ברפובליקה האסלאמית קיוו כי ההכרזה על מינויו של מוג'תבא חמינאי ליורשו של אביו, עלי חמינאי, תסייע ליציבות המשטר, אך בשלב הזה היא דווקא העמיקה את חוסר הוודאות. שבוע לאחר הכתרתו, המנהיג העליון החדש טרם נראה בפומבי: אין נאומים, אין צילומים, אין הצהרות. הוא נעדר מטקס ההכתרה שנערך לו, כשבמקומו ניצב על הבמה כיסא ריק עם תמונתו, בעוד הקהל הקשיב לטקסט שחמינאי הבן שלח, לכאורה. לא לחינם החלו לכנות אותו ברחובות טהרן "מנהיג הרפאים".
עוד כתבות בנושא
חוסר הוודאות המרכזי סביב חמינאי הוא מצבו הרפואי, כאשר בימים האחרונים פורסמו דיווחים סותרים באשר למצבו הבריאותי. חלקם טענו כי מוג'תבא נפצע בתקיפה ישראלית אך מצבו יציב, אחרים פרסמו כי הוא נמצא בקומה והיו אף כאלה שדיווחו כי הוא נהרג במתקפה.
יתכן שמתחת לפני השטח באיראן כבר התרחשה הפיכה.
הכי מעניין
בזמן מבצע "עם כלביא" ביוני, תהו רבים בישראל, בעולם ואף באיראן עצמה לאן נעלם האייתוללה, חמינאי האב, והתעוררה שאלה באשר למידת מעורבותו בניהול הלחימה ובניהולה של איראן בכלל. טענה שהודהדה חזק בשעתו טענה כי המנהיג העליון בדיכאון ואחרים אף הוסיפו וטענו כי ניהול המדינה מתחלק בעיקר בין שני אישים: שר החוץ עבאס עראקצ'י, ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי עלי לאריג'אני. תשעה חודשים לאחר מכן, הפעם הגיע תורו של חמינאי הבן להיעדר במהלך מבצע שאגת הארי. גם הפעם מוזכר שמו של לאריג'אני כגורם השלטוני הבכיר באיראן, זאת למרות שהוא, כמו גם עראקצ'י, אינו איש דת.
מוג'תבא עצמו הוא איש דת זוטר, שהתמנה לתפקידו אך ורק בשל ייחוסו המשפחתי ומינויו מסמל התרחקות מסוימת מהעיקרון התיאוקרטי של חומייני, עליו מושתתת הרפובליקה האסלאמי. אלא שמוג'תבא דווקא מביא עמו ניסיון מתחום אחר – הזירה הביטחונית. חמינאי הבן שירת במשמרות המהפכה, פיקד בהמשך על מיליציית המתנדבים – הבסיג', ואף שימש במשך שנים רבות כאיש קשר בין לשכת אביו לצמרת הצבאית. לאורך השנים הוא ידוע כמי ששמר על קשרים חמים עם בכירים רבים במשמרות המהפכה, שרואים בו את נציגם.
מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, עלי לאריג'אני (מימין), בכינוס לציון יום מותו של חסן נסראללה, מחוץ לקברו בביירות | צילום: EPA
בעבר שלט המנהיג העליון במשמרות המהפכה ביד רמה, אך בשנותיו האחרונות עלו טענות שבפועל, האייתוללה המזדקן כפוף לרצון של משמרות המהפכה, ולא להפך. עם זאת, מינויו של חמינאי הבן למנהיג העליון עשוי להוות חציית הרוביקון בהקשר הזה, ויש מי שסבורים שמתחת לרדאר השתנתה שיטת המשטר באיראן מתאוקרטיה לממשל צבאי.
בהיעדרו של מוג'תבא, יש מי שתפסו את מושכות ההנהגה, ובראשם לאריג'אני. יהיה מעניין לראות מה יעלה בגורלו של המנהיג העליון החדש ומי ישלוט ברפובליקה האסלאמית: אנשי הדת או אנשי הצבא, ומה יהיו ההשלכות כפועל יוצא מכך.
"הרגנו להם 300 והם הרגו לנו 30 אלף"
במקביל לדרמה הפוליטית, המערכה הצבאית עלתה מדרגה בימים האחרונים, כאשר ישראל החלה לתקוף עמדות ומחסומי בסיג', הגוף האמון על הדיכוי האלים של המחאות האזרחיות באיראן. התקיפות הללו נועדו לסמן למתנדבי הבסיג' שכל אחד מהם הוא מטרה, ובכך לעודד אותם לערוק. המטרה היא להחליש במידת האפשר את כוחות הביטחון של איראן, ובכך לערער את יציבותה ויכולתה לדכא מחאות. עם זאת, בשלב הזה נדמה כי המשטר האיראני שומר על השליטה ברחבי המדינה, ואין אינדיקציות לכך שהמבצע עורר תופעות של מרד ועריקות בכוחות הביטחון במדינה.
גורם איראני שעימו שוחחתי סיפר כי נפגע בעצמו מאנשי הבסיג' בזמן מחאת החג'אב ב-2017. "חשוב מאוד שאתם פוגעים בהם", הוא אמר לי, "הם מנסים לחסום אפשרות לקיים מחאה המונית ואנחנו צריכים את התמיכה של ישראל כדי שנוכל לצאת לרחובות ולהפיל את המשטר".
בימים האחרונים ניתן לראות תיעודים מאיראן, ובהם נראים אזרחים כשהם מריעים מגגות בתים למראה פיצוצים במתקני שלטון. השחקנית האיראנית-קנדית, טארה גראמי, התייחסה לתופעה בפודקאסט "Eye for Iran": "זו נורמליזציה של האיום. האזרחים חיו עם אלימות שלטונית כל כך הרבה זמן, עד שהרס מבחוץ נתפס פחות מסוכן מהרס מבפנים".
גולים איראנים בניו יורק חוגגים את חיסולו של חמינאי | צילום: EPA
דברים דומים אמר לי בחור איראני גולה שמשפחתו ורבים מחבריו עדיין מתגוררים באיראן: "במחאות בינואר הרגנו למשטר 300 איש והם הרגו לנו 30 אלף, זה יחס של מאה לאחד, ככה שגם אם ישראל וארה"ב יהרגו 10 אזרחים על כל גורם ביטחוני אחד של המשטר – זה שווה את זה".
הפצע הקולקטיבי באיראן לאחר הטבח הנורא של חודש ינואר עוד רחוק מלהגליד, לאחר שעשרות אלפי מתנגדי משטר נהרגו מאש הרפובליקה האסלאמית. נדמה שעבור האיראני הממוצע, הטילים של ישראל פחות מאיימים מהמרתפים של משמרות המהפכה. "הם מעדיפים מלחמה חיצונית שעשויה להפיל את המשטר," אמרה גראמי, "מאשר שלום שבו הם נטבחים מדי יום".
עוד כתבות בנושא
