זה היה שבוע מטלטל ששמחה ועצב ודאגה שימשו בו בערבוביה. שמחה גדולה על מי ששבו אלינו חיים. עצב תהומי על החללים. דאגה עמוקה צופה פני עתיד.
אם ערב עסקאות קודמות של החזרת חטופים עסקו הדיונים הפנימיים בינינו במספר המחבלים שאנחנו נדרשים לשחרר ובמשקל הדם היהודי שעל ידיהם, דומה שהפעם נדחפה הסוגייה הזו אל קרן זווית. כשעל הפרק עניין פירוק חמאס מנשקו, עתיד רצועת עזה, והקו המדויק שחיילי צה"ל יתייצבו בו כדי לשמור על שלומם של תושבי שדרות ונתיב־העשרה ויכיני ונחל־עוז, וכשמול כל אלה הציפייה לראות את החטופים החיים והחללים בבית אחרי שנתיים, למעטים בלבד היה פנאי לעסוק בשאלה הזו.
כעת, כשההחלטה על העסקה מאחורינו, וכששאלת התמיכה או ההתנגדות לה אינה רלוונטית, חובה להביט קדימה ולשאול את עצמנו מה יקרה חלילה בחטיפה הבאה. ומכיוון שאין דרך לקבל החלטה מושכלת בלי לדעת את העובדות, הנה הן לפניכם: בשתי העסקאות האחרונות שחררנו מאות מחבלים רוצחים - ששחטו הורים וילדיהם, שפוצצו משפחות תמימות, שירו בראשי פעוטות שלא הספיקו לחגוג יום הולדת ראשון - שאחראים למותם של כ־800 ישראלים.
הרשימה חלקית מאוד, משום שהיא כוללת רק את מי שהצליחו לרצוח ואינה מביאה בחשבון את מי שניסו ולא עלה בידם, את מי שפצעו יהודי באורח קשה והשאירו אותו חי, או את מי שהיו חלק מחולייה ואי אפשר לייחס להם ישירות רצח ספציפי. והנה עוד עובדה: נתונים שהוצגו לחברי הקבינט בידי מערכת הביטחון מלמדים ש־82 אחוזים ממשוחררי העסקה הקודמת, "עסקת שליט", חזרו לעסוק בטרור. כאמור, כל ישראלי רשאי לגבש עמדה בסוגיה הזו, אבל שום ישראלי אינו פטור מהכרת המציאות בטרם יחליט.
פרטיהם של הנרצחים, שתמונותיהם מוצגות כאן, נאספו בעבודה מאומצת של צוות אתר התחקירים "הקול היהודי" במסגרת פרויקט "המחיר" שמציג את מעשיהם של המחבלים ששוחררו. במציאות נורמלית, מדינת ישראל הייתה צריכה להפעיל אתר כזה. במציאות שלנו, טוב שיש מי שעושה את זה.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
