צה"ל פתח במבצע "עם כלביא" לפני כשבוע, כאשר יצא למתקפת מנע רחבה וחסרת תקדים. חיל האוויר והמוסד הכו ביעדים אסטרטגיים באיראן, הלמו במשמרות המהפכה ובצבא - והמערכה התפתחה היטב, למרות החששות המוקדמים. הרמטכ"ל אייל זמיר הכריז השבוע, ימים ספורים בלבד מתחילת המתקפה, כי "הדרך לטהרן נסללה", בעקבות הפגיעה ביותר משבעים סוללות טילי קרקע־אוויר שאיימו על חופש הפעולה של צה"ל. כעת מטוסי חיל האוויר וגם כטב"מים ישראליים חולפים כמעט ללא הפרעה בשמי איראן.
סרן ד', טייס קרב, מספר בריאיון מיוחד למקור ראשון על מה שנעשה מאחורי הקלעים של המבצע ההיסטורי. הוא אחד ממאות טייסים שהשתתפו בתקיפות באיראן, וגם במכת הפתיחה היה לו תפקיד. הוא באמצע שנות העשרים לחייו, ומכיר בכובד האחריות שהוטלה עליו.
עוד כתבות בנושא התקיפות באיראן
"המשימה שלי הייתה לתכנן את הדברים מאפס – מהפקודות שיורדות מטה ועד לחומר שהצוותים עולים איתו לטיסה", הוא מספר. "עברנו לילות לבנים כדי שהדברים יהיו מוכנים ככל האפשר. האמת, לא האמנו שזה יצא לפועל, שזה פעל בדיוק כמו שתכננו. מטס הפתיחה תוכנן ברמה של קונצרט – שלבסוף ניגן באופן מושלם. זו תחושה מרוממת להבין שכל מה שהשקעת בו מתממש ומביא הישגים למדינה".
הכי מעניין
המבצע, שהדהים אפילו את הטייסים הוותיקים ביותר, היה רגע מכונן לסרן ד'. "גם המילואימניקים מסתכלים עליי, בגילי הצעיר, ולא מאמינים שחיכו שלושים שנה לדבר כזה – ואילו אני הצעיר כבר עכשיו תוקף באיראן", הוא אומר. "זה לא נתפס. בזמן המשימה התרכזתי ביעדים שלי, כי זה מבצע מורכב וצריך להתמקד בתקיפת המטרות באופן המיטבי, אבל לפני ההמראה ראיתי שדברים כבר מתחילים לזוז, שהתוכנית מתחילה 'לנגן'".
בכירי צה"ל אומרים שהישגי המבצע עלו על הציפיות הראשוניות. ד' מסביר שהחיבור בין ציפיות להישגים פחות נוגע בדרג שלו: "אתה בונה תוכניות כדי שיצליחו, אבל נערך גם לתרחישי כישלון. אומרים שהמצב טוב מאוד, אך בדרג שלי זה פחות משנה. אנחנו כאן כדי להמשיך לטוס ולתקוף. המלחמה שלנו נועדה להסיר את האיום על העורף - כי אם העורף נפגע, זה פוגע במאמץ המלחמתי".
רס"ן ש', קצין טכני | צילום: דובר צה"ל
לדברי ד', קשה להשוות בין המלחמה באיראן כעת ובין התקיפות שתקף בעבר בזירות אחרות, כולל לבנון ורצועת עזה. ההבדל הגדול הוא המרחק. "בטיסה לאיראן דרוש תדלוק אווירי, שמאפשר להגיע כל כך רחוק. שנית, כשאתה כל כך רחוק מהבית אתה חושב על כל תקלה. בתקיפה בעזה אתה יכול להיות על הקרקע בבסיס אחרי עשר דקות. גם בלבנון, בתוך עשרים־שלושים דקות אתה בישראל. אבל כשאתה כל כך רחוק, אם יש תקלה או נגמר הדלק זה דורש חדות, החלטיות ומיקוד. מצד אחד אתה דואג לעצמך, ומצד שני כל ההתאמות נעשות בהמוני מטוסים סביבך, כך שאתה לא מרגיש לבד. יש תמיכה מכל הכיוונים".
"קרב אוויר? חלום"
הפחד מצניחת הדריכות של הטייסים מעסיק את חיל האוויר רבות השבוע, במיוחד בעקבות ההצלחות הרבות וההצהרות על רפורמת "שמיים פתוחים" שחיל האוויר הוביל מעל איראן. "אנחנו לא נופלים לשאננות, כי אנחנו נותנים כבוד לאויב", טוען ד'. "כמו שאנחנו לומדים אותו – כך גם הוא לומד אותנו. אין שלב שאנחנו מרשים לעצמנו להגיד שהכול בסדר, כי זה יהיה המקום שניפול בו".
המודיעין מספק לחיל האוויר תמונת איומים עדכנית בזמן אמת, והטייסים מתאמנים להתמודד עם איומי סוללות הטילים. "אנחנו מגיעים לתקיפה באופן מיטבי כדי לא ליפול", מציין ד'. האיום העיקרי, לדבריו, מקורו בסוללות טילי קרקע־אוויר. "במשך שנים האיראנים התמקדו בהגנה נגד תקיפת מטוסים רק באמצעות סוללות טילי קרקע־אוויר, אבל לא בעזרת מטוסים. המטוסים שלהם נוחתים כשהמטוסים שלנו בדרך", הוא אומר בחיוך. "עם מספרי המטוסים של חיל האוויר מעל איראן - הסיכוי שלהם נמוך מולנו. קרב אוויר־אוויר? זה חלום.
"בהתחלה היו להם המון סוללות, ועכשיו הרבה פחות. לא פגשנו מערכת הגנה יעילה, אבל אנחנו נוהגים במהלך המשימה כאילו היא קיימת. המיקוד בהתחלה היה להוריד כמה שיותר איומים, כדי שנוכל לתקוף במקומות רחוקים – ממערב איראן, דרך מרכז המדינה ועד מזרחה".
רס"ן ש', קצין טכני, במהלך ההכנות לתקיפות באיראן | צילום: דובר צה"ל
במהלך התקיפות באיראן הטייסים נדרשים להבחין בטילי קרקע־קרקע המשוגרים לישראל, ואז "לצוד" את המשגרים. "אנחנו רואים אותם משוגרים, בעיקר בלילה", אומר ד'. "אלה טילים גדולים. זה מוסיף לתחושת המשמעות – אנחנו תוקפים בדיוק את המקומות שמשגרים טילים למדינה שלנו, וזה מצליח".
כל ירי איראני כזה, לטענתו, חושף את המשגרים ומסייע למודיעין לאתרם: "קל למצוא את המשגרים שיורים על ישראל. הרבה מהתקיפות מתמקדות בהשמדת משגרים כאלה". ובכל זאת, ד' סבור שאין דבר גדול ממכת הפתיחה הישראלית: "זו התקיפה הכי מטורפת שעשיתי, זה לא נתפס שהשתתפתי בדבר כזה".
יש גם רגע אחר שנצרב על ליבו. "הזדמן לי להפיל כטב"ם שהיה בדרך לשטח ישראל, וזו תחושה מדהימה להגן על שמי המדינה", הוא מספר. "בגיחות שלנו לאיראן אנחנו מחפשים כטב"מים להפיל, ואז אם צריך אותנו בעזה נטוס לשם ונסייע לתמרון הקרקעי. בכל מקום שצריך - המטוס יגיע. אנחנו עובדים קשה כדי להביא תוצאות, כמו אחרי 7 באוקטובר ובתחילת המלחמה. אנחנו יודעים שעם ישראל מאחורינו, ומעריך את מה שאנחנו עושים. זה מה שממלא אותי כוח".
מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה פותח את חופת המטוס אחרי שחזרת ממשימה?
"מחייך. כשנחתנו אחרי מכת הפתיחה, כולם כבר ידעו על מה שקרה, והיינו מרוצים מאוד. זאת תחושה טובה. היו חיבוקים וכיפים בין שאר חברי המבנה, כל אלה שחווינו ביחד את הטיסה הזאת לאיראן. אבל אז חזרנו להתארגן לטיסה הבאה".
העורף למען החזית
המאמץ המשותף של חיל האוויר מרשים לא פחות מהתקיפות עצמן. "האגף הטכני – כל המלחמה הם 'חיות'", אומר ד' בהערכה. "החלפתי מטוס כי הייתה בו תקלה, וכשמיהרתי למטוס הבא ראיתי את כל הגף הטכני כבר מסביב למטוס הקודם, מטפל בו כדי שיהיה תקין למטס הבא. אנשים לא מבינים כמה המאמץ הזה משותף".
עם דברי ד' יסכים בוודאי רס"ן ש', קצין טכני של טייסת קרב הכוללת מטוסי "סופה" (אף־16־איי), ומבצעת פעילות התקפית והגנתית בכל הזירות. במסגרת תפקידו הוא מדווח למפקד הטייסת על מצבו של כל מטוס ומטוס. "יש לנו המון מצב רוח ומוטיבציה גבוהה להמשיך במשימה, לעשות את מה שנדרש מאיתנו", אומר ש'. "חיכינו לזה שנים, ואנחנו עושים את המיטב בצורה הכי מדויקת. חיל האוויר נמצא במיטבו, וזה ניכר בכל מקום. זה ממלא אותנו גאווה, וזו זכות גדולה לפקד על צוות טכנאים בטייסת קרב בתקופה כזו".
המערך אחראי לכל ההיבטים הטכניים בטייסת – תיקון תקלות, תדלוק, בקרת איכות למטוסים, תליית החימושים המתאימים לתקיפה, וגם הטיפול במטוס עם הנחיתה והכנתו לטיסה הבאה. "אנחנו מביאים את המטוס למצב מיטבי כדי שיוכל לבצע את המשימה. המטרה היא לאפשר לטייס לצאת ולחזור בבטחה", מסביר ש'.
טייסי חיל האוויר עולים למטוס לקראת התקיפה באיראן | צילום: דובר צה"ל
בממד הטכני אין הבדלים גדולים בין משימה בעזה לגיחה לאיראן. "ההבדל העיקרי הוא במשך הטיסה ובתחזוקה הנדרשת סביב המטוס. זה דורש טיפול מעמיק יותר בתקלות מורכבות, אבל אין הבדל ביסודיות הטיפול. בכל משימה אנחנו חייבים להיות יסודיים באותה המידה. יש צוות אוויר על המטוס, והחיים שלו תלויים בטכנאים. לכן אנחנו מתייחסים לכל גיחה באותה הרצינות, בין שזו טיסה של שלושים דקות לעזה או טיסה של שעות לאיראן".
מה אתה מרגיש כשמטוס שהכנתם למתקפת המנע באיראן חוזר בשלום?
"גאווה גדולה. הצוות שלי מורכב גם מאנשי מילואים וגם מטכנאים צעירים בני 22־23 בממוצע, וכולם עובדים בצורה מדהימה. אני מתמלא גאווה כשאני רואה אותם מכינים את המטוסים, עם הכשרה יחסית קצרה, ומביאים אותם לרמה הנדרשת. אנחנו חלק ממשהו גדול מאוד שקורה במדינה, ואני מקווה שנעשה את המיטב כדי לשמור על ישראל ועל תושביה".
מפאת ביטחון מידע, החיילים במערך הטכני לא ידעו שהמטוסים שהכינו המריאו לאיראן בליל חמישי. אבל מיד אחר כך רס"ן ש' אסף אותם ושוחח איתם על כובד האחריות שנפלה בחלקם: "אמרתי להם שישראל נמצאת לקראת מלחמה גדולה, שמחירה יהיה כבד, ושאנחנו חייבים להיות הכי טובים וחדים. הוספתי שאני סומך עליהם, ושלשמחתי אנחנו מוכנים. תגברנו את המערך באנשי מילואים רבים כדי לעבוד במשמרות, כדי שהטכנאים יהיו ממוקדים במשימה וישלחו את המטוסים לאן שצריך באופן הבטוח ביותר לטייסים. בלעדינו אי אפשר לשמור על המדינה. הטכנאים הם העורף שמאפשר את החזית מול איראן".
עוד כתבות בנושא המלחמה עם איראן
