הטור הזה נכתב לפני שהגיעו החדשות הגדולות על ההסכם, אבל במידה רבה הוא נעשה רלוונטי עוד יותר בעקבותיהן:
לפני שבועיים ניסה בן כספית לפתור בטורו את החידה שטורדת זה שנים ארוכות את שלוות נפשם של כל שונאי בנימין נתניהו: כיצד, לעזאזל, למרות שצריך להיות ברור לכולם שמדובר באיש רע, באדם נורא, ובמנהיג ששום דבר טוב לא יכול לצאת מממשלה שהוא עומד בראשה - עדיין יש כל כך הרבה אנשים שרוצים אותו?
אני מביא כאן את דברי כספית לא כי הם חשובים בפני עצמם, אלא משום שכספית מנסח היטב את מחשבותיהם של רבים במחנה הפוליטי שלו, מחשבות שצפות ועולות ומלוות אותנו מיום שדרך כוכבו של נתניהו בשמי הפוליטיקה הישראלית.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
הרעיון בתמצית: אם כל כך הרבה אנשים תומכים בנתניהו, אין זאת אלא שמשהו עמוק דפוק אצלם. הם לא מבינים את המציאות, הם לא קוראים את המצב, הם נגררים אחרי הקהילה שלהם, הם מצביעים מהבטן ולא מהראש, והתפקיד שלנו - אנשי השכל הצרוף - הוא להסביר לתינוקות שנשבו היכן הם טועים.
הנה הטיעון בלשונו של הכותב: "אם המצביעים בפריפריה יבדקו את המספרים, הם יגלו שאין ממשלות שהזניחו אותם יותר מממשלות נתניהו... אין סיכוי לבלבל אף אחד עם עובדות. המצביעים האלה רוצים שייכות, רוצים להיות חלק ממועדון, רוצים כבוד, רוצים יחס. את כל זה הם מקבלים מנתניהו... זה משכר, זה מענג... חסידי נתניהו האדוקים ביותר לא רק מאמינים לשקרים, הם כלואים בתוכם.
"חלק מהאנשים מבינים, בתוך תוכם, שרימו אותם... שזה פייק... אבל הם כלואים בתוך הלבירינת הזה. אם הם יתפכחו ויעזבו, הם בעצם יודו שטעו. הם יודו שהאמינו לשקרים, שהיו פתאים, שהלכו שבי. ועוד משהו: אם יעזבו, הם יישארו לבד. הם יאבדו את הקהילה, את החברים, את קבוצת ההתייחסות. את ההכרה. את התחושה שרואים אותם... הם מפחדים לצאת למדבר המנוכר. זה מזכיר קצת את הקשיים של יוצאים בשאלה מהעולם החרדי. זה לא קל. זה סוג של הודאה בכישלון. ולכן הם מעדיפים ללכת אחרי משיח השקר, להתמכר לצלילי החלילן מהמלין, כל הדרך אל הצוק... זה לא פוליטיקה, זה פסיכולוגיה".
ומה עושים עם הטיפוסים הבעייתיים הללו? אל ייאוש, יש מה לעשות. "דבר ראשון, לא להתנשא עליהם. מדובר בישראלים טובים לכל דבר ועניין. הם נפלו שבי ברשתו של שרלטן. צריך להציע להם תוכניות. פתרון. דרך. ולעשות את זה עם חיבוק. הם צריכים להבין שעזיבת הכת אין פירושה סוף העולם או שינוי דרך החיים... מה שחסידיו צריכים לשמוע זה איך מתקנים את המצב, מה הפתרון, איך ייראו החיים ביום שאחרי. בלי לבייש, בלי לסגור חשבונות, בלי לאיים ובלי להתנשא. כי בסוף כולנו כאן ביחד, והם האחים שלנו. מלא־מלא. ממש תינוקות שנשבו".
הראש נגד הבטן
כל אחד ואחד ממצביעי הליכוד הוא חלק מקבוצה ענקית. אחד מכל שלושה אנשים וחצי שאתם רואים ברחוב, בקניון או ברכב התקוע לצידכם בפקק הצביע במערכות הבחירות האחרונות לליכוד ולנתניהו. ואיכשהו, באופן מדהים למדי, דווקא האנשים הללו נדרשים להתבייש בהצבעתם.
לפני עשר שנים שודר בערוץ 2 סרט שיצר דני קושמרו, שהתמקד בפער הגדול בין הקיבוצניקים בעוטף עזה לשכניהם תושבי שדרות, ובשאלה כיצד אנשים שגרים קרוב כל כך וסובלים מבעיות ביטחוניות דומות כל כך מצביעים בבחירות באופן שונה כל כך. באחת הסצנות החזקות בסרט, המתרחשת סביב אחד השולחנות בחדר האוכל, מככב צעיר תושב אחד הקיבוצים, בן לאב מאלג'יר ואם ממרוקו, שנישא לבת המקום. לקול צחוקם של כמה חברי קיבוץ ותיקים היושבים לצידו – על רקע נתוני ההצבעה שמלמדים שכמעט כל שכניו נתנו את קולם למפלגות השמאל - הוא משתף שבבית הוריו הצביעו כל השנים "מחל", אבל חושש לגלות למי הוא עצמו הצביע.
"אני לא מכחיש ולא מודה שהצבעתי לליכוד", הוא מתפתל, כאילו נדרש להודות שתמך בארגון טרור ולא במפלגת השלטון שכמעט מיליון איש הצביעו לה. "יש פה משחק בין הרגש לרציונל", מסביר אחד מיושבי השולחן. רוצה לומר: אני מצביע מהרציונל, והשכנים שלי משדרות מצביעים מהרגש. "סדרי העדיפויות שלנו היו שונים מאלה שבאופקים ובשדרות", המשיך, "אנחנו אמרנו 'בילדים לא נפסיק להשקיע'. אנחנו, גם במעט שהיה לנו, השקענו בחינוך. השקענו בחברה, לא השקענו בבטונים ובבתים. פה, בעיירות ליד, השקיעו בזה פחות". ואתה שואל את עצמך איך יכולים לדבר כך מי שמשרתים עם השכנים מאופקים ומשדרות בצה"ל, שוכבים איתם במארב, ישנים איתם באוהל וטוחנים איתם מילואים? זה באמת מה שאתם חושבים עליהם?
חגיגות במטה הליכוד, בחירות 21' | צילום: EPA
באותו הסרט סיפרה השחקנית ענת וקסמן על ההלם שאחז בה ובחבריה בליל בחירות 2015, עם פרסום המדגם שלימד שנתניהו שוב מנצח. גם לווקסמן היה ברור איך מתחלקים המחנות. "אנחנו רציונליסטים, אנחנו יודעים מה טוב ומה יכול להיות טוב, ובצד השני – זה אבוד". ומי שבוחר ימין, זו לא בחירה רציונליסטית? שאל קושמרו. "לא", השיבה וקסמן בביטחון, כשהיא מזכירה את כוכבי סרטון "טיסת השוקולד" המפורסם, "זה אלה שצועקים 'רק ביבי', 'רק ביבי', וקללה. הוא אומר להם 'ערבים' והם יוצאים מהחורים".
עוד דוגמה? זוכרים את האמירה ההיא של נתניהו לאורנה פרץ מקריית־שמונה שהיא "משעממת"? "תכלס", הסביר איש חדשות 12 אילן לוקאץ' בעקבות הדברים, "ביבי היה יכול לרדת מהבמה ולירוק לאורנה פרץ בפרצוף, ואז להורות לחיל האוויר להפציץ לה את הבית, ועדיין בבחירות הבאות היא תצביע לו". גם רינה מצליח, כך נראה, תופסת כמוהו את מצביעי הליכוד. "תומכי נתניהו מתראיינים ואומרים: גם אם הוא יאנוס את הבת שלי אני אצביע לו", טענה.
דוגמה נוספת? ראש המוסד לשעבר שבתי שביט קבע בזמנו ש"בוחרי נתניהו הם אנשים חסרי דעת, חסרי הבנה", וש"הבייס הפוליטי שלו זה אנשים שהסף הנורמטיבי שלהם הוא בגובה הדשא". אלה רק כמה דוגמאות, יש רבות.
אינספור מאמרים פרנסו תהיות בנוסח "למה המזרחים מצביעים לנתניהו", "למה הפריפריה מצביעה לנתניהו", ו"איך יכול להיות שתושבי נתיבות לא מבינים שנתניהו רע להם". יושבים עיתונאים בתל־אביב ומנסים להסביר למסעודה משדרות שהיא לא מבינה כלום, ושאם הייתה קוראת את הכתבות שלהם, הייתה יודעת שנתניהו הוא לא פתרון לשום דבר ושמי ששכל בראשו לא מצביע לו.
האם יכול להיות שלמסעודה סדרי עדיפויות משלה? שמה שחשוב לה איננו מה שחשוב להם? לא. כי אם מסעודה מצביעה לליכוד, מסעודה כנראה לא חושבת. מסעודה מצביעה מהבטן. והאפשרות שהיא ושכניה הם אנשים הגיוניים ששקלו היטב והחליטו בנפש חפצה שנתניהו והליכוד הם הבחירה הטובה לא נלקחת אף פעם בחשבון.
כניעה בשעת לחימה
קל לי לכתוב את הדברים בעיקר משום שאני לא "חשוד" בניגוד עניינים. לא הצבעתי לליכוד (עשיתי את זה פעם אחת בעבר הרחוק), ובמשך השנים כתבתי טורי ביקורת רבים על בנימין נתניהו ועל מהלכיו. אבל דווקא מכיוון שאני רואה בעצמי יצור תבוני, אני יודע מתי עמדותיו של ראש הממשלה אינן מתאימות לתפיסת העולם שלי, ומנגד מתי ראוי שגם אני אמחא לו כפיים.
וכן, האמת צריכה להיאמר, עם כל המחלוקות שגם לי יש עם חלק מהחלטותיו, בנימין נתניהו של אחרי 7 באוקטובר אינו דומה לזה שלפניו, ומה שהוא עשה בשנתיים האחרונות הביא את מדינת ישראל למצב ביטחוני שיכולנו רק לחלום עליו קודם לכן.
אם מישהו היה מספר לנו בשמחת תורה המדמם ההוא שכעבור שנה וקצת חמאס יוכה כפי שהוכה, רצועת עזה תהפוך בחלקה הגדול לעיי חורבות, חסן נסראללה יחוסל, בשאר אסד ייעלם מהזירה ואיראן המפחידה תחטוף מאיתנו כפי שחטפה - היינו מאשפזים אותו במחלקה פסיכיאטרית.
ויש עוד עניין אחד קטן שראוי לזכור בהקשר הזה: כל יריביו הפוליטיים של נתניהו, כל נציגי האופוזיציה וכל פרשני כלי התקשורת המרכזיים, דרשו ממנו לעצור את המלחמה לפני שכל הטוב הזה התרחש. ואם נתניהו וממשלתו לא היו עומדים איתן, כחומה בצורה, מול הלחצים, מול ההתקפות, ומול האולפנים - כלום מזה לא היה קורה.
אז מי כאן לא רציונלי? מי שתומך בנתניהו ולוקח בחשבון את כל זה – ולא משנה אם תסכימו או תחלקו על השורה התחתונה שאליה הגיע - או מי שמעדיף לצעוק דרך קבע "ביבי מסוכן" בלי להתחשב בשום דבר שמתרחש במציאות?
נתניהו בפסגת החרמון, אחרי השתלטות כוחות צה"ל עליה | צילום: דובר צה"ל
רוצים לדבר על רציונליות? בבקשה. מתי לפני 7 באוקטובר שאלתם את תושבי הקיבוצים בעוטף עזה איפה היה הרציונל שלהם כשתמכו בהתנתקות? מתי חיפשתם את הרציונל של תושבי תל־אביב שהמשיכו להצביע לשמאל גם אחרי שאוסלו פוצץ להם אוטובוסים בדיזנגוף? ומה הופך את 24 המנדטים שהצביעו ליאיר לפיד לרציונליים יותר מ־32 המנדטים ששלשלו את הפתק של הליכוד?
זו מסורת שמלווה אותנו שלושים שנה. כמו היחס אל מצביעיו, כך גם היחס לנתניהו. שום מהלך שלו לא מזכה אותו בנקודות. שום פעולה שלו לא מוצגת ככזו שמחשבה עמוקה או שיקול ענייני עומדים מאחוריה. את ההחלטה הזו הוא מקבל מלחץ, החלטה אחרת בגלל אינטרסים של הישרדות פוליטית, החלטה שלישית כי כך אמרה לו שרה. האפשרות שהוא קיבל החלטה משום שהיא נראתה לו הטובה ביותר למענה של מדינת ישראל כלל לא נלקחת בחשבון.
ולא, זה לא קשור ל־7 באוקטובר, ולא נוגע לרפורמה המשפטית. כבר ב־1996, כשנתניהו נבחר לראשונה, הוא הוצג כנבל. הוא ומצביעיו. בתחילת 2020, כמעט שלוש שנים לפני שנבחרה הכנסת הנוכחית, כבר התקבצו 540 קצינים בדימוס בחיל האוויר ו־314 לוחמים לשעבר בסיירת מטכ"ל ובשייטת ושיגרו לנשיא ראובן ריבלין מכתב בדרישה שלא יטיל עליו את המנדט להרכבת הממשלה. כהיום כך אז, לא את נתניהו הם ביקשו לפסול, אלא את מצביעיו הרבים.
שום ישראלי אמיתי
ומכיוון שלמרות כל המאמצים ליירט אותו, נתניהו ממשיך לקבל את קולותיהם של שלושים ומשהו מנדטים, ראוי לומר את הדברים כפי שהם: כשהופכים אותו ללא לגיטימי, הופכים את מצביעיו לכאלה. כשקוראים לו "בוגד" בהפגנות, גם להם קוראים בוגדים. כשבעיתון הארץ כותבים שהוא מזכיר את אדולף היטלר ומפלגתו את המפלגה הנאצית, הם־הם הנאצים. וכשמציגים אותו מול מצביעיו כמכשף וכקוסם, המסר ברור: אין בהחלטה שלהם שום דבר הגיוני. מיליון איש מגיעים ליום הבחירות ומתנהגים כמו ילדים בהופעה של אומן על־חושי. כשהוא מבקש את קולם הם נענים לו, לא מפני שהם מאמינים שהוא ראוי, אלא משום שאין להם יכולת להגיד לו לא. הם לא חושבים ולא מחליטים. הוא מכשף, והם מכושפים.
זה גם מה שעמד מאחרי המחשבה שהצבתם של עמיר פרץ או אבי גבאי בראשות מפלגת שמאל תביא איתה את קולותיהם של המזרחים מהפריפריה. יבואו מרוקאים נטולי אידאולוגיה ותפיסת עולם, חשבו מי שחשבו, יראו מרוקאי שעלה מאותה ארץ שממנה הם עלו, ומיד ירוצו להצביע לו. שמאלני, ימני, מה זה משנה להם?
ראש הממשלה בישיבת סיעת הליכוד. | צילום: EPA
זוכרים את "תחקיר הבוטים" הנלעג שפרסם ידיעות אחרונות לפני שש שנים? רונן ברגמן, כתב העיתון, גולל אז בכתבת ענק סיפורי אלף לילה ולילה על "רשת חשאית" של משתמשים אוהדי נתניהו שמפעילים בטוויטר "ישויות פיקטיביות". "כך פעל מערך חשבונות מזויפים למען קמפיין הליכוד", קבעה הכותרת הענקית שלו. מעבר לזה שבכתבה עצמה לא הייתה ולו דוגמה מוכחת אחת לחשבון מזויף, צצו והתראיינו בזה אחר זה, רגע אחרי הפרסום, הצייצנים המדוברים, שהיו, אבוי, תומכי ליכוד אמיתיים. לא "רשת", לא "מזויפים", ולא "פעילים בשכר". מה היה הבסיס לפרסום המצחיק הזה? האמונה שלא ייתכן שאנשים מצייצים ציוצי תמיכה בנתניהו רק כי הם תומכים בו. אם הם בעד נתניהו, אין זאת אלא שמישהו משלם להם, שהם חלק מרשת או שהם לא אנשים אמיתיים.
ומול הזלזול הזה בקולו של הבוחר, אחת לתקופה הוא מרשה לעצמו להרים את ראשו ולמחות. כך היה במוצאי אחת ממערכות הבחירות, כשציון נאנוס מערוץ 12 יצא לצלם את אנשי הליכוד, ואלה הודו באוזניו כיצד הפילו את המדגמים, וכיצד שיקרו לסוקרים בכוונת מכוון. "אתם מתעללים בנו כל השנה, אנחנו מתעללים בכם לילה אחד, זה שווה את כל העולם", הסביר ליכודניק מבוגר, שהודה שביום הבחירות שלשל לקלפי האמיתית "מחל", ולקלפי המדגם של ערוץ 12 את הפתק של כחול לבן.
אני זוכר שהסתכלתי אז באיש הזה וראיתי אדם פגוע, שחש צורך בנקמה קטנה, עדינה, לא אלימה. אם אתם מתייחסים אלינו כל השנים כמו אל בבונים שמצביעים לנתניהו בלי להבין מה אנחנו עושים, הוא כאילו אמר, אז פעם אחת נראה לכם מה יודעים הבבונים לעשות.