לא ראינו את זה בא. כמעט מחצית מהאוכלוסייה האיטלקית (47.8%) משוכנעת כי "היהודים החיים בארצנו חושבים קודם כול על ישראל ולא על איטליה". ולא זו בלבד: יותר מ־14% מהאוכלוסייה הבוגרת סבורים כי "יש לגרש את כל היהודים מאיטליה".
ממצאים אלה עולים מסקרים שמצטט הסוציולוג רנאטו מאנהיימר במאמר שפרסם לאחרונה בעיתון Italia Oggi, והם משרטטים שינוי עמוק ומדאיג בדעת הקהל באיטליה - ואף באירופה כולה. אין מדובר רק בשחיקה של ידע היסטורי, אלא בשינוי רגשי ופוליטי פעיל, בעל השפעה ישירה על ההווה.
הפגנה פרו פלסטינית בדואומו, מילאנו, איטליה | צילום: EPA/MATTEO CORNER
נתוני האנטישמיות באיטליה
הכי מעניין
את התמונה הקשה מחזקים נתונים נוספים שמובאים במאמרו של מאנהיימר, ומצביעים על עמדות אנטישמיות רחבות היקף שאינן שוליות כלל. כך, כמעט מחצית מהאיטלקים (47.8%) מייחסים ליהודים "נאמנות כפולה", שלפיה נאמנותם לישראל גוברת על נאמנותם לאיטליה - תפיסה מוכרת של חשד ואיבה, הלובשת כיום צורה עכשווית. העמדה הזו נפוצה במיוחד בקרב מצביעי מפלגת הלגה, שם היא מגיעה ל־67.4% - נתון המלמד כי החשד כלפי יהודים אינו רק תרבותי, אלא גם טעון בהקשר פוליטי ברור.
מתוך תפיסה זו נגזרת עמדה קיצונית אף יותר: הדרישה לגרש את היהודים מאיטליה. מדובר בקביעה המעוררת הדהוד מצמרר לעידן הפשיסטי ולחוקי הגזע, אך לפי הסקר היא זוכה כיום לתמיכה של יותר מ־14% מהאוכלוסייה הבוגרת - כמעט איטלקי אחד מתוך שבעה, כלומר מיליוני בני אדם. שיעור התמיכה גבוה במיוחד בקרב בעלי השכלה נמוכה ובקרב עובדים ידניים: בקרב פועלים, רעיון גירוש היהודים זוכה לתמיכתו של אחד מכל ארבעה נשאלים.
כפי שמדגיש מאנהיימר עצמו, אלה אולי נתונים שמשרטטים רק חלק מן התמונה - ואולי אף תמונה לא לגמרי חדה - של היקף העמדות האנטישמיות. ובכל זאת, קשה להתעלם מהמספרים: מדובר בשכבה משמעותית של הציבור, המוערכת בכ־15 עד 20 אחוזים מהאיטלקים. דווקא יממה לאחר יום השואה הבינלאומי, המספרים הללו מהדהדים כמו אזעקה שקטה: הם לא שואלים רק מה זוכרים מן העבר, אלא מה מתרחש כאן ועכשיו. בהווה.
עוד כתבות בנושא
תפקידו של 7 באוקטובר
לדברי מאנהיימר, למלחמה במזרח התיכון שפרצה בעקבות טבח השבעה באוקטובר היה תפקיד מרכזי בהחרפת העמדות הללו, והשפעתה ניכרת גם ובעיקר על תפיסת היהודים מחוץ לישראל. לפי סקר של מכון SWG, כמעט מחצית מהאיטלקים שינו את דעתם על העם היהודי כולו בעקבות המלחמה.
שינוי זה, לדבריו של הסוציולוג, הועצם גם באמצעות התקשורת שהגיעה מרצועת עזה: "השילוב בין הסכסוך לבין יכולות התעמולה המרשימות של חמאס - התמונות של הילדים, בלי קשר לשאלה אם היו אמיתיות או לא - היה יעיל מאוד", הוא מסביר.
הנתונים שמובאים במאמרו מצביעים על כך שהאנטישמיות כיום אינה נשענת עוד רק על סטריאוטיפים מסורתיים, אלא ניזונה מחפיפה הולכת וגוברת בין יהודים, ישראל והסכסוך המדיני־צבאי. זהו קצר מסוכן, הפוגע בזהות היהודית כולה - גם הרחק מהמזרח התיכון.
נתניהו בביקורו באיטליה. | צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
"לגרש את היהודים מאיטליה"
מבין ממצאי הסקר, נתון אחד הותיר רושם עמוק במיוחד גם על מאנהיימר עצמו. "הנתון שהדהים אותי יותר מכול היה זה שעסק בצורך לגרש את היהודים", הוא מספר. לשאלת העיתונאי השיבו 14% מהנשאלים בחיוב. "זו הייתה שאלה שנשאלה יותר מתוך פרובוקציה מאשר מתוך ציפייה לתשובה ממשית - ובכל זאת, שיעור משמעותי השיב עליה בחיוב".
זהו סימן מדאיג, המחזיר לשיח הציבורי שפה ודימויים שנדמה היה כי נותרו קבורים בעבר - אך בפועל שבים וצפים במרחב הציבורי האירופי. התופעה, מדגיש הסוציולוג, אינה ייחודית לאיטליה: "לפי חבריי שמכירים היטב את אירופה, המצב חמור אף יותר - בוודאי בצרפת, ואולי גם בבריטניה - ואין ספק שמדובר בתופעה אירופית רחבה".
ובכן, הנתונים הללו מציבים שאלה קשה: מה נותר מלקח השואה, אם דווקא בזמן שמציינים אותה גוברת במקביל הנכונות להשלים עם הדרתם של יהודים כקבוצה קולקטיבית? הסקרים מצביעים על זיכרון שאינו נעלם, אך הוא עלול להתנתק ממשמעותו המוסרית ולהפוך לטקס חלול. זהו שבר שאינו נוגע ליהודי התפוצות בלבד, אלא מהדהד אל העם היהודי כולו.
עוד כתבות בנושא
