hamas's October 7 Attack".
המחקר, המתבסס על מסמכי חמאס שנתפסו, מזהה את השנים שקדמו לטבח שמחת תורה כתקופה של מפנה אסטרטגי עמוק. חמאס ראה את עצמו יותר ויותר כחלק אינהרנטי מ"ציר ההתנגדות" האיראני ותפס עת עצמו כארגון התקפי יותר. המעבר הזה בא לידי ביטוי ישיר בדבריו של סגן ראש לשכת חמאס ברצועת עזה דאז וראש הלשכה דהיום, ח'ליל אל-חייה, לאחר מבצע שומר החומות ב-2021: "אנחנו לא התנגדות הגנתית, אלא התקפית".
באותן שנים היו רבים שצוטטו, בין בצה"ל ובין בדרג המדיני, לרבות ראש הממשלה נתניהו, כאומרים שבאותו מבצע חמאס חטף מכה קשה שהחזירה אותו שנים לאחור, וכי ארגון הטרור לא מעוניין בהסלמה. היו ביניהם שאמרו שחמאס מסתפק בכסף הקטארי ומתמקד בניהולה האזרחי של הרצועה. כך למשל, אמר ב-2022 ראש ענף המחקר באמ"ן דאז, עמית סער ז"ל: "איש אינו רוצה מלחמה בעזה, וחמאס מוכיח זאת מדי יום".
הכי מעניין
מסמכי חמאס שנתפסו מראים שהארגון האמין כי הצליח להגדיר חוקי משחק המגבילים את יכולת התגובה הצבאית של ישראל. לאחר "חרב ירושלים", כינויו של מבצע שומר החומות בפי חמאס, תיארו מנהיגי הארגון את הלחימה כמעין חזרה גנרלית לקראת שחרור פלסטין במלואו.
כשהם יצאו קצת יותר משנתיים לאחר מכן בטנדרים הלבנים לערי ויישובי העוטף, הם לא רק ניסו לטבוח בכמה שיותר ישראלים, הם ייחלו להשמיד את ישראל – באופן מיידי.
טבעת האש
ב-2020 חוסל מי שהיווה ארכיטקט התוכנית להשמדת ישראל של ציר ההתנגדות, קאסם סולימאני. חרף חיסולו, איראן המשיכה בחזונו הגדול, הקפת ישראל בטבעת אש בדמותם של ארגוני פרוקסי בלבנון, תימן, עיראק, עזה ויו"ש. אותה טבעת אש נועדה להיות מוכנה ליום פקודה שבו מתקפה עוצמתית ומתואמת תביא להשמדתה של מדינת ישראל.
לפי המסמכים שנתפסו, עוד לפני 2021 התנהלו שיחות מעמיקות בין יחיא סינוואר לנציגי הציר האיראני, לרבות סעיד איזאדי, אז ראש ענף פלסטין בכוח קודס של משמרות המהפכה האיראנית, שחוסל במבצע עם כלביא. סינוואר הציג בשיחות הללו שלושה תרחישים אפשריים:
1. השמדה מלאה של ישראל.
2. אילוץ של ישראל לסגת מיהודה ושומרון ופגיעה מאסיבית בעוצמתנו הצבאית עד לקריסת המדינה בשלבים מאוחרים יותר.
3. מלחמה בעצימות נמוכה יותר, שתסב לישראל נזק כבד.
לפי כמה מהמסמכים, נסראללה האמין בתרחיש הראשון, אך בניגוד לסינוואר, מזכ"ל חזבאללה דאז סבר שיש להמתין עוד מספר שנים עד לבשלות הציר. לפי עמית סער, המצוטט במחקר, התוכנית האמיתית להשמדת ישראל תוכננה לשנתיים מאוחר יותר ביחס ל-7 באוקטובר.
זה מתכתב כמובן עם האמירה הידועה של נסראללה על כך שישראל היא אומנם חברה מתקדמת מבחינה טכנולוגית, אך חלשה פנימית, חסרת שורשים אמיתיים ובעלת סף שבירה נמוך.
בדיעבד, סינוואר הפתיע את שאר כוחות ציר ההתנגדות ויזם את המתקפה מוקדם מהמתוכנן, תוך ניסיון לקבוע עובדות בשטח עבור איראן ויתר שלוחיה. בחיזבאללה היו שדחפו להיכנס למלחמה בכל הכוח, אך נסראללה היה זהיר יותר והאמין שטרם בשלה העת. הטעות שלו הייתה הכניסה החלקית למתקפה, שנתנה לישראל את המוטיבציה והלגיטימציה לפגוע בארגון הטרור הלבנוני באופן שנסראללה כלל לא דמיין. בשורה התחתונה, החיפזון של סינוואר יחד עם הזהירות של נסראללה הצילו את ישראל מתרחיש גרוע הרבה יותר.
מהמחקר עולה קונספציה נוספת שהתרסקה אל קרקע המציאות ב-7 באוקטובר. ישראל תפסה את חמאס כארגון טרור בלבד, ולא כגוף שמסוגל אפילו לתכנן מהלך שעשוי להביא להשמדתה. בכיר חמאס, אוסאמה חמדאן, אמר לאחר הטבח: "חמאס לא פעל ברגשנות או בפזיזות. הוא פעל אסטרטגית ובשיטתיות".
מכתבים פנימיים שנתפסו מגלים כי המתקפה, שקודדה כ"מבול אל-אקצא", נועדה להיות "שעת האפס" של התלקחות אזורית רב-חזיתית. סינוואר הציג בפני שותפיו תרחישים שבהם מתקפת הפתע, בשילוב עם התערבות חיזבאללה והפלסטינים ביהודה ושומרון, בירושלים והצטרפות ערביי ישראל, עשויה לגרום לישראל לקרוס – ובמהירות.
מסמכי חמאס חושפים גם את הניתוח הפנימי של הארגון על מצב ישראל ערב המתקפה. הארגון הקדיש מעקב צמוד לפוליטיקה הפנימית של ישראל. עלייתה של הממשלה הנוכחית בסוף 2022 והמשבר הפנימי סביב החקיקה המשפטית נתפסו בעיני חמאס כהזדמנות פז ובדומה לנסראללה, גם סינוואר האמין שהעוצמה והרוח הישראלית הן בגדר עורבא פרח.
לעולם לא נדע מה היה קורה לו סינוואר היה מחליט להמתין עוד שנתיים, או שאיראן ושלוחיה היו מצטרפים למלחמה במלוא הכוח יחד עם הפלסטינים. יתכן שבתרחיש כזה השמדת ישראל או לפחות פגיעה אנושה במדינה, כזו שלא ניתן באמת להתאושש ממנה, באמת היית על הפרק.
המחקר פורסם בכתב העת Studies in Conflict and Terrorism ומדובר על אחד המחקרים המקיפים שהתפרסמו על ההתקפה והרקע האסטרטגי שעמד מאחוריה, שמתכתב עם מסקנות של מחקרים קודמים שנכתבו בנושא.
סובלמן, המומחה לדינמיקות הרתעה במזרח התיכון ולאסטרטגיית ציר ההתנגדות, הוא גם מחבר הספר "Axis of Resistance: Asymmetric Deterrence and Rules of the Game in Contemporary Middle East Conflicts", העוסק בדיוק בדינמיקות שהכשירו את הקרקע למתקפה. נוסף על תפקידו באוניברסיטה העברית, הוא משמש כעמית מחקר במרכז בלפר למדע ויחסים בינלאומיים, מכון המחקר המרכזי והמשפיע ביותר בתוך בית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד.