רצף התקריות בדרום לבנון בימים האחרונים ממחיש עד כמה השתנה שדה הקרב. בתוך פחות מ־72 שעות נהרג סמל עידן פוקס הי"ד מפגיעת רחפן נפץ, לוחמים נוספים נפצעו, ורחפנים פגעו גם בכוחות פינוי ובסמוך למסוק חילוץ. גם בהמשך נרשמו ניסיונות פגיעה נוספים, כולל שיגור רחפן שהתפוצץ סמוך לכוחות וגרם לפצועים, לצד יירוטים נקודתיים של כלי טיס עוינים.
המשותף לכל האירועים הוא כלי אחד: רחפן נפץ קטן, זול יחסית – שקשה מאוד ליירט ונושא חומר נפץ במשקל של עד 6 קילוגרמים. חיזבאללה עבר לשימוש נרחב ברחפנים כאלה במקום רקטות ונ"ט, בין היתר בשל הקושי ביירוט והיכולת לכוון ישירות אל הכוחות השוהים בשטח פתוח. חלק מהרחפנים נשלטים באמצעות סיב אופטי – טכנולוגיה שמנטרלת את הלוחמה האלקטרונית של צה"ל ומאפשרת שליטה גם ממרחק של עד 15 קילומטרים. בצה"ל מודים כי מדובר באיום שאין לו כיום פתרון יירוט מלא.
אלא שהאתגר הזה כבר מוכר היטב משדה קרב אחר – אוקראינה.
הכי מעניין
לוחם חיזבאללה עומד ליד רחפן חמוש במהלך תרגיל אימון בכפר ערמטה במחוז ג'זין, דרום לבנון, ב-21 במאי 2023 | צילום: AP Photo/Hassan Ammar,
המעבדה האוקראינית: כך מתמודדים עם רחפנים
במלחמה בין רוסיה לאוקראינה הפכו רחפני FPV קטנים לנשק המרכזי בלחימה. הם זולים, קלים לשימוש ומהירים, ומשנים לחלוטין את כללי המשחק – עד כדי כך שהם אחראים לעיקר הפגיעות בשדה הקרב ומגבילים כמעט כל תנועה של כוחות וציוד.
מול האיום הזה, האוקראינים פיתחו גישה שונה: לא עוד הסתמכות בלעדית על מערכות יקרות, אלא בניית שכבת הגנה חדשה – רחפנים נגד רחפנים. רחפני יירוט זולים יחסית מסוגלים לצוד רחפן תוקף ולהשמיד אותו באוויר, בעלות של אלפי דולרים בלבד לכל יירוט. בפועל, חלק משמעותי מהיירוטים כבר מתבצע באמצעותם, והם משנים את מאזן העלות־תועלת בלחימה.
עובד של חברת SkyFall האוקראינית מבצע טיסת ניסוי עם רחפן יירוט P1-Sun | צילום: Genya SAVILOV / AFP
חשוב להדגיש כי זהו לא פתרון מושלם, גם כאשר מצליחים ליירט חלק מהרחפנים, השימוש ההמוני בהם מבטיח שחלק אחר יצליח לחדור ולפגוע. כלומר, הבעיה אינה רק טכנולוגית – אלא גם כמותית: ככל שמשתמשים ביותר רחפנים, כך קשה יותר לייצר הגנה הרמטית.
נקודת התורפה: הסיב האופטי
באוקראינה הבינו שאין פתרון אחד. ההגנה האפקטיבית מבוססת על שילוב של אמצעים: יירוט אקטיבי, איסוף מודיעין וזיהוי בזמן אמת של מפעילי הרחפנים. מומחים מדגישים כי שילוב בין אמצעים פסיביים ואקטיביים - לצד מודיעין, תקשורת ויכולות איתור - הוא המפתח להתמודדות עם האיום.
כך למשל, מול רחפנים הנשלטים באמצעות סיב אופטי - כמו אלו שמטרידים את צה"ל - פותחו שיטות ייחודיות: האוקראינים מנסים לזהות את הסיב הנגרר מאחורי רחפן האוייב ולקורע אותו ובכך לנטרל את האיום. כמו כן, זיהוי הסיב הפיזי מאפשר מעקב אחריו עד לנקודת ההפעלה. במקרים מסוימים הצליחו כוחות אוקראינים לאתר כך חוליות שלמות ואף לפגוע בהן אך חשוב להדגיש כי גם זה פתרון חלקי בלבד.
חייל אוקראיני צד רחפנים | צילום: AP
בנוסף, נעשה שימוש ברחפנים כדי להשמיד רחפני אויב גם כשהם על הקרקע, וכן באמצעי איסוף שממקמים את מפעילי הרחפנים בזמן אמת.
לצד ניסיונות יירוט, באוקראינה פותחו פתרונות פשוטים יותר - אך אפקטיביים. אחד המרכזיים שבהם הוא מיגון פיזי: פריסת רשתות מעל צירי תנועה, אזורי לוגיסטיקה וכוחות בשטח. הרשתות אינן מונעות לחלוטין פגיעות, אך הן מפחיתות משמעותית את האפקטיביות של הרחפנים - במיוחד נגד מטרות נייחות או תנועות צפויות.
קצב חדש של מלחמה
הלקח המשמעותי ביותר מהזירה האוקראינית אינו טכנולוגי אלא ארגוני. באוקראינה פיתחו מודל חדש של חדשנות: מחזורי פיתוח מהירים במיוחד, שבהם בעיה מבצעית עוברת ישירות מהלוחם למהנדס, מתוקנת בתוך ימים וחוזרת לשטח. תהליך של תכנון, בדיקה ושיפור יכול להימשך כשבוע בלבד, לעומת שנים במערכות צבאיות מסורתיות.
הגישה הזו הובילה גם למהפכה כלכלית: במקום מערכות יקרות, האוקראינים מתמקדים ב"עלות לפגיעה" - מדד שמחשב את מחיר הכלי ביחס ליעילותו. כך ירדה העלות לפגיעה מממוצע של עשרות אלפי דולרים לכאלף דולר בלבד.
חייל שולט ברחפן FPV של חברת "גנרל צ'רי" בפוליגון באוקראינה, ב-4 בדצמבר 2025 | צילום: AP Photo/Evgeniy Maloletka
במקביל, נבנתה רשת ייצור מבוזרת של מאות יצרנים, שמפתחים פתרונות במקביל ומאפשרים התאמה מהירה למציאות משתנה. התוצאה היא מערכת גמישה, מהירה ועמידה יותר, שמסוגלת להגיב בזמן אמת לשינויים בשדה הקרב.
לעומת זאת, בצה"ל התהליכים עדייון איטיים, בין היתר בשל מבנה מערכתי, תהליכי רכש ותלות בתעשיות ביטחוניות. גם כאשר מזוהה בעיה, הדרך לפתרון ארוכה יותר. עם זאת, בצה"ל כן מתחקרים את האירועים, מנסים להפיק לקחים ולשפר את המענה, אך הפער בקצב נותר משמעותי.
התנהלות הלוחם בשטח
אחד הפערים הגדולים ביותר בין צה"ל לבין החזית באוקראינה אינו פער טכנולוגי, אלא פער בהתנהלות הכוחות בשטח. באוקראינה הותאמו שיטות הפעולה למציאות החדשה: מודעות מתמדת לאיום מהאוויר, חיפוש יזום של רחפנים, ושילוב פתרונות מיגון בסיסיים. לעומת זאת, בצה"ל עדיין קיימים פערים במיגון הפיזי ובהטמעת שגרת לחימה מותאמת לאיום הרחפנים - הן ברמת המוצבים והן ברמת התנהלות הכוחות בשטח. הלוחמים שלנו אינם רגילים לסרוק את השמיים בחיפוש אחרי רחפנים ומתמקדים בעיקר באיומים על הקרקע.
חייל אוקראיני צד רחפנים | צילום: Rybakova/Ukraine's 93rd Mechanized Brigade via AP
במקביל, קיימים פתרונות גילוי, שיבוש ויירוט, אך הם אינם מספקים מענה מלא, במיוחד מול רחפנים מבוססי סיב אופטי.
שדה הקרב באוקראינה מוכיח כי מול איום של רחפנים קטנים, זולים וקשים ליירוט, גם ההגנה חייבת להיות זולה, מבוזרת ומהירה להתאמה. עבור צה"ל, שמתמודד כעת עם איום דומה בדרום לבנון מדובר לא רק באתגר טכנולוגי, אלא בשינוי תפיסתי. השאלה איננה רק איזה אמצעי לפתח, אלא באיזה קצב, והאם ניתן לאמץ מודל שמאפשר להגיב לאיום כמעט בזמן אמת, לפני שהוא הופך למכת מדינה בשדה הקרב.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
