העיסוק בבריאות הנפש נוכח בשיח הציבורי מאז תחילת המלחמה, לאור טבח 7 באוקטובר. בשבועות האחרונים, הדיון עלה מדרגה בעקבות שורת מקרי התאבדות של חיילי מילואים וסדיר, והמסגור שלהם כ"גל התאבדויות" שנובע ממראות הלחימה, השחיקה והטיפול הלקוי של הגורמים הרלוונטיים. כמו כן, התקיים דיון בשאלה אם העיסוק של התקשורת בנושא האובדנות דווקא מגביר את התופעה הקשה, או שההימנעות מכך היא זאת שתגביר אותה.
לדברי גורם בכיר במערך בריאות הנפש בצה"ל, "התקשורת עושה את עבודתה, ולעיתים היא מפנה זרקור לנושאים חשובים, כולל אובדנות, ואני מברך על כך". הוא הבהיר כי "לא מדובר בגל עם תאוצה מאירוע לאירוע, אלא בצירוף מקרים". הגורם המשיך ואמר: "בצה"ל אין ניסיון להסתיר נתונים, בניגוד לטענות מסוימות. אגף כוח האדם מפרסם נתונים על אובדנות מדי סוף שנה על השנה החולפת, מסיבות מקצועיות. כדי לספק התייחסות עניינית ואובייקטיבית, אנו ממתינים לצבירת כלל הנתונים. אם אדבר כעת על המצב הנוכחי, ייתכן שבעוד חודשיים התמונה תשתנה – לטובה או לרעה – ויהיה צורך בהסבר מחדש. בצה"ל מפרסמים את הנתונים במועד המתוכנן, ללא הסתרה".
לוחמים בשיחת עיבוד לאחר קרבות ברצועת עזה | צילום: דו"צ
בצה"ל אומרים כי על פי נתוני 2024, שנת מלחמה מלאה, אין כלל עלייה בשיעור האובדנות בצבא. "מבחינה מוחלטת, מספר המקרים עלה בהשוואה לשנים ללא מלחמה, אך יש לזכור כי הצבא גדל משמעותית – לעיתים פי שלושה או חמישה – בעיקר בשל גיוס המילואים, שבשגרה כמעט אינו משמעותי", אומר הגורם. הוא ציין כי כדי לקבוע אם מדובר בתופעה שגדלה או קטנה, מספר המקרים עצמם לא מספרים את כל הסיפור, אלא חלקם מתוך כלל הצבא, שגדל בצורה בלתי-נתפסת מאז תחילת המלחמה. כשמשכללים את הנתונים ביחס לכלל המשרתים ב-2024, בסדיר ובמילואים, רואים שהתמונה שונה, והעלייה הייתה בקרב משרתי המילואים, כשהמערך כולו, של 300 אלף חיילים, הופעל. "עבור משרתי החובה, 2024 הייתה אחת השנים עם מספר ההתאבדויות הנמוך ביותר, עם שבעה מקרים בלבד. התופעה הזאת לא מפתיעה. מחקרים מראים שבתקופות של טראומה קולקטיבית, כמו מלחמה, ישנה התאגדות חברתית, שמפחיתה את ההתמקדות במצוקה אישית ומעבירה אותה למצוקה קולקטיבית".
הכי מעניין
אך אם על שנת 2024 אפשר לטעון ש"המצוקה הקולקטיבית" בעקבות טבח שמחת תורה גרמה לאותה התאגדות חברתית, אמונה בחשיבות המשימה ודחיקת המצוקות האישיות לשוליים, להביא לירידה במספרים, כעת, ב-2025, המצב שונה לחלוטין. השחיקה של הכוחות הלוחמים גדולה מאוד, התמיכה של הציבור בחיילים היא לא מה שהייתה בתחילת המלחמה וגם האמונה בצדקת הדרך התרופפה משמעותית בחלקים מסוימים בחברה הישראלית. כל אלה מביאים לתהייה אם בשנה הקרובה נחווה התרחבות של תופעות מעולמות בריאות הנפש בקרב המשרתים.
ההמתנה לסוף השנה כדי לפרסם נתונים לא מאוחרת מדי כדי לזהות תופעות שכבר עכשיו מתרחשות? מדוע לא לפרסם נתונים כל חצי שנה?
"אנחנו לא ממתינים בחיבוק ידיים", משיב הגורם הבכיר. "נכון שמחקרים מראים כי בסיום אירוע טראומטי עשויה להופיע עלייה באובדנות. אך כפי שראינו במגפת הקורונה, שבה הוזהרנו מעלייה כזו, שלא התממשה בסוף, זה לא תמיד קורה. אנו נערכים לסיום המלחמה, אך פועלים באופן פעיל גם במהלכה. כל אירוע אובדנות, כולל האחרונים, נחקר לעומק. מעבר לחקירת מצ"ח, מתקיימת ועדת חקירה בראשות תת-אלוף, בהשתתפות ראש הענף הקליני (פסיכיאטר), נציג ממשאבי אנוש ונציג פיקודי. מטרת החקירה היא הפקת לקחים מערכתיים להצלת חיים". תהליך זה ייחודי לצה"ל, כולל למידה והטמעה של תובנות, ואין לו אח ורע בישראל. "האינטנסיביות של הלחימה לא ירדה, ואנו ממשיכים לעקוב ולפעול באופן סדור למניעת אובדנות", הוא אומר.
"אני חושב שהמלחמה הזו היא חסרת תקדים במובנים רבים, ובפרט בתחום בריאות הנפש. כבר ב-7 באוקטובר היה ברור שהיא תשפיע עמוקות, והמורכבות רק הולכת וגדלה ככל שהמלחמה נמשכת. ההשפעה ניכרת לא רק על משרתי צה"ל, אלא גם על האזרחים. העיסוק בבריאות הנפש הפך לאינטנסיבי מאוד, במיוחד לאחר אירועי הטבח. בתקופה של כשבועיים וחצי התרחשו, לצערנו, שלושה מקרי התאבדות של משרתים. אירועים אלה עוררו התעניינות ציבורית, אך חשוב לזכור כי מקרי התאבדות בצה"ל אינם מתרחשים באופן ליניארי במשך השנה. יש תקופות ללא דיווחים על אובדנות, ויש תקופות שבהן מתרחשים מספר אירועים בפרק זמן קצר".
עיבוד אירועים עם לוחמים במהלך המלחמה | צילום: דובר צה"ל
יש לא מעט חיילים שלחימה בעזה היא הדבר היחיד שהם חוו בשירות שלהם, הם אף מתארים זאת כ"יום אחד ארוך". איך השחיקה הזאת משפיעה?
"זו נקודה חשובה. מחקרים מראים כי ברוב מקרי האובדנות קיימת פסיכופתולוגיה – דיכאון, חרדה קשה או פוסט-טראומה. שחיקה, כפי שתיארת, אינה גורם ישיר להתאבדות, אלא עלולה לשמש טריגר במקרים שבהם קיימת תחלואה נפשית. לכן, מאז תחילת המלחמה אנו מפעילים פרקטיקות של הכנה מנטלית ללחימה ועיבוד חוויות קרב, שמשתכללות כל העת. עיבודים אלה תורמים לרציפות התפקודית ולבנייה קוגניטיבית של החוויה, ומאפשרים לקציני בריאות הנפש (קב"נים) לזהות מצוקות ביחידות באופן יזום. הקב"ן נוכח ביחידה, זמין לפניות ומקבל מידע מהמפקדים. פרשנו כאלף קב"נים בשטח, כולל בזירות לחימה, והקמנו קו סיוע. המטרה היא שכל חייל במצוקה יוכל לפנות לעזרה, וכך נוכל להתערב בזמן. חשוב להבדיל בין שחיקה לתחלואה נפשית. שחיקה עלולה להפעיל טריגר, כמו בעיות אישיות, כלכליות או חשיפה לאירועי מלחמה. אנו מבטיחים שכל חוויה מבצעית תעובד לפי פרוטוקולים מבוססי ידע רב-שנתי, שמשתכללים במהלך המלחמה".
הגורם מציין כי מי שמוביל את העיבודים בשטח הוא לא הקב"ן, אלא מפקד הכוח עצמו. "המפקד הוא מוביל החוסן ביחידה, וזה בעל משמעות רבה. הקב"ן מספק הנחיה מקצועית, מייעץ למפקד ומזהה מקרים חריגים – בין אם דרך פניות ישירות ובין אם דרך התנהגות חריגה, כמו שינוי בהתנהלות של חייל. הקב"נים הם חלק אורגני מהיחידה, מכירים את המפקדים והחיילים, ולכן מהווים אינדיקטור חשוב לשינויים התנהגותיים".
לפי נתוני צה"ל, מעבר להפעלת יותר מאלף קב"נים בסדיר ובמילואים מאז תחילת המלחמה, בוצעו כ-95 כניסות של קב"נים ליחידות הלוחמות ברצועת עזה, יותר מ-900 חיילים טופלו עד כה במרפאת "תעצומות", שממוקדת בטיפול בחיילים עם תסמיני פוסט-טראומה, 95% מהם לוחמים.
יש ביקורת שסיקור תקשורתי של אובדנות עלול לעודד חיקוי או להפוך את הרעיון ל"אפשרי". מה דעתך?
"זו לא אמירה חד-משמעית. סיקור מקצועי של אובדנות חשוב להעלאת המודעות. עם זאת, מחקרים מראים כי תיאור לא נכון של מקרים – כמו פרסום תמונות, פרטים אישיים או נסיבות ספציפיות – עלול לעודד חיקוי, במיוחד בקרב אנשים עם נסיבות דומות. לדוגמה, כשמפרסמים תמונה של אדם שהתאבד, או שמפרסמים את הנסיבות שלו, כמו למשל שהיה חייל בודד שהתאבד, יחד עם התמונה שלו, כאשר אני יוצק סיפור אישי לתוך הדבר הזה, אני מסתכן בכך שאנשים שיש להם נסיבות דומות, ואפילו מראה חיצוני דומה, יראו את המקרה הזה ויש פה סיכון לחקיינות. לעומת זאת, דיון כללי על מגמות ומספרים, כפי שאנו עושים כעת, אינו מסוכן וחיוני להעלאת המודעות. פרופסור יוסי לוי בלז, איש מילואים בתחום, פרסם לאחרונה כלי לבחינת סיקור תקשורתי. הכלל הבסיסי הוא להימנע מרומנטיזציה של התופעה או מתיאורים גרוטסקיים, כמו פירוט אופן ההתאבדות (למשל, באמצעות אקדח או תלייה). פרטים כאלה מגבירים את הסיכון לחיקוי".
לוחמי צה"ל בבית חאנון שברצועת עזה | צילום: דובר צה"ל
מהן המסקנות הכלליות מחקירת מקרי אובדנות בצה"ל?
"ברוב המקרים, המסקנות הן 'לשימור' ולא 'לשיפור'. כלומר, ההתערבויות היו תקינות. עם זאת, אנו מפיקים לקחים מערכתיים. דוגמה בולטת מ-2024 היא פרסום פקודת אמ"ץ, שמחייבת מפקדי מילואים לעבור רענונים על זיהוי סימני מצוקה – תהליך שלא היה קיים ביחידות מילואים לפני המלחמה. זו דוגמה לשינוי משמעותי. עם זאת, במערכת גדולה כמו צה"ל, יש מקרים חריגים של התנהלות לא תקינה. אנו נמדדים בטיפול במקרים אלה, שמתוחקרים לעומק על ידי מפקדים. אין מערכת אנושית שיכולה להגיע לאפס תקלות, אך אנו שואפים להשתפר תמיד".
המלחמה הביאה לשינוי משמעותי בתפיסת המצוקה הנפשית. בעבר, פנייה לקב"ן נחשבה בושה בחוגים מסוימים, אך כיום המצב שונה, כפי שמעידה העלייה במספר הפונים.
יש לכם סמכות לכפות התערבות על מפקדים? פגשתי מח"ט שאמר שהוא מתנגד לכניסת קב"ן לשטח הלחימה, בטענה שזה פוגע ברוח הלוחמים. האם תוכלו לומר לו שהוא לא קובע?
"הוראות רפואיות בצה"ל הן פקודה מחייבת למפקדים, בין אם מדובר בהפניה לרופא, מנוחה או כל הוראה אחרת. עם זאת, בזירה מבצעית עם שיקולים מבצעיים, למפקד יש סמכות להחליט אם להכניס גורם לשטח. אם התנאים לא מאפשרים כניסת קב"ן, החייל יופנה לפגישה עם קב"ן מחוץ לשטח הלחימה. המפקד לא יכול לסתור הוראות רפואיות, אך יש לו שיקול דעת מבצעי".
עוד כתבות בנושא
איך אתם רואים את סוף 2025 או את תקופת "אחרי המלחמה" מבחינת בריאות הנפש?
"אנו לא חוששים ממשהו ספציפי, אך מניחים שעם שוך הקרבות, כשהלוחמים יסירו את הווסט, תיתכן הצפה של מצוקות, לאו דווקא של אובדנות, שהיא מקרה קיצוני. בריאות הנפש לא נמדדת רק דרך אובדנות, וזה לא נכון להסתכל על כל התחום רק דרך זה. אנחנו נהיה שם במספר דרכים, כדי שיהיה אפשר לפנות בהרבה יותר מדרך אחת. בעיקר נהיה שם עם אנשי מקצוע, שיש להם את הכלים גם לתת את המענה. אז בהחלט אנחנו מניחים שתהיה עלייה בצריכת שירותי בריאות הנפש, וצה"ל נערך לזה ומשקיע בזה הרבה מאוד משאבים".
חשים מצוקה וקושי נפשי? מערך בריאות הנפש מספק מעטפת למשרתי צה"ל הכוללת קב"נים בחטיבות, מרפאות וקו סיוע נפשי שזמין לחיילים בסדיר ובמילואים 24/7, במספר *6690, שלוחה 4. עבור חיילים משוחררים, ניתן לפנות ליחידת לתגובות קרב במספר 03-6401400. בנוסף, עבור אנשי קבע, החל משנת הקבע השלישית, ניתן לפנות למכון משפחת הקבע במספר *9929.