מאז מבצע "שאגת הארי" נדמה היה כי המשטר האיראני ספג מכה קשה וחסרת תקדים: בכירים חוסלו, תשתיות צבאיות נפגעו, ומערכי טילים וייצור הותקפו בלב המדינה. אלא שכעת, על רקע חידוש האיומים והפעולות נגד ישראל, מתחדדת שאלה מטרידה במיוחד: האם מאחורי התמונה שנצרבה של משטר מוכה ומוחלש, התנהל בחודשים האחרונים תהליך שיקום מהיר ועמוק מכפי שהעריכו בישראל? האם הצליחה טהרן לחדש את מאגרי הנשק שלה, להקים תשתיות ייצור חלופיות ואף לפתח יכולות שטרם נחשפו? ואם כן, מה העניק לה את הביטחון ואת התעוזה לשוב ולאתגר את ישראל?
"אנחנו מבינים שבמבצע שאגת הארי הושמדו בין שליש למחצית ממאגר הטילים הבליסטיים של איראן", מסביר אל"ם (מיל') ד"ר רונן איציק, ראש דסק צבא-חברה במכון דוד למדיניות ביטחון מבית הביטחוניסטים. "לא פחות חשוב מכך, ואולי אף יותר, הפגיעה הקשה במערך השיגור עצמו. לפי ההערכות, כ-70% ממשגרי הטילים נפגעו. בנוסף, מערך טילי הקרקע-אוויר האיראני, שאמור להתמודד עם מטוסי הקרב של צה"ל, ספג פגיעה אנושה. אלה הם הנתונים שמהם צריך להתחיל את הניתוח של המצב כיום". לטענתו של החוקר, ישראל אינה צריכה לחשוש לביטחונה יותר מכפי שחששה בעבר - ואולי אף להפך.
עוד כתבות בנושא
"האם אני מזהה הפתעות בשיגורים שלהם? לא", הוא אומר. "אני לא חושב שהיה למשטר מספיק זמן להתחדש באופן משמעותי. במבצעים כמו שאגת הארי אנחנו נוטים להתמקד במה שירינו עליו ובמה שפגענו בו, אבל יש ממד נוסף שאנחנו לא תמיד רואים - מה קרה מתחת לפני השטח, במישור המודיעיני. האם גויסו סוכנים נוספים? האם הצלחנו להעמיק את החדירה שלנו לתוך איראן ולקבל תמונת מודיעין טובה יותר? האם יש כיום יותר גורמים בתוך המדינה, כולל מתנגדי משטר, שמשתפים פעולה? על השאלות האלה אין לציבור תשובות, אבל ההערכה שלי היא שמבחינה זו מצבה של ישראל כיום אינו דומה לזה שהיה ערב מבצע שאגת הארי". לכן, לדברי ד"ר איציק, אילו המשטר האיראני היה נערך למתקפה חסרת תקדים על ישראל, כזו שלא נראתה בעבר, סביר להניח שמערכת הביטחון הייתה מזהה את ההכנות מבעוד מועד ונערכת בהתאם.
הכי מעניין
עם זאת, הוא ממהר לסייג את הערכתו האופטימית. "אחרי שאמרתי את כל זה, תמיד קיימים אותם שלושה אחוזים שבהם יכול להיות שאני טועה לחלוטין", הוא מדגיש. "מאז השבעה באוקטובר אני הרבה יותר שמרן בהערכות שלי. האירועים ההם לימדו אותנו שגם כשנדמה שאנחנו מבינים את התמונה, עלולות להיות הפתעות. לכן כדאי שכולנו ננהג במידה של זהירות כשאנחנו מעריכים את המציאות הביטחונית".
ולמרות ההסתייגויות, קשה להתעלם מהנתונים שמציג ד"ר איציק. אם ישראל אכן השמידה כמחצית ממאגר הטילים הבליסטיים של איראן ופגעה קשות במערכי השיגור וההגנה האווירית שלה, מהו מקור הביטחון שמאפשר לטהרן להמשיך לאיים על ישראל? "האיראנים ערמומיים ומתוחכמים מאוד, ולעיתים אנחנו נוטים ליפול למלכודת שהם מציבים", מסביר החוקר. "לא פעם הם מצליחים להעצים את הדימוי של כוחם מעבר ליכולותיהם האמיתיות, וליצור תחושה שיש בידיהם אמצעים יוצאי דופן. במקרים רבים מדובר בתעמולה שנועדה להרתיע ולהשפיע על התודעה, ולא בהכרח בשיקוף נאמן של המציאות. חשוב להבין שלא תמיד קיים קשר בין מה שהמשטר מצהיר לבין מה שהוא באמת מסוגל לבצע".
עוד כתבות בנושא
עם זאת, שינוי אסטרטגי אחד כבר ניכר בשטח. "כשאנחנו מנסים להפריד בין ראש התמנון לזרועותיו - ובמקרה הזה לזרוע הלבנונית, חיזבאללה - אנחנו פועלים בכמה מישורים במקביל", מסביר ד"ר איציק. "אנחנו תוקפים את ראש התמנון, כלומר את המשטר האיראני עצמו, פועלים נגד מנגנוני החיבור והתיאום בין איראן לחיזבאללה ובמקביל פוגעים גם בארגון בתוך לבנון. המטרה היא לערער את כל שרשרת ההפעלה וההשפעה, ובסופו של דבר לנתק ככל האפשר את הזירה הלבנונית מההשפעה האיראנית".
לדבריו, בטהרן מבינים היטב את ההיגיון שמאחורי האסטרטגיה הישראלית ופועלים בהתאם במישור התודעתי. "המשטר האיראני מנסה לשדר שלא רק שישראל לא הצליחה להשיג את מטרותיה, אלא שלמעשה המצב אף החמיר בעקבות פעולותיה", הוא מבהיר. "זו דרך להציג עמידות, לשמר את ההרתעה ולהעביר מסר הן לציבור האיראני והן לבעלות הברית של איראן באזור, שלפיו ציר ההתנגדות ממשיך לתפקד למרות המכות שספג. למה? משום שעד לא מזמן תקיפות ישראליות בלבנון לא היו גוררות בהכרח תגובה ישירה מצד איראן, אלא שאחרי שאגת הארי, ברגע שישראל החליטה להגביר את הפעילות שלה בביירות, האיראנים החלו פתאום להפגין מחויבות גדולה יותר לפרוקסי שלהם".
לדברי ד"ר רונן איציק, מדובר בעיקר במסר אסטרטגי ותודעתי. "המשטר בא ואומר לנו: לא רק שלא הצלחתם להשיג את המטרה שלכם, אלא שאני מוכן לעשות משהו שבעבר נמנעתי ממנו - לתת גיבוי ישיר לחיזבאללה ולשגר טילים לעבר תל אביב או חיפה בתגובה לפעילות ישראלית בלבנון. זה מסר שנועד להמחיש שהקשר בין איראן לחיזבאללה נותר חזק, ושניסיונותיה של ישראל לנתק ביניהם לא צלחו". לכן, עצם הנכונות של איראן להגיב באופן ישיר אינה בהכרח עדות להתחזקות צבאית דרמטית, אלא עשויה לשקף ניסיון ליצור תודעת עוצמה ולהוכיח כי חרף הפגיעות שספגה, היא עדיין מסוגלת ליזום, להרתיע ולהכתיב כללי משחק חדשים באזור.
האם נכון לישראל להיגרר למלחמה כוללת של ממש מול איראן?
"אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, ואם ניתן - גם להמשיך להחליש את המשטר עד לנפילתו. לכן, כל אירוע שמעניק לנו לגיטימציה לפעול בכיוון הזה הוא הזדמנות שישראל צריכה למצות עד תום. בעיניי, אם נפתחה בפנינו האפשרות לפעול, עלינו לעשות זאת במלוא העוצמה והנחישות. המטרה היא להרחיק ככל האפשר את יכולתו של המשטר לקדם את תוכנית הגרעין שלו, ובמקביל להמשיך לשחוק את כוחו ולהחליש אותו פעם אחר פעם, עד שקצו יתקרב".