בכיכרות וברחובות טהרן, בערים הרוחשות, בין שלל הקריאות שצועקים המפגינים - "מוות לדיקטטור", "חירות" - מהדהד גם שם הנושא עמו ניחוח של עבר: "רזא פהלווי". חלק מן המפגינים, שקשה עדיין לאמוד את גודלו, הצועדים זה שבועיים ברחובות 31 מחוזות איראן, רואים בבנו הגולה של השאה האחרון עוגן הצלה מול הרפובליקה האסלאמית.
גם פהלווי עצמו קורא להמונים להתלכד סביבו, כשהוא מציב את עצמו כמנהיג־מרחוק של תנועה שלטענתו נטולת הנהגה, משום שמנהיגיה כולם כלואים. אבל מיהו באמת איש השעה, ששמו מככב בכותרות הבינלאומיות אף שאינו חלק פעיל במהפכה המתחוללת באיראן? כדי להשיב על השאלה הזו, נצטרך לחזור מעט אחורה בזמן.
פהלווי, שנולד בטהרן בשנת 1960, הו הבן הזכר הראשון לאחר שני נישואיו של אביו מוחמד רזא, ועוצב מילדותו לשבת על כס המלכות. לאחר לימודים באיראן וחיי נסיך בארמונות המלוכה, טס בגיל 17 לטקסס כדי להפוך לטייס קרב. אך מהפכת 1979 טרפה את כל הקלפים. מוושינגטון, שם הוא מתגורר עד היום, צפה בחוסר אונים בייסוריו של אביו.
הכי מעניין
הפגנות נגד המשטר האיראני | צילום: Joe Klamar / AFP
מחאות נגד המשטר האיראני | צילום: EPA/TOLGA AKMEN
הפגנה נגד המשטר האיראני | צילום: Joe Klamar / AFP
מרחוק היה גם עד לקץ המלוכה וללידתה של הרפובליקה האסלאמית, בהנהגת האייתוללה רוחאללה ח'ומייני. שנה לאחר מכן מת אביו מסרטן, בעת ששהה בקהיר. באותו רגע החליט פהלווי הצעיר להמשיך את דרכו. הוא נשאר בארצות הברית, למד מדעי המדינה, נשא לאישה את יסמין, עורכת דין איראנית־אמריקנית, ונולדו להם שלוש בנות: נור, אימאן ופרח.
עם זאת, הגלות הפכה גם לטרגדיה משפחתית: אחותו ואחיו הצעירים שמו קץ לחייהם. כך, בגיל 65, פהלווי הוא היורש הזכר היחיד לשושלת. לאורך העשורים ניסה שוב ושוב לעצב לעצמו תפקיד פוליטי: ב־1980 באמצעות "הכתרה" סמלית בקהיר, וב־2013 בהקמת קואליציית המועצה הלאומית לבחירות חופשיות. כל היוזמות הללו כשלו.
שמו עלה מדי פעם בהפגנות של 2017 וגם באלה של 2019, והתחזק במהלך מחאת 2022 של תנועת "אישה, חיים, חופש". אך הפעם הוא הופך (או נדמה שהוא הופך) לדמות מרכזית יותר. ייתכן שגם בשל עמדותיו לאחר מלחמת 12 הימים, שבה חוסלה צמרת המשטר. באותם שבועות סוערים הכריז מפריז: "אני מוכן להוביל ממשלת מעבר. לא לשחזר את העבר אלא להבטיח עתיד דמוקרטי".
עם זאת, השם פהלווי מוסיף לפלג את הציבור האיראני, מחוץ למדינה ובתוכה. עבור אחדים הוא מסמל מודרניזציה מואצת וגשרים למערב. עבור אחרים, צנזורה ודיכוי של כל מה שקשור לתרבות האסלאמית. אבל האמת היא שפהלווי הבן, לכל אורך הדרך, דווקא דחה אלימות מכל סוג וקרא לקיים משאלי עם כדי לאפשר מעבר הנהגתי הוגן ושלו.
הוא גם זוכה לתמיכה רבה מישראל, שלה היו בעבר יחסים מצוינים עם המלך. כך למשל, באפריל 2023 ביקר בירושלים, השתתף בטקס יום הזיכרון לשואה ביד ושם ולאחר מכן הגיע להתפלל בכותל המערבי. עם זאת, ישנם מומחים הסבורים, ואף מזהירים, כי הפופולריות שצבר בשבועות האחרונים עלולה להיות מוערכת יתר על המידה.
מנגד, פהלווי מצהיר שוב ושוב שאינו שואף לכתר, אלא לבחירות חופשיות. תומכיו רואים בו את המנהיג היחיד שנמצא כיום באמת בזירה. מתנגדיו סבורים שהוא קשור מדי למעצמות זרות ואינו ערוך לניהול מציאות מורכבת כמו זו של איראן. וכנראה שגם הפעם, בסופו של דבר, רק העם יכריע: האם יורש העצר ישוב לשבת על כס המלכות, או ימשיך לחלום על מולדתו מן הגלות.
עוד כתבה בנושא
