פחות מ-10 דקות אחרי שטנק 10ג', טנק מג"ד של גדוד 52, נפגע במרחב הכפר תיבנית, סא"ל ע', מפקד סיירת גבעתי הגיע למקום. הוא הבין שאף אחד לא שרד מהצוות של סא"ל דור בן שמחון ז"ל. מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ נתנאל שמכה, שפיקד על צוות הקרב החטיבתי, עלה מול מג"ד סיירת גבעתי בקשר והנחה: תפוס פיקוד על גדוד 52 ותמשיך במתקפה. ע' לא היסס, כינס את מפקדי הפלוגות וקציני המטה של גדוד הטנקים מחטיבה 401 שנלחם לצידו בשבועות האחרונים, הודיע על לקיחת הפיקוד ושאל אותם לשלומם. מכולם עלתה אמירה אחת: אנחנו נכונים להמשך הלחימה ותקיפת תשתיות הטרור של חיזבאללה, לזכרו של דב"ש. וכך היה.
סא"ל ע', בן 35, נשוי ואב לשניים, מפקד על הסיירת בחצי השנה האחרונה. הכיר את דב"ש כשעוד היה ראש לשכתו של אלוף פיקוד צפון אורי גורדין ולפני כחודשיים נפגשו שנית כשבן שמחון ז"ל הוקפץ חודש מוקדם מהמתוכנן כדי להחליף את סא"ל א', מג"ד 52, שנפצע קשה בקרב בבינת ג'בל. "בדיוק סיימנו הערכת מצב בבית מפקד האוגדה", נזכר מפקד סיירת גבעתי, "דב"ש נכנס בדיוק, אז ישבנו לקפה. הוא אמר לי: 'אתה המג"ד הכי ותיק בצק"ח הזה, אז תן לי טיפים'. עניתי לו שכמו שאני מכיר אותו הוא לא צריך טיפים מאף אחד. 'תהיה כמו שאתה ותנצח'. משם היינו שני גדודים מאוד צמודים בכל המשימות. הוא הגיע מאמצע הלימודים ונכנס לתוך סיטואציה קשה מאוד של גדוד שמאבד מג"ד. בנוסף, צק"ח גבעתי נלחם כבר שנתיים וחצי באינטנסיביות ויש לו אופי התקפי ומשימתי מאוד. לתוך המצב הזה דור נכנס, ומהיום הראשון הוא הגיע עם חיוך, רמה מקצועית גבוהה, ולקח את זה בשתי ידיים".
עוד כתבות בנושא
סא"ל ע' מספר שהיו להם רצף היתקלויות ושורת פשיטות על מוקדי חיזבאללה שעשו ביחד, כתף לצד טנק. "אחרי בינת ג'בל המשכנו למשימה של חציית הליטאני. היינו שם כמה ימים ואז החליטו בצה"ל לטפס לרכס הבופור. הראשונים לחצות היה צק"ח גבעתי ובתוכו צוות הקרב של סיירת גבעתי וגדוד 52, שחצו ועלו ביחד לרכס. היה רעש מאוד גדול סביב זה ומפקדים בכירים רצו שהמשימה תצליח. את נוהל הקרב עשיתי צמוד מאוד עם דור. אנחנו עלינו רגלית בשיחים לשטחים שולטים ואז הכנסנו את הגדוד של דור עם הטנקים. המשכנו לשבועיים של לחימה בזוטר א-שרקיה", מספר מפקד הסיירת ומציין היתקלות מטווח קצר עם חוליית מחבלי חיזבאללה: "זה היה בתוך מבנה ונפצעתי בחילופי האש. הכוח הראשון שהגיע לשם היו הטנקים של דור, שהשיבו באש וסגרו את האירוע עם שני מחבלים הרוגים. זה חוב שאני חב לו, ולצערי אני כבר לא אחזיר", הוא אומר בכאב.
הכי מעניין
"אחרי שהיינו שם, קיבלנו משימה לתפוס את מבצר הבופור (במקום חטיבת גולני שיצאה לרענון, י"א). משם קיבלנו משימה נוספת בתיבנית. הכי צפונה שאפשר. תוך כדי נוהל הקרב הבנו שזה אירוע לא פשוט והחלטנו ללכת לתצפית מהבופור, וקבענו להיפגש שם כדי להסתכל על מרחב ההתקפה ולתכנן. ישבנו שם ב-5 בבוקר, שתינו קפה שחור, ותכננו איפה הסיירת תהיה, מאיפה הטנקים שלו יסעו ואיך ההתקפה תיראה. זה היה יומיים לפני שנהרג. מהרגע שהוא נכנס ולאורך כל החודשיים שנלחמנו ביחד, הוא היה מיוחד מכל שאר המג"דים שפגשתי בצה"ל: הדמות, החיוך, הכריזמה, המנהיגות והחשיבה המבצעית שלו, זה משהו שהערצתי. הוא נתן לכולם תחושה של נחת וביטחון להילחם אחד ליד השני. הוא היה גדול, ענק".
"בלילה שהוא נהרג, צק"ח גבעתי יצא לקרב התקפה על שטח מסוים בכפר תיבנית", אומר סא"ל ע'. "שמעתי בקשר שהטנק שלו נפגע, ותוך 7 דקות הגעתי לטנק שלו. בדקות האלה כשרצתי ממני אליו, קיבלתי הנחייה מהמח"ט לתפוס פיקוד על גדוד 52. כשפגשתי את המפקדים וקציני המטה שלו, למרות שהיה שם רק חודשיים, ראיתי את ההערצה של כולם אליו. בדקות הראשונות, בגלל גודל האובדן, הדבר הראשון שעשיתי זה לתפוס את המפקדים ולתת פקודות כדי להמשיך בהתקפה. כדי להניע את המערכת. ברגע שהלכנו קדימה, אפשרנו את הפינוי של הטנק אחורה. כל מסגרת שמאבדת את המפקד שלה זה משפיע, אבל כל הצק"ח הבין את גודל המשימה וזה לא עיכב אפילו בדקה את המתקפה והמשכנו לדהור קדימה. כל הפקודים שפגשתי בשנייה שלקחתי אחריות - לא היו עם העיניים למטה, אלא רק שאלו מה המשימות להמשך בשביל להשאיר את החותם של דב"ש על המשימה ולא להסתכל אחורה", הוא אומר.
מאז, במשך יומיים שימש סא"ל ע' כמפקד הסיירת ומפקד גדוד הטנקים עד שהיום סמח"ט 401 החליף אותו ומשמש כממלא מקום מג"ד 52. "זה אחד העורקים החשובים של חיזבאללה בדרום לבנון. הנקודה הגיאוגרפית והעיתוי של המתקפה חשובים מאוד. כולם שאלו לאן צריך להתקדם ומה המשימה הבאה, וזאת הרוח של המג"ד הקודם סא"ל א' ושל דור ז"ל".
עוד כתבות בנושא
"בחודשיים האלה ראיתי את דב"ש כמפקד בכל רמ"ח איבריו, במנהיגות, בכריזמה, בחשיבה המבצעית המבריקה, ואני אומר את זה כמי שיש לו יותר ניסיון בתפקיד הזה. לא משנה באיזה משימה, בדברים גדולים כמו חציית הליטאני והמתקפה בתיבנית, וגם במשימות קטנות יותר, כל מי שמסביבו ראה בתדריכים האלה שהמשימות פשוט 'קטנות' על הגדוד. ברוח, במסרים ובחיוך שלו, כולם הרגישו שזאת משימה שתהיה פשוטה לגדוד", אומר מפקד הסיירת ומודה שהעריץ את דב"ש על כך שגם "בכל הטירוף של המלחמה, עם פצועים והיתקלויות מורכבות, הוא ידע לזהות את הזמנים האפשריים ולהתקשר לאשתו ולבנות בשיחת וידאו ולומר להם בחיוך שהכל בסדר, שאנחנו במשימה ערכית וחשובה. והוא ידע לעשות את זה גם בכניסה לתפקיד בשיא העומס. הוא היה בעל ואבא למופץ והלוואי שכל המג"דים בצבא יוכלו וידעו לעשות את זה. לא ראיתי מישהו עושה ככה, גם בעייפות ועל חשבון האוכל הוא התקשר הביתה".
"יש לנו את ערך חיי אדם, ואנחנו אוהבים את האנשים שלנו. כל חייל שנהרג לא משנה מה דרגתו משאיר חלל ריק בגדוד ולא ישכחו אותו עד היום האחרון. לגדוד 52 יש היסטוריה של מפקדים וחיילים אריות והוא נלחם מתש"ח ועד היום. זאת לא שאלה, אנחנו נשלים את המשימה, כי אסור להוריד את הרגל מהגז", מבהיר סא"ל ע'.