היום (ראשון) יתקיים יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה לשנת 2025, שבו החברה הישראלית עוצרת ומצדיעה לכל מי שנתנו את בריאות גופם ונפשם למען ביטחון המדינה. במתקפת השבעה באוקטובר ולאחר מכן במלחמת חרבות ברזל, נוספו למעגל הפצועים והנפגעים כמאה אלף איש.
רס"ל ל', לוחם ביחידת 'עוקץ' נפצע באחת מהמשימות המבצעיות ברצועת עזה. ל׳ וכלבו חברו ליחידה לוחמת כשהם מובילים את הכוח. כחלק מהמשימה ל׳ שלח את הכלב לסריקת האנגר, ובעוד הוא מתקרב לעברו - מאחורי הכוח התפוצץ מטען רב עוצמה.
"התחלנו לסרוק את השטח כחלק מהמשימה, כשאנחנו בתוך נמ"רים", מספר ל', "לאחר מכן הוחלט לפשוט על אחד ההאנגרים שממנו פעלו מחבלים שאיימו עלינו. זה היה מקום ממש גדול. והעבודה שלנו, לפני כל כניסה של לוחמים, היא להכניס כלב ולבצע סריקה. אז שלחתי את הכלב לסרוק, וכנראה המטען היה מטען חכם. מטען חכם הוא מטען שטומנים אותו, והמחבלים שמים מצלמה מרחוק, רואים מתי הכוח עובר ואז מפוצצים. כשהגענו לאמצע של ההאנגר, התרחש הפיצוץ ומדי התקפלנו אחורה. אני נפגעתי מרסיסים, ועד היום יש לי אחד בגוף. אבל כשהיינו שם בדקתי וראיתי ששני רסיסים נעצרו בנשק, ועוד אחד בווסט עצמו. רסיסים שיכלו לעשות לי הרבה בלאגן".
הכי מעניין
ל' וכלבו, לפני הפציעה | צילום: דובר צה״ל
ל' פונה לסורוקה, שם אושפז כשבוע וחצי כשהוא סובל בכאבים חזקים, אבל עם הידיעה שיעשה הכל כדי לחזור למקומו ביחידה. "הרגעים של הפציעה הם רגעים חזקים של סבל. הגוף סובל. בין אם זה לראות את הגוף שלך מדמם, או את חבר שלך מדמם. להגיד לחבר 'אח שלי תנשום תהיה רגוע' ולהסביר לו את הסיטואציה וגם לדאוג לכלב שלי. שהכלב הוא אני בעצם. אבל מהרגע הראשון שמרתי על גישה חיובית. עצרתי להבין מה קרה, מה קורה, ומה עושים הלאה. זאת תמיד הייתה הגישה שלי בחיים, וגם כאן".
עברו לך מחשבות שלא תחזור ליחידה?
"ברור שחשבתי על זה. הרופא בא ומראה לך את כל הבדיקות, אתה מבין את המצב וכל הגוף שלך רסיסים וכאבים. היה ברור לי שאני רוצה לחזור, אבל אם הגוף לא יכול, אין מה לעשות, גם אם זה יהיה מבאס ומעצבן. לא רציתי להשתחרר מהצבא בדרך כזו, וברוך השם זה לא קרה".
מכאן יצא ל' לדרך שיקום ארוכה. הלוחם שהיה רגיל להרים משקלים כבדים, מצא את עצמו עובד יום יום רק כדי להגדיל את טווח התנועה של כתף ימין, שספגה רסיס.
ל' וכלבו, לפני הפציעה | צילום: דובר צה״ל
"היה רסיס שיצא לי ממש מהכתף, אז לאורך כל השיקום, עבדתי על להגדיל את טווח התנועה. לאט לאט הגדלנו הטווח, והעלינו משקלים וסיבולת. הרסיס לא רק נכנס ויצא, הוא גם קרע לי שרירים. זה תהליך שאני עוד נמצא בו, ויש עוד עבודה לפניי. לפני הפציעה הייתי בחור בריא, שמרים משקלים, וזה יחזור. אני בטוח. הגוף חווה מכה, סוג של כאפה. צריך עכשיו לחזק אותו ולעזור לו להתמודד עם הפציעה שהוא עבר".
מה החוויה שהכי זכורה לך מהשיקום?
"אחד החיילים, שנפצע יחד איתי, נשאר איתי מהרגע הראשון של השיקום ועד היום. היינו ישנים יחד בחדר וזה היה כיף כזה. בסוף אתה מבלה עם בחור צעיר, שעברת איתו משהו ואתה מכיר אותו. שנינו פה מאותה סיבה, גם כשכל מקרה לגופו. וזה נחמד שיש מישהו כזה לצידך".
ל' זוכר מהשיקום גם את החיבוק החם שקיבל מהחברה, ומעודד את הציבור בישראל להושיט יד לפצועים והנפגעים, ובכך לעזור להם להחלים.
"החוויה האישית שלי מהחברה ומהקהילה הייתה מאוד חיובית", הוא מספר, "בכל רביעי הייתה מגיעה לשיקום עמותה ומעמידה דוכנים עם פופקורן ושערות סבתא. זה מחמם את הלב. אתה מתבונן מהצד וחושב לעצמך, 'וואלה יש אנשים טובים בעולם'. סך הכל אתה פצוע, מהמלחמה. מסרת את הגוף והנפש שלך למדינה. וזה כיף להרגיש עטוף אחרי זה. אני חושב שההרגשה הזו שיש מישהו שרואה אותך, היא קריטית בשביל להחלים. עבור כלל הפצועים בגוף ובנפש. אני זוכר שלפני שנפצעתי היה לי חבר פצוע שהייתי הולך ומבקר אותו הרבה. אז כשאני נפצעתי הרגשתי את המקום שלו. היו הרבה ששאלו אותי אם אפשר לבוא, מתי לבוא. קצת התביישו. ואני תמיד עניתי 'בטח תבואו'. שמחתי בזה. רואים אותך, עוצרים בשבילך. בסופו של דבר אני באתי לעבוד בשיקום. לתת את המקסימום קודם כל בשביל עצמי, בשביל הגוף שלי. וזה מאוד עוזר שאתה מקבל מהחברה יחס וכוח".
ואכן, היום, יום ההוקרה לפצועים, יחזור ל' ליחידה, אמנם לתפקיד אחר שאינו כולל לוחמה, אבל הוא שמח גם בזה ומוכן לעשות כל מאמץ בכדי לשוב ולהילחם. "בהדרגה אני אחזור לתפקיד המקורי שהיה לי, בינתיים אני ממשיך בשיקום ומגיע לתפקיד כללי. אני לא יודע מה עושים בו. סוג של זריקה למים ואני זורם על זה. מגיע רק בגישה חיובית, עם אנרגיה".
המשפחה והחברים ניסו להגיד לך אולי לוותר ולהמשיך להחלים?
"יאמר לזכות המשפחה שלי שהם מאחוריי בכל מה שקורה ומאוד מחזקים אותי. אני לא מקנא בהורים שלי. לא רוצה לדעת מה מרגישים אבא ואמא שהבן שלהם מבשר להם שהוא נפצע ועכשיו הם חייבים להיות עם יד על הדופק. אבל הם נותנים לי גב ואני מצפה מעצמי לתת מה שאני יכול, לבוא בראש חיובי. והגישה היא המסלול להכל. אני חושב שמגיע ללוחמים קצת לנוח".
לפי המידע העדכני של אגף השיקום במשרד הביטחון, למעלה מ־20,000 חיילים פצועים נקלטו באגף השיקום, כאשר 56% מהם מתמודדים עם תגובות נפשיות וכ־20% סובלים מפציעה משולבת – פיזית ונפשית. מחצית מתוכם מתחת לגיל 30. מקרב החיילים הפצועים, 99 הם קטועי גפיים, 16 מרותקים לכיסא גלגלים ו-168 מתמודדים עם פגיעות ראש מורכבות וזקוקים לליווי צמוד.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
