הימים הקרובים יהיו ימים של שמחה גדולה ושל דאגה גדולה. שמחה גדולה על בוא הרגע שלו התפללנו, רגע חזרתם של אחינו, עצמנו ובשרנו משבי האויב האכזר. דאגה גדולה נוכח המשמעויות של ההסכם, נוכח מה שצופן המחר מול רצועת עזה, נוכח הידיעה של כל רוצח יהודים שבמוקדם או במאוחר תשחרר אותו מדינת ישראל לחופשי, ונוכח השאלה מה יקרה בפעם הבאה – בעוד שבוע, חודש או שנה – שבה ייחטף שוב ישראלי.
אבל בצד כל אלה, ואולי לפני כל אלה, ראוי לכולנו להניח לרגע לטלוויזיה ולרדיו, לדיווחים ולעדכונים, לצהלות ולאזהרות, לעצור את הילוכנו, להרכין את ראשנו, ולהגיד תודה גדולה למי שכל מה ששלנו – שלהם הוא.
עוד כתבות בנושא
ללוחמים שהשאירו בבית אישה וילדים, פרנסה ושגרה, והסתערו אל האש רק כי המדינה ביקשה. לאנשי המילואים שנקראו פעם ועוד פעם והתייצבו בלי לשאול שאלות, רק מפני שצריך. ל"זקנים" בני ארבעים, חמישים ויותר, ששכחו מתי קרא להם צה"ל בפעם האחרונה, אבל נוכח תמונות אחיהם הטבוחים עלו על מדים, ירדו דרומה, וקראו "הנני". לנשים הגיבורות, הלוחמות השקופות, שהסתובבו בינינו בהמוניהן על אזרחי, ועמסו את המלחמה הזו על כתפיהן. לילדים שהרטיבו בלילות, כשראו את אבא אורז שוב את התיק הגדול, ושאלו "עוד פעם?" ו"כמה?" ו"עד מתי?" ולא קיבלו תשובה.
הכי מעניין
להמוני הפצועים שחזרו משדה הקרב קטועי איברים ופגועי נפש, ועבורם המלחמה לא תסתיים גם כשכולנו נעבור אל הנושא החם הבא בחדשות. למשפחות השכולות מן העיר ומן הכפר, מן ההתנחלות ומן ההתיישבות העובדת, דתיים וחילונים, תומכי רפורמה ומתנגדיה. לאנשי קרני־שומרון שירדו שוב ושוב אל בית העלמין הצבאי כדי לצרף עוד בן אל חלקת הגיבורים, ולחקלאי צופר שבערבה שנפרדו במלחמה הזו מגלי ורואי ועידו, שלושה בני חבורה אחת קטנה.
עוד כתבות בנושא
לכם תודתנו, לכם הערצתנו, איתכם ליבנו ביום הזה. אתם, שנתתם לנו את כל מה שהיה ביכולתכם לתת. אתם, שציוויתם לנו להיות ראויים לכם. אתם, שבלעדיכם לא היינו מגיעים עד הלום. רגע אחרי השבר של שמחת תורה הנורא ההוא, אתם הייתם מגש הכסף שלנו. אתם הייתם התזכורת לכך שגם אחרי קטטות ומריבות ויד איש באחיו שקדמו ליום הנורא ההוא, עוד לא אבדה תקוותנו.
אז לצד השמחה שתתפרץ פה, לא נשכח לרגע את מי שיצאו אל שדה הקרב כדי להשמיד את האויב ולהשיב את אחינו הביתה. נלך אל ההורים של סמ"ר שהם מנחם ממושב ירדנה, נניח יד מלטפת על ראשי בנותיו של רס"ב גיא עידן מקיבוץ שמרת, נגיד מילה של נחמה לאלמנתו של אל"מ אחסאן דקסה מדאלית אל־כרמל, נרכין את ראשנו בפני משפחתו של סרן רועי בית־יעקב מעלי, נצדיע לאחיו ולאחותו של סמל עידו עובדיה מתל־אביב. אנחנו, שמאמינים במדינה הזו, ומשוכנעים שיהיה בה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, זוכרים שלקבוצה הזו תהיה לעד מניית זהב בכל מה שיפרח ויצמח פה, בארץ הטובה שלנו.
עוד כתבות בנושא
