מעגל גדול נסגר השבוע בשביל משפחת גולדין, חטיבת גבעתי ומדינת ישראל כולה: מאז שנפל סגן הדר גולדין בקרב ברפיח ב־1 באוגוסט 2014 - יומו האחרון של מבצע צוק איתן - ועד להשבת גופתו לישראל, ביום ראשון השבוע, חלפו 4,118 ימים. ביום שלישי הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר־סבא, בנוכחות אלפי ישראלים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.
חוץ ממשפחת גולדין עצמה, גם אל"מ במיל' אלי ג'ינו סגר מעגל. ג'ינו, כיום ראש המטה של חטיבת גבעתי, שירת בקיץ 2014 כמפקד גדוד הסיור של החטיבה הסגולה, וגולדין נלחם ונפל תחת פיקודו. באותו יום שהה ג'ינו סמוך למקום האירוע, ועם קולות הירי שהפרו את הפסקת האש הוא זינק למקום. הוא מצא שם את מפקד הסיירת רס"ן בניה שראל ואת הקשר שלו סמ"ר ליאל גדעוני פצועים אנוש. השניים נגררו למבנה הסמוך, ושם התגלתה מנהרה.
תוך דקות הבינו אנשי הגדוד שסגן גולדין נעדר. שובל דם הוביל לתוך המנהרה, ובעקבותיו נולדה ההבנה שהקצין נחטף לתוכה. כוחות ראשונים החלו להיכנס פנימה, ג'ינו עמד בפתח המנהרה וקישר בין החיילים בשטח ובין מפקד החטיבה דאז עופר וינטר, ומפקד החטיבה הכריז על נוהל "חניבעל".
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
סגן מפקד הסיירת סגן איתן פונד וקצין נוסף, סג"מ מתן חורש, הובילו את הכוחות הרודפים בתוך המנהרה. אך הדקות הספורות שעברו בין החטיפה להבנה שגולדין חסר אפשרו למחבלים להימלט. די היה בממצאים שאיתרו הלוחמים במנהרה בשביל שהרב הצבאי הראשי באותם ימים רפי פרץ יוכל לקבוע כעבור יממה את מותו של גולדין. הוא הוכרז חלל צה"ל החטוף בידי חמאס.
בתחילת השבוע העבירו מחבלי חמאס את ארונו של גולדין לידי ישראל באמצעות הצלב האדום. ג'ינו נכח השבוע במעמד המסירה של הארון במעבר כיסופים לצד פונד, וינטר, צוות הלוחמים של גולדין, המפקדים הבכירים בגזרה, ומפקדה הנוכחי של חטיבת גבעתי.
ג'ינו גם היה מעורב לאורך כל המלחמה בפעולות צה"ל לאיתור המנהרה ברפיח שבה הוחזקה גופתו של הדר. "כשפרצה המלחמה נוצר חלון הזדמנויות להשיב את הדר במישור המבצעי, והתעסקנו בזה לא מעט", הוא אומר, "נעזרנו במודיעין, אך לבסוף התברר שהיינו ממש באזור שממנו גם חילצו אותו. זה מתסכל, כי היינו קרובים מאוד".
אל"מ במיל' אלי ג'ינו | צילום: אריק מרמור
עד כמה הייתם קרובים?
"היו לנו קצות חוט ומודיעין שהגיע מכל המקורות האפשריים. בימים מסוימים הייתה יותר תקווה ובאחרים פחות. חשבנו שאנחנו מתקרבים, ואז התאכזבנו. היו לא מעט עליות וירידות", נזכר ג'ינו. פעולות הצבא בעניין כללו אינספור חפירות וקידוחים במרחב כדי למצוא את המנהרה שגולדין הוטמן בה.
"כשסיימנו לחפור באזור ההוא הלכתי למשפחת גולדין עם עוד אנשים שמתעסקים בעולמות השבויים והנעדרים כדי להציג להם את תמונת מצב", מוסיף ג'ינו, "העיניים שלהם היו מוארות בתקווה לשמוע בשורה או פיסת מידע, אבל תיארנו להם את הפעולות שעשינו וסיפרנו עד כמה אנחנו עמלים על זה ושעדיין אין לנו בשורה. באצילותם הרגילה הם חיבקו וחיזקו אותנו. אמרנו שנמשיך - והמשכנו".
החותם הסופי
אל"מ ג'ינו מספר שהקשר עם משפחת גולדין מורכב. "כל 11 השנים האלה היה לי קשה לגשת אליהם כי לא הבאתי להם בשורה, וזה ישב לי על הלב. המשפחה איבדה אמון ברוב מערכות המדינה שעסקו בזה. לאה גולדין האמינה בצבא כל הזמן, ואמרה שרק הוא יחזיר אותו. כמפקד בצבא שהשתחרר כחצי שנה לפני המלחמה, הייתי מנוע מלהגיע לאירועים שהם עשו במסגרת 'מסדר הדר', כי לפעמים הם היו עם גוון ביקורתי מסוים. אבל מבחינתם היה חשוב שנהיה שם. הייתי קרוע בין העולמות האלה, וגם הרגשתי חובה להחזיר אותו. היכן שיכולתי עשיתי את המרב כדי להתעסק במשימה הזאת.
"התחושות השבוע היו מעורבות", הוא מודה, "מדובר עדיין בחלל. כמפקד, כשחייל נהרג תחתיי זה כישלון. שאלתי את עצמי מה יכולתי לעשות אחרת, ואני שואל את זה על כל חייל שלא החזרתי בחיים. במקרה הזה אני שמח שהדר חזר להוריו. שמחתי קודם כול בשבילם, וגם בשביל עם ישראל, בגלל הערך הגדול של פדיון שבויים. אני מקווה שנעמוד במשימה בשלמות, ונחזיר גם את ארבעת החללים האחרונים. בתחילת המלחמה לא האמנתי שנגיע מ־255 חטופים לארבעה בלבד. זה הישג חסר תקדים מבחינתי".
ג'ינו יודע לומר עד כמה הוא חש קרבה אישית לחיילים. "כמפקד יש לי תחושה אבהית כלפי החיילים. מפקד טוב צריך להיות כמו אבא לחיילים שלו, ולדאוג לכול. בצוק איתן חציתי את הגבול בחזרה לישראל יומיים אחרי הקרב הזה, ואמרתי לעצמי שלא הגיוני שהשארתי מישהו מאחור.
עוד כתבות בנושא
"התעסקתי בזה במהלך השנים, הייתה לי לא מעט ביקורת והשמעתי אותה בכל מקום שיכולתי, גם כלפי מפקדים בכירים. אין מפקד בכיר שפגשתי בשנים האלה שלא אמרתי לו את זה. גם בבית הנשיא העליתי את העניין. עם השנים הנושא ירד מסדר היום, ולא היה בראש מעייניהם של רבים. היו תקופות שהרגשתי בודד. לפעמים הייתי מתוסכל שאני לא יכול לעשות יותר מדי. אני לא יודע מי עוד התעסק בזה. יש לא מעט אנשים שפעלו הרחק מהזרקורים, אבל היו תקופות שהרגשתי שאף אחד לא מתעסק בתיק גולדין. שאלתי פעם 'מי קם בבוקר ומתעסק בזה', וקיבלתי תשובות לא מספקות".
בשבת האחרונה קיבל ג'ינו טלפון והוראה: בוא מהר למעבר כיסופים – גולדין חוזר. "בת הזוג שלי התרגשה מאוד, אבל אני הייתי מלא ספקות. אמרתי לה שאני לא מאמין כי זה נראה לי קל ומהיר מדי, ולא מתאים לחמאס. הגעתי לשם עם כל המפקדים, פגשתי את הצוות שלו. ההתרגשות הייתה גדולה, ופתאום התחילו להגיע שמועות על דחייה בשעה, ואז בשעה נוספת, ולבסוף הבנו שזה כבר לא יקרה וחזרנו הביתה. התכתבתי עם שמחה גולדין, וגם הוא אמר לי שהוא מבין שזה לא יקרה, כי הרמטכ"ל עדכן אותם בעצמו. כל הלילה הייתי עם הטלפון בכוננות כי חשבתי שיקראו לי.
"בשעות הבוקר הודיעו לי שזה יקרה בצהריים. הבנתי שהפעם זה קורה. התארגנו שוב, ופתאום ראינו את הרכבים של הצלב האדום. רצו לבדוק קודם שאין מלכוד ולערוך בדיקות שזה אכן הוא, כי הנבלות בחמאס מסוגלים לשלוח משהו אחר. העבירו אותו לארון שלנו, ומשם הוא נסע לבדיקה באבו־כביר".
עוד כתבות בנושא
ההמתנה הייתה קשה מנשוא. "נותרנו בציפייה גדולה עד שתגיע התשובה של הפתולוגים", סיפר ג'ינו, "כססנו ציפורניים, ובסוף זה היה הרבה יותר מהר ממה שציפיתי. תוך שעתיים כבר הייתה בשורה ראשונית, ובמהרה גם התשובה הסופית – והסיפור נסגר. בהלוויה זכיתי לכסות את הקבר. שם היה החותם הסופי. ראיתי שוב את השלט הקטן 'סגן הדר גולדין ז"ל' על ערימת החול, אבל הפעם באמת בפעם האחרונה".
מבחינתו של ג'ינו, להשבתו של גולדין יש משמעות גדולה בהרבה מאשר סגירת המעגל של משפחתו. "משפחת גולדין אמרה תמיד שזה חשוב לא רק בשבילה. זה ערך לאומי - לצה"ל ולמדינת ישראל. זה ערך לכל אבא ואימא ששולחים את הילד לצבא. זה החוזה הלא כתוב שלפיו נעשה הכול כדי להחזיר את הילדים בשלום. 'הכול', מבחינה זו, משמעותו היא לא לאפשר לעזה לשגשג ולצמוח במשך עשור שלם, ולהתחמק מעימות, כי 'רק' שני חיילים שם. גם על בדל של חייל אסור לאפשר שם חיים. הם סוחרים בגופות של חיילים שלנו.
"לישראל ולצבא יש הרבה שיקולים אסטרטגיים, אבל אותי לימדו בצה"ל שערכים קודמים לכול. ערך השבת בנים הוא אתוס, זה משפיע על האמון בינינו לבין הצבא. אם נאבד את הערכים האלה נקבל צבא אחר".
ענקים בדורם
במשך שבעה ימים חטיבת גבעתי קיבלה בחזרה שניים ממפקדיה שנפלו בקרבות – גולדין ואל"מ אסף חממי.
ג'ינו הכיר היטב גם את חממי. "זה חבר, פרטנר, קולגה", הוא אומר, "הוא היה מפקד מדהים. במקרה או שלא במקרה מדברים על שניהם באותה נשימה, והם באמת השלימו את כל התפקידים שלהם בהצטיינות. לשניהם צפו עתיד מזהיר כמפקדים בכירים. חממי כבר היה מפקד בכיר, ואין שום סיבה שהוא לא היה מתמנה למפקד החטיבה ואף ליותר מזה. קינאתי בו בשל התכונות והמנהיגות שלו.
"גם במותו הוא היה מי שהוא היה כל החיים. הוא הבין שהמצב קשה והלך בראש הכוח, לא בשביל סיפורי הגבורה אלא כי זו המשימה שהוא גדל עליה – לחצוץ בין האויב לאזרחים. זו המשימה העליונה של כל לוחם בצה"ל. הוא עשה את זה בגבורה, ושילם על כך בחייו. אני בטוח שבדקות אחרונות הוא הבין שהמצב כל כך כאוטי, ושלא בטוח שיצא בחיים, ובכל זאת הלך. זה גיבור אמיתי מבחינתי.
עוד כתבות בנושא
"כך גם הדר גולדין, שהלך קדימה וביצע את המשימה בלי לשאול שאלות. אלה אנשים שעליהם אנחנו צריכים לחנך את הדורות הבאים, אלה הגיבורים שלנו. שניהם מבחינתי ענקים בדורם ובגילם, הורישו לנו הרבה ערכים. הלוואי שנלמד מהם".
איך מושפעת החטיבה כולה מחזרתו של גולדין?
"זה עושה רק טוב, כי אנחנו מבהירים לחיילים שערכים הם לא דיבורים אלא מעשים. זה נכון במיוחד כשהחטיבה יודעת שהיא חיפשה ועבדה בעצמה, ושאחרי כל העמל הזה אנחנו רואים את הפירות של החזרת השבויים. אסור לאף אחד להתבלבל – רק המעשים של צה"ל החזירו אותם".
ומה הלאה?
"הכול נראה קטן וחסר משמעות פתאום, אז אני לוקח קצת זמן לחפש משהו משמעותי. אחרי המלחמה הזאת אני רוצה להציג שאלות מהותיות, כדי שדברים כאלה לא יחזרו שוב. זה נמצא באזורים שבין האישי ללאומי. המצפן שלי אומר לחפש דברים שיעשו טוב לעם ישראל ולדור הבא, ולשתי הבנות שלי שיגדלו למקום טוב יותר.
"אמרתי לאנשים שלי בפתיחת המלחמה: יש לנו תפקיד אחד – להסיר את האיום של עזה וחמאס, כדי לא להשאיר אותו לדור הבא. זאת המשימה של הדור שלנו. נכשלנו בה ונתקן אותה, כדי שהילדים שלנו לא יצטרכו להילחם שם".