כל השבוע רצו שמועות. הוא חי, הוא מת, הוא פצוע בראשו. העובדה הברורה היחידה הייתה שמאז מהלך הפתיחה של המלחמה, שבו הופצץ המתחם הנשיאותי בטהרן, נעלמו עקבותיו של מוג'תבא חמינאי. אבל למרות העלמותו ואולי דווקא בגללה הפך מוג'תבא, בנו השני של עלי חמינאי, למועמד המוביל לרשת את אביו. זאת על אף שהעברת שלטון בירושה הייתה עד כה עניין בלתי מקובל באתוס המהפכני של הרפובליקה האסלאמית. בערוץ הטלגרם של המוסד החליטו לנצל את ההזדמנות ולהסתלבט על מוג'תבא בטענה שניסה לשרוף את הצוואה של אביו האוסרת על מינוי הבן ליורשו.
ככל שהשעות והימים נקפו ומוג'תבא לא נראה בציבור, חרושת השמועות גברה. על פי העיקרית שבהן, האיש נפצע בראשו במהלך הפצצת המתחם השכונתי שבו התגורר בפרוור יוקרתי בטהרן. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוסיף שמן למדורה כאשר כינה את מוג'תבא בזלזול "משקל נוצה", ואמר כי המנהיג הבא ייקבע בתיאום איתו. ואז בצעד מתריס, שנועד לסמל עמידה איתנה, המשכיות והתנגדות לעריצות האמריקנית, הכריזה מועצת המומחים כי המנהיג העליון הבא הוא מוג'תבא חמינאי.
בטהרן יצאו תומכי המשטר לחגוג את מינויו של מוג'תבא. מחלקת התעמולה עבדה שעות נוספות, וברחבי העיר נתלו כרזות ענק שבו נראה עלי חמינאי מעביר לידי בנו את דגל הרפובליקה האסלאמית של איראן. כל הזמן הזה, מוג'תבא עצמו לא נראה בפומבי, עניין שרק החריף את גל השמועות. ואז ביום רביעי, שלושה ימים אחרי ההודעה על בחירתו, פרסם הניו־יורק טיימס הערכה המבוססת על שיחות עם בכירים איראנים, שלפיה מוג'תבא חי ונפצע ברגליו.
הכי מעניין
מפגינים בעיר קראצ'י מניפים השבוע את תמונותיהם של עלי ומוג'תבא חמינאי | צילום: AFP
באותו שלב, בטלוויזיה הממלכתית האיראנית, הנשלטת על ידי פיימן ג'באלי, חבר קרוב של מוג'תבא, כונה המנהיג הנבחר "ג'אנבאז", כלומר פצוע מלחמה. כך גם בסוכנות הידיעות הרשמית אירנ"א. אך כאשר דובר משרד החוץ האיראני נשאל אם מוג'תבא כבר החל למלא את תפקידו כמנהיג העליון וכמפקד הכוחות המזוינים, התפתל הדובר והסתפק במילים: "מי שצריך לקבל את המסר כבר קיבל אותו".
מעבר למסתורין, היעלמותו של מוג'תבא מתכתבת עם ממד עמוק במסורת השיעה, העוסק בדמותו של "האימאם הנעלם". על פי המסורת השיעית, האימאם ה־12 מוחמד אל־מהדי, שנכנס למצב של "הסתרה" במאה התשיעית, עתיד לשוב כגואל. בתפיסה הזו, ההיעדר הפיזי אינו מבטל את הסמכות; להפך, בכוחו לייצר הילה של מסתורין וסמכות רוחנית מעבר לנוכחות יומיומית. לכן כאשר דמות פוליטית־דתית כמו מוג'תבא אינה מופיעה בציבור ונעדרת מן הזירה הגלויה, אפשר לפרש זאת כחלק מדפוס המאפשר לשמור על כוח והשפעה מאחורי הקלעים, תוך בניית דימוי של הנהגה מרוחקת ובלתי נראית המהדהדת את דמותו של האימאם הנעלם. אם מוסיפים לכך את העובדה שהשם מוג'תבא פירושו "הנבחר", יש כאן פוטנציאל לייצור משיחיות על סטרואידים.
עוד כתבות בנושא
פרופיל נמוך
מוג'תבא חמינאי, בנו השני של עלי חמינאי, נולד ב־1969 בעיר משהד. ילדותו עברה עליו בסביבה פוליטית ודתית אינטנסיבית. אביו היה אז איש דת, בן המחנה המהפכני, שנכלא כמה פעמים בתקופת שלטון השאה. לאחר המהפכה עברה המשפחה לטהרן, ואביו החל לטפס במעלה ההיררכיה החדשה. לפחות לפי הדימוי, בני המשפחה קיימו במשך השנים אורח חיים צנוע יחסית, בהתאם לאתוס המהפכני. מוג'תבא למד במוסדות דתיים ובהמשך עבר ללימודי הלכה שיעית בעיר קום, המרכז האינטלקטואלי של הממסד הדתי השיעי.
במהלך מלחמת איראן־עיראק הצטרף מוג'תבא כנער לכוחות הבסיג'. בהמשך שירת בצבא בתפקידי לוגיסטיקה. הוא לא היה לוחם, אך השירות הזה העניק לו את הקשרים המוקדמים עם קציני משמרות המהפכה, שהפכו בהמשך לבסיס השפעתו הפוליטית. בתום המלחמה חזר ללימודים בקום וניסה לבנות לעצמו פרופיל של תלמיד חכם, אולם לא הגיע רחוק ומעמדו ההלכתי נחשב מוגבל.
לאחר שאביו נבחר למנהיג העליון ב־1989, החל מוג'תבא להופיע בתפקידים בלתי רשמיים סביב לשכת אביו, אך לא החזיק בשום תפקיד רשמי. עיקר כוחו נבע מהיותו מתאם בלתי פורמלי בין לשכת המנהיג העליון ובין גורמים ביטחוניים ופוליטיים, במיוחד בתוך משמרות המהפכה וכוחות הבסיג'. שמו בלט לאחר בחירות 2009, כאשר גורמי אופוזיציה טענו כי היה לו תפקיד מרכזי בתיאום בין מנגנוני הביטחון ובין לשכת המנהיג במהלך דיכוי המחאות. עד לאחרונה המשיך מוג'תבא לשמור על פרופיל נמוך ולפעול מאחורי הקלעים, גם לאחר ששמו עלה, בעיקר בשנה האחרונה, כמי שעתיד לרשת את אביו כמנהיג העליון הבא.
בהגיעו לגיל 30, כך על פי ויקיפדיה בפרסית, נשא מוג'תבא לאישה את זהרה חדד־עדל, בתו של גולאם עלי חדד־עדל, הנמנה עם אחת ממשפחות העילית האיראניות החזקות. אביה של זהרה היה אז יושב־ראש הפרלמנט והשתייך לאחד המחנות המרכזיים במחנה השמרני בממשל. הנישואין יצרו ברית כלכלית ופוליטית חשובה בין שני מרכזי כוח: משפחת חמינאי המלכותית־דתית בלשכת המנהיג העליון, ומשפחת חדד־עדל בעלת הבסיס החזק באגף השמרני, במג'לס ובמוסדות ציבוריים. הקשר המשפחתי סייע למוג'תבא לחזק את השפעתו בלשכת אביו, העמיק את קשריו במשטרה, בפרלמנט ובממסד הדתי, ויצר אפשרות לשילוב בין מערך הכוח הביטחוני ובראשו משמרות המהפכה ובין הרשת הפוליטית והפרלמנטרית המשתייכת למחנה השמרני.
לא הרבה ידוע על הצדדים האישיים והפרטיים בחייו של מוג'תבא, אבל בהקשר הזה יש גם נתון חריג. על פי מברק מסווג של מחלקת המדינה האמריקנית, שנשלח ב־2008 משגרירות ארה"ב בלונדון ונחשף בוויקיליקס, מוג'תבא קיבל טיפול רפואי בבריטניה בשל מה שתואר כבעיית אימפוטנציה. בשנת 2004, כך על פי המברק, הוא הגיע לארבעה ביקורים ממושכים בלונדון לטיפולי אין אונות בבתי החולים ולינגטון וקרומוול. זאת לאחר שמשפחתו הפעילה עליו לחץ כבד להביא יורשים לעולם. לאחר הביקור הרביעי, שנמשך חודשיים, אשתו הרתה וילדה בן בריא בשם עלי.
מעבר לפרט הזה, לא ידוע הרבה על האיש עצמו. בהנחה שמוג'תבא הוא אכן המנהיג העליון נכון לעכשיו - בין אם מדובר בטווח קצר נוכח האיומים לחסלו, ובין אם ישרוד לאורך זמן - עולות שתי שאלות מרכזיות: כיצד ישפיעו האירועים האחרונים ובראשם חיסול אביו, אימו, אשתו ובנו על התנהלותו. בלי להיכנס לעודף פרשנויות פסיכולוגיות, אפשר לומר שהן צפויות לחזק מגמות קיימות באישיותו, בעיקר את היכולת לפעול בדיסקרטיות מאחורי הקלעים. הדבר מתכתב היטב עם הדימוי הדתי־מנהיגותי ועם הצורך האקוטי בשמירה על ביטחונו. לפיכך צפוי כי מגעיו יתרכזו בעיקר בחיזוק עוגני הכוח הפוליטיים והביטחוניים, תוך שמירה על פרופיל ציבורי מינימלי. בקיצור, בחירת שותפים קפדנית, מיעוט הופעות פומביות, וחיזוקן של אסטרטגיה מחושבת ושליטה מרחוק. כל זה יכול לקבל גם ממד מוקצן של פרנויה המלווה בתחושת "אתה בחרתנו" וניתוק מן המציאות. אלה עלולים לייצר סיכונים פוליטיים ואזוריים בטווח רחב של נושאים, מסגירת מצרי הורמוז ועד הנושא הגרעיני.
האבן הראשונה בחומה
השאלה הקריטית הבאה היא מי תהיה הנבחרת שתקיף את מוג'תבא, תגן עליו וגם תייצר בעבורו את תמונת העולם של הסיכויים והסיכונים. במיוחד אם יתברר שהוא אכן פצוע, מוגבל ומוקף שכבות של אבטחה, המייצרות חיץ בינו ובין העולם החיצוני.
כאן נכנסת לתמונה קבוצה קטנה של אנשים שקיבלה במשך השנים את הכינוי “טבעת חביב”. זהו כינוי מודיעיני־אנליטי למעגל הקרוב של לוחמי בסיג' ומשמרות המהפכה, ששירתו עם מוג'תבא בצבא במלחמת איראן־עיראק, והפכו עם השנים לקבוצת תמיכה והשפעה מלוכדת סביב בנו של המנהיג העליון. לא מדובר במועצה רשמית או גוף ציבורי, אלא בקבוצה של קצינים ומפקדים שנבנתה על בסיס נאמנות אישית, קשרים מבצעיים ויכולת גישה למקורות כוח ומידע ביטחוניים. חשיבותה נובעת מהחיבור המוקדם בינם ובין מוג'תבא בצבא, והקריירות הרבות שצמחו מתוך השירות המשותף הזה. חלק מהחברים טיפסו לדרגות בכירות במשמרות המהפכה ובמערך המודיעין.
עם השנים אִפשר המעגל הזה חדירה לזרועות כוח רבות, חיזוק מוקדי כוח פנימיים והפעלת השפעה בפוליטיקה השמרנית ובמערך הפרלמנטרי. בין האנשים החשובים שעדיין פעילים במעגל נמנים אחמד ואחידי, המפקד הנוכחי של משמרות המהפכה; מוחמד מוסאווי, מפקד זרוע הטילים והחלל; ומאג'ד חדאמי, ראש המודיעין של משמרות המהפכה. חלק מאנשי הקבוצה חוסלו בשנים האחרונות. הטרי שבהם הוא חברו הקרוב של מוג'תבא, חוסיין טאייב, שהציבור בישראל התוודע אליו בעיקר בעקבות כישלונותיו המתמשכים להתנקש בישראלים על אדמת טורקיה. טאייב הודח בידי חמינאי האב מתפקידו כראש המודיעין של משמרות המהפכה, אולם הוא המשיך לשמור על קשר קרוב עם מוג'תבא. בימים האחרונים דווח על חיסולו, אם כי לא פורסמה על כך הודעה רשמית.
עוד כתבות בנושא
הציפייה היא שהטבעת הזו סביב מוג'תבא תעמיק כעת את השפעתה, תשמור על שליטה מבוזרת, ותנסה להפעיל גם “כוח רך" על המוסדות הדתיים והפוליטיים כדי לחזק את האג’נדה שלה. כל זאת מבלי להיחשף בציבור, כדי להפוך למרכז כוח אסטרטגי מאחורי הקלעים. השאלה היא אם תהיה למוג'תבא היכולת לשלוט בה או שייווצר דווקא מצב הפוך, כאשר הקבוצה תתמרן אותו.
כל זה מביא אותנו לשאלה נוספת והיא השליטה של מוג'תבא במקורות המימון של המשטר. באיראן פועלים כמה קרנות וגופים כלכליים ענקיים שבפועל אינם חלק מהמדינה הפורמלית, אלא כפופים ללשכת המנהיג העליון. אלה כוללים את קרן סאטאד, המחזיקה נכסים בתחומי נדל"ן, אנרגיה, תרופות, תקשורת ובנקאות, ומהווה למעשה את “קרן העושר” של המנהיג העליון; וכן קרן מוסטפאזאן, קרן ציבורית־תעשייתית הנתונה לפיקוח דתי ישיר ועומדת תחת זרועות הכלכלה של משמרות המהפכה. מדובר באימפריה כלכלית רחבה הכוללת חברות בנייה, נפט, גז, מסחר בינלאומי ובנקאות.
למנהיג העליון אין אומנם תפקיד רשמי בניהול היומיומי של גופים אלה, אך למוג'תבא הייתה עד כה גישה ישירה להשפעה על המשאבים הללו דרך לשכת אביו ודרך רשתות קשר עם אוליגרכים איראנים ובעלי הון בחו"ל, כולל רכישות נדל"ן והשקעות בחברות אחזקה המאפשרות ניוד והחזקת הון מחוץ למערכות הפיננסיות של איראן. יכולותיו הניהוליות של מוג'תבא בהקשר הזה אינן מקצועיות אלא אסטרטגיות. מעתה, ניהול הכספים והנכסים הענקיים שמוחזקים בפיקוח המנהיג העליון עשויים לשמש מדד מודיעיני עקיף אך משמעותי למעמדו ולשליטתו של מוג'תבא.
בדיעבד, לא מן הנמנע שאחד הסימנים המעידים על כך שהמלחמה באופק נראה כבר בחודש אוקטובר, בעקבות קריסתו של "בנק איינדה" - אחד הבנקים הפרטיים הגדולים באיראן. הבנק קרס אז בשל ניהול לקוי, הלוואות מעגליות, חובות כבדים וחיבור לעטיני המשטר. עלי אנסרי, הבעלים של הבנק, תפקד בפועל כמתווך הכלכלי של מוג'תבא באירופה ורכש בעבורו נדל"ן במאות מיליוני דולרים. אחת השאלות שייבחנו כנראה בעתיד היא האם בממשל טראמפ זיהו כבר אז אי־יציבות פנימית במשטר האיראני, בעקבות חולשה פיננסית פנימית ופגיעוּת אסטרטגית, וכאשר פרצו ההפגנות באיראן, הן היו קטליזטור או גורם משלים להחלטה להתעמת עם המשטר האיראני.