כמעט כל מי שנהנים מריצה – ותיקים וחדשים, צעירים ומבוגרים – הוזהרו שהם הורסים לעצמם את הברכיים. "הרבה אנשים חושבים שריצה מזיקה לברכיים ולמפרקים אחרים", אומר פרופ' ז'אן־פרנסואה אסקוייה, מרצה לפיזיותרפיה קלינית באוניברסיטת קולומביה הבריטית בקלונה וחוקר ריצה. אולם מחקרים רבים, כולל אלו של אסקוייה ואחרים, בדרך כלל מראים את ההפך. ריצה למרחקים ארוכים, הם גילו, אינה הורסת את ברכיהם של רוב הרצים, אלא מחזקת אותן, מייצבת את המפרקים ומותירה אותם עם פחות פגמים משל אדם שמעולם לא רץ. עם זאת, יש יוצאים מן הכלל. לכן חשוב להבין את דקויות המדע, את ההיסטוריה הייחודית של הברכיים שלנו ואת המכניקה של מה שבאמת קורה מאחורי פיקות הברכיים שלנו בכל צעד שאנו עושים.
מאז המרתון הראשון שהסתיים במות כל הרצים (פידיפידס, שליח בצבא אתונה שרץ לבשר על הניצחון בקרב מרתון בשנת 490 לפני הספירה), יש מי שמשוכנעים שהריצה חייבת להיות קשה לנו, ובמיוחד לברכיים שלנו. מסקר מקוון שערכו אסקוייה ועמיתיו, שתוצאותיו פורסמו השנה בכתב העת האורתופדי למדעי הספורט, גילה שיותר ממחצית מ־2,514 המשיבים האמינו שריצה פוגעת בברכיים.
הרעיון העיקש הזה ממשיך להתקיים על אף אינספור ראיות סותרות. מחקרים מעידים שריצה גורמת רק לעיתים נדירות לדלקות פרקים או מחמירה אותן ברוב הברכיים של רוב הרצים, אפילו בקרב מבוגרים הסובלים מסיכון גבוה יחסית לדלקת פרקים. אולם קשה לשנות את תפיסות הציבור. פרופ' אליסטר הארט, מנתח אורתופדי ומרצה ביוניברסיטי קולג' בלונדון, אומר שבעבר חשש לברכיו, במיוחד לאחר שסיים מרתון בפעם הראשונה וצלע במשך כמה ימים, ולכן החליט שיתעמק יותר בהשפעותיה של הפעילות הזו על מפרקיהם של רצים.
במחקר בשנת 2019 גייסו הוא ועמיתיו האורתופדים 82 רצים בני גיל העמידה שנרשמו בפעם הראשונה למרתון לונדון. מעטים מהם רצו הרבה לפני כן, ואיש מהם לא חש כאבי ברכיים. החוקרים סרקו את ברכי הרצים לפני שהחלו בתוכנית אימונים מובנית של ארבעה חודשים, וסרקו אותן שוב שבועיים לאחר שרובם סיימו את המרתון (11 מהם נשרו במהלך האימון).
מעניין לציין שאף אחד מהרצים לא דיווח על בעיות ברכיים בתחילה, אבל רוב הסריקות הראשונות שלהם הראו סימנים של פציעות מפרקים ראשוניות, כולל קרעי סחוס ונגעים במוח העצם, שכל אחד מהם יכול להיות אות מוקדם לדלקת פרקים. אך הפציעות הללו עברו מהפך חלקי בעקבות האימונים והמרוץ. שבועיים לאחר המרתון הראשון שלהם, רוב נגעי מוח העצם הקיימים של הרצים התכווצו, וסחוס שחוק נרפא.
אצל כמה רצים נראו תסמינים של נזק חדש אך קל בעצמות ובסחוסים סביב פיקות הברכיים שלהם, שספגו הרבה מהזעזועים בריצה. "לא יכולנו להתעלם מזה, כי זה כנראה קרה בגלל האימונים והמרוץ", אומר יוהאן הנקל, מנתח אורתופדי שהשתתף במחקר. "היינו צריכים לשאול: האם הנזק הזה נמשך או מחמיר?". אם התשובה חיובית, סימן שהריצה אכן פוגעת בברכיים.
המדענים־מנתחים פתרו את החשש הזה במחקר המשך, שפורסם ב־2020. במהלכו הם סרקו שוב את ברכי הרצים שישה חודשים לאחר המרוץ. רובם עדיין רצו מעת לעת, והסריקות החדשות הראו שהברכיים שלהם היו בריאות יותר עכשיו מאשר בשבועות שמיד לאחר המרתון. רבים מהנגעים והקרעים שהחלו להתכווץ במהלך האימון היו קטנים יותר, והנזק הטרי שנראה סביב כמה מפיקות הברכיים התפוגג ברובו, עם מעט סימנים לנגעים ולקרעים. "אני מרגיש בנוח בשלב הזה לומר שריצה לא אמורה להזיק לברכיים של רוב האנשים ולמעשה יכולה להועיל להן", אומר הארט.
אבל איך ריצה משפרת את הברכיים? הארט ועמיתיו מאמינים שריצה מחזקת את שרירי הרגליים העיקריים התומכים בברך, ומאפשרת להם ליטול עוד עומס ולהפחית מהמתחים הכרוכים בפגיעה חוזרת בקרקע. סחוס הברך כנראה מתחזק גם הוא, הודות להידוקו שוב ושוב במהלך הריצה, לדברי אסקולייה. "במשך זמן רב חשבנו שהסחוס לא יכול להסתגל" לריצה או לפעילויות אחרות, הוא מסביר, כי אין לו אספקת דם ואין בו עצבים. "אבל למעשה הסחוס כן מסתגל, ונעשה חזק יותר, וסובלני יותר לדחיסה".
בסקירה משנת 2022 של מחקרי MRI קודמים שהשתתף בכתיבתם, אסקולייה ועמיתיו מצאו ראיות לכך שסחוס הברך משתטח מיד לאחר הריצה, אך חוזר לכושר בתוך כמה שעות. אצל רצים קבועים, הסביר, הסחוס כנראה מתעבה, אם כי עוד יש מה לחקור. "השורה התחתונה היא שהסחוס אכן מתחזק", אומר אסקולייה.
עם זאת, חלק מהאצים יפתחו פציעות ברכיים או דלקת פרקים. כך גם רבים שאינם רצים. סיכום מועיל של מדע הברכיים והריצה שיצרו אסקולייה ואחרים מצביע על כך שאנשים שסובלים מעודף משקל, אנשים שעברו את גיל חמישים ואנשים עם היסטוריה משפחתית של דלקת פרקים או היסטוריה אישית של פציעות ברכיים עומדים בפני סיכון גבוה יותר לברך, בין שהם רצים ובין שלא.
"אם הריצה גורמת לכם לכאבי ברכיים, אתם לא צריכים לרוץ", אומר הארט. "זה בסדר לנסות משהו אחר". לדבריו הוא מתאמן ברכיבה על אופניים, וקבוצת המחקר שלו חוקרת גם כיצד רכיבה על אופניים משפיעה על המפרקים. אבל אפילו הספקנים הגדולים ביותר עשויים לשמוח לגלות שברכיהם יתחזקו בריצה, אם ינסו זאת. הארט זוכר שהציג לאחרונה את הממצאים של הקבוצה שלו לגבי ריצה ובריאות הברכיים בפני רופאים אחרים. אחד מהם, סיפר, "אמר לי שהוא פשוט לא יכול להאמין בזה". אבל שבועות לאחר מכן הוא ראה אותו אדם רץ בריג'נטס פארק בלונדון.
