שאריות אדמה לבנונית עוד תקועות בחריצי סוליות הנעליים שלהם, יחד עם קצת עפר מסוריה השכנה, אבל כשסרן ד', המפקד היוצא של פלס"ר הגולן, מדבר על הלוחמים שלו - הוא לא מספר סיפורי גבורה אלא דווקא על גללי עיזים, עשב שנרמס ואבן שזזה מהמקום. כל אלו, הוא אומר, הם הפרטים שמפרידים בין לוחם טוב ללוחם שגם מצליח לאתר פיר מנהרה, מחסן אמל"ח או מארב שהוסווה היטב, והם גם הסיפור שהביא להקמת היחידה המיוחדת שעליה הוא מפקד.
עוד כתבות בנושא
פלס"ר הגולן היא יחידה סדירה של חטיבה 474, עוצבת הגולן, שבה משרתים נערי גבעות וחוות – שלרבים מהם גוזמבות וכיפות צמר אופייניות. היחידה הוקמה כדי לרתום את הניסיון שלהם כאנשי אדמה ומרעה לטובת המשימות המבצעיות. במלחמה האחרונה השתתפה היחידה בתמרון הקרקעי בדרום לבנון, לצד כוחות גבעתי, באזור בינת ג'בייל וכפרים נוספים. הם גם יוצאים לפעילויות יזומות בסוריה, וברזומה שלהם יש גם כמה היתקלויות עם אויב. שם, מספר ד', היתרון הייחודי של אנשיו קיבל ביטוי בשטח.
ד' עצמו לא צמח בעולם הזה. הוא בן 24 וגר בירושלים, התגייס לגדוד 890 של הצנחנים ועשה שם את כל התפקידים עד סמ"פ, כולל לחימה עם הגדוד בעזה (ב-7 באוקטובר היה ד' חלק מהכוח הראשון שכבש מחדש את מוצב נחל עוז), לבנון וסוריה, כך שהמפגש הראשון שלו עם הלוחמים היה גם עבורו שיעור. "לקח לי הרבה זמן להתאים את שיטת הפיקוד שלי", הוא מספר. "בצנחנים המפקד מחליט וכולם מתיישרים. כאן מדובר בחבר'ה דעתניים, יוזמים וחכמים מאוד. אתה מוריד פקודה, ואחד הלוחמים יכול להגיד: 'למה שנעשה כך? בוא נעשה אחרת'. לפעמים אתה מקשיב ומבין שהוא צודק".
הכי מעניין
סרן מ', מפקד פלס"ר הגולן | צילום: דובר צה"ל
לדבריו, דווקא היכולת של המפקד להניח את האגו בצד היא תנאי להצלחה. "זה מאתגר אותך כמפקד", הוא אומר, "וצריך לדעת להקשיב להצעות וגם לאמץ אותן כשצריך".
אבל האתגר לא מסתכם רק בסגנון הפיקוד ששונה מיחידות אחרות, כולל אלו שבהן צמח ד' הצנחן. רבים מהלוחמים מגיעים לאחר שנים שבהן הם חיו רחוק ממסגרות ממלכתיות. חלקם גדלו או עבדו בחוות מבודדות, ניהלו משקים, רעו עדרים והתרגלו לקבל החלטות בעצמם.
"קודם כול, יש משמעת", הוא מדגיש, "כי בסופו של דבר זאת יחידה צבאית. אבל יש גם שותפות. אלה אנשים שרובם בחרו להגיע לכאן מרצונם. הרבה מהם חוו במשך החיים שלהם תחושה שאף גורם ממלכתי לא באמת האמין בהם. כאן, בפעם הראשונה, אומרים להם: 'אנחנו סומכים עליכם. אנחנו רוצים לשמוע אתכם'. האמון הזה בונה את המשמעת".
עוד כתבות בנושא
התוצאות, לדבריו, ניכרות היטב בשטח. בעוד שלוחם רגיל עשוי לחלוף ליד סימנים שנראים חסרי משמעות, לוחמי פלס"ר הגולן מבחינים בפרטים הקטנים. "הם יודעים לאתר גללים של עיזים, למשל, והם גם יודעים מי הלך איתן ולאן. יש כאלה שגם יודעים להעריך מתי בדיוק הוא עבר. הם שמים לב לעשב שדרכו עליו, לאבן שזזה מהמקום שלה ולשינויים קטנים אחרים בנוף שחיילים אחרים לא ישימו לב אליהם".
את היכולת הזאת לא רכשו החיילים שלו בכמה חודשי ההכשרה אלא במשך שנים של חיים בשטח, כרועי צאן וכאנשי חוות, עוד הרבה לפני הגיוס לצה"ל. במהלך הלחימה בלבנון, מספר ד', היכולת הזאת תורגמה שוב ושוב להישגים מבצעיים. "מצאנו הרבה יותר אמצעי לחימה מכוחות אחרים שפעלו סביבנו. חיזבאללה הסתיר אמל"ח מאחורי קירות, בתוך בתים ובמקומות שאנשים אחרים פשוט לא היו מבחינים בהם. פיתחנו שיטה מסודרת לסריקת מבנים, ובסופו של דבר איתרנו גם מחסני אמל"ח וגם יותר מעשרה פירים ותוואי מנהרות. שם אתה מבין את ההבדל שעושות עיניים שמאומנות לחיות בשטח".
העיניים של המדינה
הדרך של סמ"ר ה' ושל סמל י', שניים מהלוחמים של פלס"ר הגולן, לא התחילה בבקו"ם אלא שנים קודם לכן – במרעה עם עדרים, בניית טרסות, זריעה ושמירה לילית על חוות. שניהם הגיעו לצבא בגיל מאוחר יחסית, אחרי שבחרו להקדיש שנים משמעותיות לחיי החווה – וכשכבר לבשו מדים, הם גילו שהכישורים שרכשו באזרחות הפכו לכלי עבודה מבצעי.
"גרתי בחווה קצת יותר משנתיים", מספר ה', שהתגייס סמוך לגיל 20. "זו הייתה תקופה משמעותית וטובה עבורי. המעבר לצבא היה טבעי, מתוך הבנה שיש לנו כלים ויכולות, ושזה המקום שבו אנחנו יכולים לתרום אותם". כיום, בגיל 22, הוא כבר נשוי ולא מתגורר בחווה, אבל החיבור לאדמה ולשטח הם עדיין חלק בלתי נפרד מהזהות שלו.
עוד כתבות בנושא
אצל י' הדרך הייתה ארוכה אף יותר. הוא התגייס רק בגיל 25, לאחר שנים של דחיות שירות שהפכו לפטור, שאותו פעל לבטל בעצמו. "תמיד ידעתי שאתגייס", הוא אומר, "החוות היו מבחינתי שליחות – לפתח את הארץ, לעבוד בחקלאות, לתת מעצמי. השירות הצבאי היה מבחינתי המשך של אותו מסלול, רק בצורה אחרת".
הגיוס המאוחר לא היה פשוט. בזמן שחבריו כבר בנו קריירות או משפחות, הוא מצא את עצמו חוזר לטירונות לצד חיילים צעירים ממנו בשנים רבות. "זה לעשות פאוזה בחיים", הוא מודה, "לעזוב עבודה, לעזוב שגרה, ולהתחיל מחדש כמו בן 18. אבל כשהגעתי ליחידה, לא הרגשתי את פערי הגיל. כולם כאן מגיעים עם אחריות שכבר הייתה על הכתפיים שלהם עוד לפני הצבא – משקים, עדרים, חקלאות. אלה אנשים של עבודה ושל עשייה".
לוחמי פלס"ר הגולן בשטח | צילום: ללא קרדיט
אחת השאלות שמלווה את היחידה מאז הקמתה היא כיצד משתלב הרקע של לוחמיה – המזוהים עם עולם החוות והגבעות הלא ממסדי – במסגרת צבאית ממלכתית. שניהם דוחים את ההנחה שיש כאן סתירה. "אני שומע את הדיבור הזה, אבל בעיניי זה בלבול", אומר י', "מלכתחילה הגעתי לחוות כי אכפת לי מהמדינה. אני לא עושה את ההפרדה הזאת בין 'ממלכתי' ל'לא ממלכתי'. להתגייס לצה"ל זה חלק מהנורמה וזו אחריות בסיסית".
כשאני שואל על הקשר בינם לבין קבוצות אזרחיות הפועלות באזורי הגבול כמו חלוצי הבשן ועורי צפון, תשובתם ברורה: "אנחנו לוחמים בצה"ל, וכל העשייה שלנו היא מבצעית. אנחנו מקבלים פקודות ומבצעים אותן, ובזמן שאנחנו על מדים, המשימה היחידה שלנו היא להגן על תושבי רמת הגולן".
עוד כתבות בנושא
את ההבדל בין החיים שלפני הגיוס לבין החיים במדים הם מוצאים במקום אחר. רוב החיילים, הם מספרים, יוצאים הביתה בסוף השבוע כדי לנוח. אצלם, סוף השבוע הוא לעיתים רק תחילתה של משמרת נוספת.
"אנשים פה מסיימים שבוע אינטנסיבי בצבא", מתאר סמ"ר ה', "וחוזרים לחווה שלהם לשמור בלילה, לצאת עם העדר בבוקר, לזרוע, לבנות ולעבוד. אין פה את הפינוק של לחזור הביתה ולהוריד הילוך. מבחינתנו אין הפרדה בין העשייה המשמעותית בצבא לבין העשייה המשמעותית בבית. זו אותה שליחות".
קפה שחור עם זוטה לבנה
אחרי תקופה ארוכה של פעילות מבצעית, הלוחמים בפלס"ר הגולן כבר חושבים על היום שאחרי. לא רק על השחרור, אלא על השאלה איזו יחידה ישאירו אחריהם לדור הבא של הגולניסטים. מבחינתם, ההצלחה שלהם לא נמדדת רק במספר אמצעי הלחימה שאותרו או במבצעים שהושלמו בהצלחה, אלא גם ביכולת לשמר את הרוח המיוחדת שבזכותה הוקמה היחידה.
"אם לא נשמור על מה שמיוחד אצלנו, אין ליחידה הצדקת קיום", אומר סמל י', "יש בצה"ל הרבה יחידות חי"ר שעושות עבודה נהדרת. הערך המוסף שלנו הוא לא רק הכושר המבצעי, אלא האנשים שמגיעים לכאן – אנשים עם משמעת עצמית גבוהה, יוזמה, אהבת הארץ וחיבור עמוק לשטח. זה מה שאנחנו צריכים להעביר הלאה".
עוד כתבות בנושא
לדבריו, הייחודיות הזאת לא מסתכמת רק ביכולת לזהות עקבות או לאתר פירי מנהרות אלא גם בתרבות המיוחדת שהתפתחה ביחידה. "נותנים כאן מקום ליזום, להגדיל ראש ולהביא את הכישורים האישיים לידי ביטוי. חלק מהמשימה שלנו כחיילים ותיקים היא לגרום לזה שגם החיילים הצעירים ימשיכו את זה – אם זה ביוזמות מבצעיות ואם זה בדברים הפשוטים של היום-יום, כמו לטפח את המתחם של היחידה, לבנות עוד דברים ולשתול עוד ערוגות".
גם סמ"ר ה' סבור שהאווירה היא אחד מהנכסים החשובים של היחידה. לדבריו, אין אצלם פערים בין מחזורים או בין ותיקים לצעירים. "המסורת שלנו היא פשוט האווירה", הוא אומר, "יושבים כולם יחד סביב מדורה, מנגנים בגיטרה, עושים שיחות צוות עם המפקדים. החיבור לטבע ולאדמה ממשיך גם בתוך הבסיס. זו משפחה יותר מאשר מסורת רשמית".
לוחם בפלס"ר הגולן | צילום: ללא קרדיט
לדברים האלו מצטרף גם מפקד היחידה, סרן ד', שיסיים בקרוב את תפקידו. לדבריו, לצד המשמעת הצבאית, היה חשוב לו לשמר את האופי הייחודי של הלוחמים. "אנחנו יחידה צבאית לכל דבר", הוא מדגיש, "יש סטנדרטים של כושר, נראות ומשמעת כמו בכל יחידה. אבל במקביל חשוב לשמור על מה שמייחד את האנשים האלה. הם בנו בעצמם חלקים מהמתחם, הקימו אוהל יחידתי, שתלו עצים ובנו אדניות. זה יוצר תחושת בית ושייכות".
ד' מוסיף שלוחמיו לא מפסיקים להיות אנשי שטח כשהם מסיימים את השבוע בצבא. "הם לוחמים בכמה חזיתות, גם בצבא וגם בבית", הוא אומר. "כשהם יוצאים לחופשה, הם לא חוזרים רק לנוח. הם חוזרים לחוות, לשמירות, לעדרים, לעבודות החקלאיות". חלק מהחיילים הם חיילים בודדים שחיים ללא משפחה בתנאים לא פשוטים. "כשהם יוצאים הביתה, הם לא יוצאים לאמא שתכין להם ארוחת ערב ותכבס להם את הכביסה", אומר ד', "חלקם גם גרים לפעמים במקום בלי חשמל ומים זורמים. לפעמים הם גם מתמודדים עם אירועים ביטחוניים בסביבת החוות שלהם, כמו שהיה לאחרונה כמה פעמים, כולל אירועים שבהם לוחמים שלנו מנעו חטיפות נשק".
סרן מ', מפקד פלס"ר הגולן | צילום: ללא קרדיט
דרך החיים הייחודית היא המכנה המשותף העמוק ביותר של היחידה – שלפעמים גם מקשה על מפקדים שבאים מבחוץ להבין את אנשיה. אבל י' מספר שהיום כבר קל יותר למפקדים חדשים להשתלב בפלס"ר. "בהתחלה תמיד יש הלם תרבות הדדי", הוא צוחק, "אבל אנחנו לומדים אותם והם אותנו ולומדים לעבוד יחד" – וסרן ד' מוסיף בחיוך ש"המפגש הזה הוא גם הזדמנות ללמד את אנשי החוות דברים שהם לא תמיד מכירים. יצא לי כבר ללמד את החבר'ה על השקעה במניות וחסכונות של כסף, והם בתמורה לימדו אותי על עקבות ורעיית צאן".
השיחה עם לוחמי פלס"ר הגולן מסתיימת כשהם מגלים לי פרט קטן שמספר על היחידה לא פחות מאשר ריח המדורה שעולה לפעמים מהמתחם שלהם בלילות. מה שותים אצלכם יותר – קפה שחור או תה צמחים? – אני מתעניין, והם צוחקים. "המון שחור", קובע סמל י', "אבל האמת היא שיש לנו פה מחלוקת בזה" – וסמ"ר ה' מוסיף: "כן, אני למשל מעדיף לשתות חליטות מעורבבות של זוטה, מרווה ונענע שהולכים יחד".
לוחמי פלס"ר הגולן ממשיכים להביא ליחידה שלהם את ריח האדמה, את החיים בשטח ואת התפיסה שלפיה תשומת לב לפרטים הקטנים – בין אם מדובר בשביל עיזים, פיר מוסווה או השאלה האם מרווה הולכת טוב עם זוטה לבנה ומה הדרך המדויקת לבשל קפה שחור – עושה את כל ההבדל.
עוד כתבות בנושא
