בתוואי מנהרת "דרור לבן" בלב שכונת שאבורָה ברפיח נמצאה גופתו של סגן הדר גולדין ז"ל - אך רק מחבלי חמאס הגיעו אל המקום המדויק שבו נקברה, והם אלה שהוציאו אותה במסגרת העסקה להשבת החטופים. זאת למרות שבמשך שנה וחצי, מאז כניסת צה"ל לרפיח במאי 2024, פעלה יחידת יהל"ם בתוך המרחב בניסיון לאתר את הגופה.
עוד כתבות בנושא
בצה"ל מתארים כמות "לא סבירה" של לוחמים, יחידות ואמצעים שנרתמו למבצע המורכב. ההשקעה האדירה - מודיעינית, הנדסית ומבצעית - משקפת את החשיבות הלאומית שיוחסה להשבת הדר לאחר 11 שנים, ואת ידיעתו של חמאס כי מדובר בנכס אסטרטגי שראוי לשמור עליו כקלף מיקוח. שתי אוגדות ניהלו את המאמצים במהלך השנה וחצי: תחילה אוגדת 162, ובהמשך אוגדת עזה.
אל יהל"ם, שפיקדה על המבצע, הצטרפו במהלך התקופה שייטת 13 לאחר הכיבוש המהיר של מעבר רפיח, חטיבות גבעתי, צנחנים, נח"ל וקומנדו, וכעת גם חטיבה 7. לצד הכוחות הלוחמים פעלו יחידה 504 והשב"כ, שהקצה למבצע, אף שאינו בליבת משימותיו, משאבים ומאמץ מודיעיני משמעותי.
הכי מעניין
עד תחילת המלחמה לצה"ל לא היה מידע מבצעי על מקום קבורתו של גולדין. לאחר תפיסת ציר פילדלפי וכיבוש מרחב רפיח כחלק מהפעולה הקרקעית בדרום הרצועה, זיהו בצה"ל הזדמנות נדירה: כניסה למרחב התת-קרקעי, מהחשובים ביותר של חמאס. ביוני 2024 יצא לדרך מבצע הנדסי רחב היקף, מן הגדולים שבוצעו, שכלל חפירה וחקירה של עשרות פירים לאורך תוואי המנהרות. במקביל, יהל"ם נדרשה לתקופה קצרה לצפון, שם השתתפה במבצע "חיצי הצפון" בלבנון, אך מיד שבה לרפיח.
המנהרה בה נמצאה גופתו של סגן הדר גולדין ז"ל | צילום: דובר צה"ל
למרות חודשים ארוכים של עבודת הנדסה, חקירה ותמרון, הגופה נמצאה לבסוף על ידי חמאס במרחק של מטרים ספורים מהיכן שכוחות צה"ל חפרו וחקרו. "היינו קרובים מאוד", אומר גורם בכיר בצבא. על פי ההערכות, גופתו של גולדין הוחזקה באותו מקום מאז נחטף במבצע צוק איתן.
המקום שבו נקברה הגופה ממוקם בליבת המנהרות של רפיח - אזור שבו פעלו ושהו בכירי חמאס במהלך המלחמה. בין היתר מכאן פיקד מוחמד שבאנה, מפקד חטיבת רפיח שחוסל בחודש מאי בחאן יונס. בכיר בצה"ל מגדיר את המערכת התת-קרקעית בתוואי זה כ"התת"ק הכי מסועף שראינו": מדובר במערכת מנהרות באורך של לפחות עשרה קילומטרים, המחוברת לחאן יונס, הכוללת קירות כפולים שמסתירים מסדרונות נוספים, חדרי פיקוד ומחסנים - בעומק רב מתחת לקרקע.
הלוחמים במנהרות התמודדו עם שורה ארוכה של אתגרים: הקמת מערכי חמצן ללוחמים השוהים שעות מתחת לקרקע וחופרים בידיהם, היערכות לחילוץ מיידי במקרה של לוחם שנפגע, היתקלויות עם מחבלים בתוך התוואי ובעקבותיו מעל הקרקע; ולחימה מתמשכת במרחב רפיח, שהקשתה על חקירת המנהרות באופן רציף.
המודיעין הקדים וסימן "פוליגונים" - אזורים חשודים בתוך התת-קרקע - אך לאורך כל התקופה רק מעגל מצומצם מאוד בחמאס ידע את מיקום הקבר.
בצה"ל מבצעים בחודשים האחרונים סדרת תחקירים כדי להבין כיצד מבצע כה מקיף, עתיר כוח אדם ואמצעים, לא הביא לאיתור הגופה לפני שחמאס הוציא אותה במסגרת העסקה. הגורם המרכזי, אומרים בצבא, הוא מורכבות תוואי המנהרות ומרחב החיפוש העצום, תת-קרקעי, רב-שכבתי, פעיל מבצעית, ובתוך אחת המערכות המבוצרות ביותר של חמאס.
הדר גולדין | צילום: באדיבות המשפחה
עם זאת, גורמי צבא שהיו מעורבים במבצע מדגישים את שיתוף הפעולה יוצא הדופן בין כל הזרועות והיחידות: "שום מדינה לא הייתה משקיעה כך בשביל לוחם אחד. אמרו לנו – 'קחו עשרה קילומטרים ותחפשו'. וזה מה שנעשה פה מהיום הראשון".
למרות שההצלחה הסופית לא הייתה של צה"ל - אלא של הארגון שהחזיק את גולדין כל השנים - מבצע החיפוש נחשב בצה"ל לאחד המורכבים והמשמעותיים שבוצעו בתווך התת-קרקעי, ולסמל לנחישות ארוכת השנים להשיב את הדר גולדין לקבר ישראל.
סא"ל ג', מפל"ג לוחמים בשייטת 13 סיפר למקור ראשון על המאמצים הרבים של המבצע בו גם היחידה המיוחדת לקחה חלק: "לקחנו חלק פעיל מאוד תחת אוגדה 162 במלחמה, ונכנסנו לרפיח במאי 2024 וקיבלנו מיד את המשימה להביא את הדר גולדין. בהתחלה פעלנו עם יהל"ם בשותפות מלאה תחת האוגדה כדי לעמוד במשימה, ועשינו את זה במשך כמה חודשים. הפעולות כללו יצירת שליטה מבצעית מעל הקרקע ומתחת. ואז הרכבת הפאזל כי בסוף צריך למצוא את הדר. שייטת 13 לוקחת חלק פעיל, מתי, כמה ואיפה שצריך, ויש לה את היכולות לקחת חלק בשותפות עם יחידות נוספות. פה במקרה הזה זו הייתה יחידת יהל"ם, שותפות מצוינת. כל אחד מביא את היתרון ואת הערך המוסף שלו למלחמה וגם פה למשימה הזאת. השייטת הייתה פה במשימה של 'דרור לבן' במשך מספר חודשים, לאחר מכן אנחנו ממשיכים עם התמרון, ולאחר מכן ממשיכים גם לפעולות אחרות בפיקוד צפון להמשך המלחמה.
פתח המנהרה בה נמצאה גופתו של סגן הדר גולדין ז"ל | צילום: דובר צה"ל
ברור שכמפקד קרבי אתה רוצה לעמוד במשימה שנתנו לך", הוא אומר על העובדה שחמאס הוא זה שהוציא את גופתו של הדר, "אבל כשאתה מסתכל במבט רחב יותר, במבט גבוה יותר, אתה מבין שהמשימה הושגה: שהדר גולדין חזר לקבורה במדינת ישראל. זה בעיניי המהות של המשימה. אנחנו מפקדים קרביים, טקטיים, תמיד יש את התחושות המבאסות, אבל אתה מתעלה עליהם מהר מאוד, כי אין פה זמן להיות בבאסה. צריך להמשיך קדימה, להילחם ולהשיג את המשימות".
עוד כתבות בנושא
לפני מספר שבועות פגשו לוחמי היחידה את שמחה גולדין, אביו של הדר ז"ל: "הייתה שיחה משמעותית מאוד ביחד עם הלוחמים. הוא התרגש מאוד ונתן לנו את הזווית הרחבה של משפחה בתקופה מאוד ארוכה שהדר לא היה, וגם תוך כדי המלחמה, וגם תוך כדי המאמצים, שאנחנו יודעים שיש משימה להחזיר את הבן שלו".
סא"ל ר', קצין ההנדסה של אוגדת עזה מספר על המבצע ההנדסי הגדול שהתנהל: " המאמץ ההנדסי להשבת הדר גולדין ז"ל היה במעלה הראשונה עבורנו. השתתפו פה למעלה מ-30 כלים הנדסיים כבדים כדי לייצר נגישות לתת"ק שנמצא בעומק של עשרות מטרים. הצוותים עבדו במקביל על מספר פירים וקצות חוט כדי להתקדם במהירות. ככל שהזמן עבר, היינו נחושים יותר להשיב את הגופה. בסוף זאת הייתה משימה שאני הרגשתי באופן אישי שזו משימה לאומית, להשיב את גופתו של הדר גולדין אחרי כל כך הרבה זמן. אנשים לא נחו. היה לנו כוח ייעודי שעסק אך ורק במשימת ההשבה. עד הדקה האחרונה המשכנו".
מה התחושות כששעון החול שלכם נגמר ובעצם זה עובר לידיים של חמאס והם אלה שמובילים את הגופה?
"תחושות קשות, אך יחד עם זאת צריך להגיד שצה"ל הוא זה שגרם בסופו של דבר לחמאס לרדת על הברכיים ולהביא את הגופה. אילולא הלחץ הצבאי וההכרעה שאנחנו כצה"ל ביצענו על חמאס - זה לא היה קורה. נכון שעם כל העבודה אנחנו רצינו להביא אותו, אבל בסופו של דבר זה חלק מהמאמץ הצבאי המתמשך. זה מה שגרם להשבת הגופה. אז אני לא מתבאס על זה. הלוחמים עבדו פה ימים ולילות בנחישות והתמדה, כמעט בלי חמצן מתחת לאדמה, כשהדבר היחיד שעניין אותה זה להשיב את הגופה".
סא"ל ר', קצין ההנדסה של אוגדת עזה | צילום: דובר צה"ל
בקרוב, אחרי שיסיימו לחקור אותה, המנהרה תושמד, "כרגע אנחנו עדיין בלחימה עם אויב (בתת"ק רפיח) ונותנים לו שתי אפשרויות: להיכנע או שאנחנו נבוא ונהרוג אותו. וזה בעצם מה שקורה בשבועיים האחרונים. 40 מחבלים שיוצאים מהתת"ק ומנסים לברוח ואנחנו הורגים אותם, או שובים אותם. הם יוצאים כי אנחנו סוגרים עליהם ונלחמים איתם בתוך התת קרקע ואין להם ברירה כי אין להם מזון, הם חבולים ונהרגים בפנים. מדברים על מספר מצומצם של אויב שנשאר בפנים".
עוד כתבות בנושא
