אחרי חודש וחצי במהלכם הם פרצו קילומטרים של צירים בהרי דרום לבנון, וחצו את נהר הליטני ונחל הסלוקי, ולאחר מכן המשיכו לכפרים הצפוניים משם, גדוד ההנדסה 603 של חטיבה 7, יצא להתרעננות, העלאת כשירות של הכלים.
עוד כתבות בנושא
בשיחה של מפקדי הגדוד עם מקור ראשון, אומר המג"ד סא"ל ר' קובע לאור הישגי צה"ל בגזרה ש"עם ישראל יכול לישון בשקט", ומוסיף בעקבות הפסקת האש כי "המציאות מאוד נפיצה כרגע. אנחנו נערכים למספר תרחישים ויש לנו פקודות מוכנות להגנה ולהתקפה. האתגר בהגנה פחות מטריד אותנו, אנחנו ערוכים לתמרון בעומק. עוקבים אחרי השיחות כמו כולם. בינתיים התחלנו סבבי רענון ויציאות הביתה, נחזור להתאמן ולהעלות כשירות ואנחנו מוכנים לחזור כמה שיותר מהר. המציאות פשוטה בפנים – מבינים שיש הפסקת אש ואנחנו בצורת קרב הגנה. כל לוחם וקצין יודע שאם יש סכנה לכוח אז מספיק לו אישור של המפקד שאיתו כדי להסיר איום. לא צריך אישור שלי. ירי הרחקה - תלוי איפה".
טנק גישור במסגרת פעילות גדוד ההנדסה 603 בחציית הליטני | צילום: דובר צה"ל
שלושת המ"פים הלוחמים של הגדוד מספרים על ההיסטוריה שעשו עם חציית הליטני. "במשך הרבה זמן היו הכנות לחציית הליטני", מספר מפקד הפלוגה הרובאית, רס"ן ש', "התכוננו אליו תקופה ארוכה כי היו הרבה דחיות. ראינו את החצייה ואת השטחים שנגיע אליהם אחר כך והבנו שזה מהלך אול אין. לא צריך להיות רמטכ"ל כדי להבין שברגע שמגיעים לצד השני אז ידנו תהיה על העליונה ואז נגיע לקרבות ערכיים יותר. בשביל ההתקפה והחצייה של הליטני היינו צריכים להגיע למצב מבצעי שלקח זמן רב להשיג אותו ולכן היו הדחיות. ההכנות גדלו ככל שהזמן עבר. הבנו שניכנס לתוואי שטח אחר שלא נלחמנו בו בשנתיים וחצי האחרונות. זה ציר הררי אבל לא בהיקף מוכר וזה דרש מאיתנו יכולת התאמה מאוד גדולה, כולל שינוי של כל שיטות הלחימה שנלחמנו והתאמנו בהם".
הכי מעניין
מפקד פלוגת הצמ"ה, סרן נ' מספר שקיבל את המשימה העיקרית: חציית נהר הליטני הרחב והגועש. "עשינו מודלים של הפעלת טג"ש – טנק גישור, והנחת הגשרים, כי לא השתמשו בהם שנים, והידע המקצועי של הצוותים שיפעילו אותם לא היה גבוה. הכלים האלה היו במחנה פילון, טיפלו בהם, כי הרבה זמן לא השתמשו בהם, ובמשך תקופה ארוכה העלינו כשירות לצוותים ולכלים, עשינו קורסים, השקנו גשר בשטח ישראל כדי לוודא שהכל עובד. היו כמה ביטולים ודחיות אבל בסוף זה קרה. אחרי הרבה פריצות צירים הגענו לשם, התחלנו לסדר את המרחב של גדות הליטני, כשה-D9 והבאגר היו על קו המים. השקנו את גשר הגלילים ואפשרנו חצייה, דבר שלא קרה מ-1982. זאת ממש היסטוריה, הרגשנו את זה. זה עבד בצורה חלקה בפנים".
עוד כתבות בנושא
מ"פ הרובאית רס"ן ש' מספר כי, "הלוחמים שלי ישנו במשך חודש בשיחים והתמודדו עם פריצת צירים ומטענים בסבך. הגשר זה הסוף, אבל כל הדרך לשם הייתה חציבה של סלעים ופריצת צירים, מקטע אחרי מקטע, כדי שהאוגדה והחטיבות יעברו. ידענו שהאויב מחפש תמיד צוואר בקבוק, מעברים הכרחיים שלנו ושם לתקוף בהם, ורצינו למנוע את זה. לכן פרצנו צירים חדשים לגמרי, כדי ליצור יכולות תמרון, עם השתנות ותחבולה, לצד יצירת צירים חלופיים כדי שלא יהיה ציר אחד של מעבר הכרחי. זאת הייתה המטרה העליונה – לייצר עוד ועוד חלופות לנו ולמפקדים ולא להיות מקובעים ולהביא אפשרויות בטוחות יותר".
מספר שבועות לפני כן, אוגדה 98 ביצעה מהלך דומה לחציית הליטני אך הוא נכשל. "לא מביע ביקורת, זה היה כבוד גדול עבורנו לסגור את זה. היו לנו לקחים משם כמו ניתוח הקרקע ותמונת מצב אויב. כשעשיתי סריקות בסבך, הגעתי לעמדות שמהם האויב הכווין אש על אוגדה 98. שם נפל לנו האסימון והבנו בדיעבד שאנחנו תמיד נצפים מצד פעילי חיזבאללה גם כשחושבים שלא. לכוח המתמרן ההוא לא היו החלופות שאנחנו הבאנו. זה צמצם אותם. בנקודה הזאת באנו בצורה רחבה עם שליטה מבצעית גדולה יותר אז המבצע הצליח".
מפקד פלוגת הרובוטיקה של הגדוד, סרן ת' מספר כי היכולות שלו באו לידי ביטוי בצורה משמעותית בפריצת הצירים לפני ואחרי חציית הליטני, והצילו חיי אדם רבים: "בעזרת הכלים הרובוטים הצלחנו לפתוח את הצירים והשטח של המעבר. זה נעשה מרחוק כדי שלוחמים לא ייפגעו. גם בסלוקי הרובוטים לקחו חלק גדול והגיעו ראשונים למעבר, זיהו אמצעים ואמל"ח של חיזבאללה שהיה שם ועשו עבודה טובה. מחלקת הסיור שלנו סרקה עם רחפנים פיר ועמדות שהייה של חיזבאללה. מחלקת הניוד שלנו, שבלעדיה הגדוד לא היה זז בחופשיות ממקום למקום, היו מעולים. הנהגים נוהגים בלילה בחושך מוחלט, וזאת הייתה נהיגה מאוד קשה בתוואי שלא פגשו לפני כן. מצד אחד הליטני ומהצד השני סלעים. הם הפגינו מקצועיות גבוהה מאוד. בכלל, שיתוף הפעולה בין הפלוגות היה גבוה מאוד ורק ככה הבאנו את ההצלחות".
פעילות גדוד ההנדסה 603 בחציית הליטני | צילום: דובר צה"ל
אחרי שהמעברים של הליטני הוכתרו בהצלחה, והיחידות הרבות של אוגדה 36 עברו דרכן, גדוד 603 המשיך בעשייה באותו מרחב: השמיד תשתיות טרור, ניטרל מנהרות תת קרקעיות, חלקן טקטיות ואחרות התקפיות על גדות הליטני "הן היוו קו ההגנה של חיזבאללה במרחב. מצאנו שם תשתיות קשר, אמל"ח ושינוע, הסוואה ושהייה. היו גם מנהרות יותר מורכבות עם תשתיות מבוססות ואויב. בשלב הזה ממשיכים להתבסס במרחב הליטני, בהגנה ובעבודה על הצירים. העמקנו את ההישגים ויצאנו לפשיטות במרחבים האלה", אומר רס"ן ש'.
"הייתה עבודה רבה על ביסוס הצירים והמעברים והשארתם פנויים", אומר מ"פ הצמ"ה סרן נ', "כל לילה עברה שיירה וזה מה שעזר לכוחות שנשארו למעלה. היו עבודות צמ"ה ביום ובלילה עם אמר"לים, בלי שינה, הכל כדי שהמשימה תקרה. מנהלי העבודה – בלעדיהם זה לא היה קורה. יש שם סלעים ושיפועים שאנחנו לא מכירים משום זירה אחרת", הוא אומר ומציין אותם בכינויים המקובל בגדוד: פנטה, מושיקו, מירון, מסטודיאן ולידור. "היה שלב שחילקו את הפלוגה שלי לשישה גדודים: 13, 12, סיירת גולני, 77, 75 ו-603. כשיישבנו בקנטרה, חטיבה 7 קיבלה משימה בסלוקי, אז שלחנו כמה מפעילים עם מנהלי עבודה, ואחרי שהרובוטיקה עברה וסייעה במאמץ המקדים, הם פרצו דרך ביומיים והכשירו מעבר עבור רק"מ ורכבים. כל הפלוגות עבדו בסינרגיה טובה והפלוגה חצתה גם את הסלוקי", מספר נ' ומציין כי מאז רוב העבודה עסקה בסידור ותחזוק המעברים הקיימים לקראת כוחות נוספים שיגיעו כדי שלא יתקעו.
אז בעצם עושה פלוגת הרובוטיקה? מפקד הפלוגה סרן ת' אומר כי "שני דחפורים רובוטים מופעלים ממרחק בלי סיכון לאנשים. המפעילים רואים מאוד טוב את מה שיש מקדימה. רואים את המעבר, מקומות חשודים במטען. הרעיון הוא שאני מגיע לפני המפעיל האנושי והופך את הקרקע, מאתר מקומות חשודים כדי שמנהלי העבודה יגיעו עם פחות סיכון. התמקצענו במהלך המלחמה, פרצו המון צירים והפכנו לאחת מהמחלקות הטובות בצה"ל. מקצוענים. זה מטורף להיות שותף במעבר של הליטני והסלוקי. הכלים הרובוטים הם הראשונים שחצו את הסלוקי. עשינו בליטני עבודות שאף אחד לא חשב שנעשה. זה הערך הכי גדול שלנו – לעשות עבודה בלי לסכן את הכוחות. הכלים חטפו מטענים ונ"ט והצילו חיי אדם".
עוד כתבות בנושא
המג"ד ר' מתערב בשיחה ואומר: "הקשבתי למ"פים, הם מאוד צנועים. הרובאית הייתה כמעט חודש בתוך שיחים בגלל איום הרחפנים וסוג הפעילות שלהם, בלי להתלונן. 40 לוחמים ופראמדיקית. עשו עבודה לא רגילה. מח"ט גולני אמר לי שהוא לא יודע אם יש לו פלוגה שיכולה לעשות את זה. לפלוגת הצמ"ה היו שלושה מנהלי עבודה, בני 30 פלוס, הורים לילדים שעלו על מטענים. פעם עם באגר ופעמיים עם דחפור. זה ההבדל בין פצוע קל שחובש את עצמו וממשיך בעבודה כמו אריה, לפצועים קשים והרוגים. פלוגת הרובוטיקה מצאו שלשום תשתית טרור נוספת בסלוקי בעזרת יכולות מיוחדות ורחפנים, וגם השמידו אותה. זה הקצה של צה"ל במלחמה הזאת ב-2026. זה ההבדל בין לוחם שנכנס ועולה על מטען או חוטף נ"ט לבין חופש פעולה בלתי סביר. לא עצרנו ביום ובלילה במסירות אין קץ. המפקדים מקצוענים, עם דוגמה אישית, יכולות פיקוד נדירות לגרום לחיילים לעשות כל דבר. שלושת המ"פים השאירו בנות זוג בבית, התנתקו לחודש וחצי ולא תמיד זמינים. התפקיד שלי מאוד קל, רק לתת להם לדהור", מדגיש סא"ל ר'.
אין חשש שאחרי שצה"ל יצא מהגזרה, חיזבאללה עצמו ישתמש בצירים שפרצתם?
"שישתמש. יצרנו מציאות חדשה בקרקע בלבנון שלא הייתה עד עכשיו. לא לקחנו ציר ישן והשמשנו אותו אלא לקחנו צלע הר והפכנו אותה למאפשרת תנועה לרק"מ. גם אם ימלכדו את הציר, עדיין המעבר בצירים פשוט יותר. העתקנו את אופן הפעולה של עזה ולא השארנו בית עומד, אין להם לאן לחזור. כמג"ד הנדסה – לזה אני שואף. גם ברמה האסטרטגית – אין להם בית לחזור אליו במשא ומתן. גם בתשתיות הטרור יותר מורכב להם עכשיו. הם צריכים לבנות את הבתים, את התשתיות ואת המנהרות", אומר המג"ד.
פעילות גדוד ההנדסה 603 בחציית הליטני | צילום: דובר צה"ל
רק לפני שבוע נהרג בקרב סא"ל דור בן שמחון ז"ל מג"ד 52, ולא מעט מפקדים נהרגו במלחמה, איך אתם מסבירים את זה?
"הדוגמה האישית שלנו מחייבת אותנו להיות מלפנים", אומר סרן נ', "אנחנו מכניסים את החיילים שלנו שאנחנו אוהבים אותם למקומות מסוכנים מאוד. אני מכניס גם כלים לא ממוגנים, ואני תמיד חושש שאפילו רסיס קטן יעשה משהו לחיילים שלי. אני לא יכול להכניס חייל בלי להיות מלפנים ולהיות מולו בקשר. הגדוד תמיד חותר למגע. הפלוגה היא חוד החנית של צה"ל, וכמובן שהמפקדים והמ"מים יודעים שאנחנו ראשונים תמיד. נעשה את המשימה תמיד על הצד הטוב ביותר וזה קורה רק כשהמפקדים מקדימה. יש בינינו קשר 'משפחתי', אנחנו דואגים לדבר בינינו בוואטסאפ או בטלפון האדום, זה מה שמחזיק אותנו ביחד בתמרון גם כשהוא נמשך חודש וחצי".
עוד כתבות בנושא
לאן שיצטרכו אנחנו נגיע", מסכים סרן ת', "אנחנו מבינים שמה שאנחנו עושים פה זה לשמור על השקט בבית, בכל הארץ. כל אחד רוצה לתת את ההכי טוב שלו. העבודה שלנו מסוכנת. יודעים את זה וגם המשפחות יודעות את זה. המלחמה היא ממלכת אי הוודאות אז נגיע לאן שצריך. נמצא את הפתרונות היצירתיים ונעמוד בכל משימה".