החברה הישראלית נמצאת כבר קרוב לשנתיים במערכה על הבית - הארץ, אך בו בזמן ישנה חזית שקטה יותר, המלחמה הפרטית של הפצועים ובני משפחותיהם. המשך ההתמהמהות בטיפול בבעיות הקיימות או התעלמות יהיה בעל השלכות רוחב על מערכת הביטחון, הרווחה ועל החברה הישראלית כולה.
היום (ראשון) נציין את יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. ביום זה אני מבקשת שנעצור ונתבונן באלה שסוחבים את מחיר המלחמה בנפשם ובגופם.
לאחרונה פרסם אגף השיקום במשרד הביטחון את נתוני הפצועים מחרבות ברזל, הנתונים שנחשפו מציירים תמונה מדאיגה: למעלה מ-20,000 פצועים חדשים נקלטו באגף השיקום מאז תחילת המלחמה. מאחורי המספרים הקרים מסתתרת מציאות אנושית כואבת - כמחצית מהפצועים הם צעירים מתחת לגיל 30, בשיא שנות חייהם, 64% מהפצועים הם משרתי מילואים שהשאירו את חייהם האזרחיים מאחור כדי להגן על המדינה. רגע לפני שאנחנו עוברים לידיעה החדשותית הבאה, ראוי וחשוב לתת מבט נוסף בנתונים ולדון בהם, כי לנושא הזה יש השלכות רוחב על עתיד החברה הישראלית.
הכי מעניין
המחיר כבד: 92% מהפצועים הם גברים, רובם בגיל שבו אמורים לבנות בית, קריירה ומשפחה. כ-45% מהם מתמודדים עם פציעות פיזיות, ושיעור דומה עם פגיעות נפשיות, כולל פוסט-טראומה. המספר הכולל של הפצועים המטופלים על ידי אגף השיקום הגיע לשיא מדאיג של כ-81,700, עם תחזית שמדברת על 100,000 נפגעי גוף ונפש עד 2028. פצועים רבים מתמודדים עם קושי להשתלב מחדש בחברה ובשוק העבודה, חלקם סובלים מנכות מורכבת או מתגובות נפשיות ממושכות, שלעיתים מלוות בבידוד חברתי ותחושת ניכור.
עוד כתבות בנושא
הגידול החד במספר הפצועים חושף את הקשיים והבעיות הקיימות באגף השיקום: תקנים לא מאוישים; מחסור חמור באנשי מקצוע - עובדת סוציאלית אחת לכל 750 פצועים, ורופא אחד לכל 3,500 מטופלים; יחסים שרחוקים שנות אור מכל תקן מקצועי. בנוסף, העומס הכבד והבירוקרטיה מגבילים את היכולת לספק טיפול מותאם לכל פצוע, במיוחד בפצועים שסובלים מקשיים נפשיים שהטיפול בהם הוא מורכב יותר. למרות שהתקציב זינק בעשרות אחוזים בשנה האחרונה, הוא עדיין לא עומד בקצב הגידול של הפצועים והמענה הניתן להם. המצב דורש לא רק השקעה כספית אלא גם שינויי חקיקה, שיאפשרו תגובה מהירה וגמישה יותר למציאות החדשה.
מעגלים של פגיעה
הפציעה לא משפיעה רק על הפצוע, אלא גם על המעגלים הסובבים אותו. היא נוגעת למשפחה, לילדים ולמעגלים רחבים בקהילה.
המעגל הפנימי ביותר של הפגיעה הוא המשפחה. משפחות הפצועים חוות שבר בשגרת החיים, וזקוקות לתמיכה כלכלית ונפשית, ולמעטפת סוציאלית שטרם הותאמה לממדי האירוע. הורים, בן או בת הזוג והילדים במשפחות אלו חווים את הטראומה ממרחק קרוב, ולעיתים ללא כלים להתמודד עימה.
התופעות שמתפתחות בקרב הילדים מטרידות: חרדה, בעיות התנהגות ובעיות רגשיות הופכות לנפוצות יותר. מערכת החינוך והשירותים החברתיים נדרשים להתמודד עם אתגרים חדשים, ולפתח כלים להתמודדות עם הטראומה הקולקטיבית הזו.
יום ההוקרה לפצועי צה"ל. | צילום: פרטי
המצב הנוכחי מחייב היערכות מחודשת של המערכת כולה. לא מדובר רק בבעיה תקציבית או ארגונית, אלא באתגר לאומי שדורש מענה כוללני. כישלון בטיפול בנושא זה עלול להוביל לא רק לסבל אישי, אלא למשבר חברתי רחב.
הפצועים של מלחמת חרבות ברזל הם לא רק נתון סטטיסטי, הם העדות היומיומית למחיר שמשלמת החברה הישראלית על הביטחון שלה. השקעה בשיקומם ובהשבתם לחיים מלאים היא לא רק חוב מוסרי, אלא השקעה בחוסנה ובעתידה של החברה כולה.