אהוביה סנדק ז"ל נהרג אמנם בבנימין, אבל האירוע הטרגי קשור קשר הדוק להתנהלות מדינת ישראל בהר. לפני שנתיים כמעט פורסם פה מאמר שמוחה על השפלתם ורדיפתם של נערים בעלי פאות בידי משטרת הר הבית בגלל עניינים של מה בכך. מאז, לצער הלב, מה שנכתב שם נעשה רק יותר רלוונטי. במקום הקדוש בעולם, בעלייה אליו או בהקפת שעריו מבחוץ בלילות, אותם צעירים למדו שמקומם הוא בתחתית סולם המעמדות שיצרה מדינת ישראל. שם טרחו להבהיר להם שלא סופרים אותם, את זכויותיהם, את רגשותיהם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: גם בלי לבטל חוקי יסוד, שופטי בג"ץ מצמצמים את סמכות הכנסת
– סגר שלישי? עשר המלצות לפיג'מות חדשות
– דעה: נתניהו, היית ראש ממשלה מעולה – זה הזמן למנהיגות אחרת
הר הבית ומבואותיו משקפים בזעיר אנפין את היחס השלטוני לציבור הצעיר הזה ברחבי יהודה ושומרון כולם. ובהר הרי לא ניתן לטעון שההתעמרות הממסדית בנוער הפאות נובעת מאיזו פעולת תג מחיר שבוצעה בו. שם הרי ההתנכלות המאורגנת לנערים הללו שמוציאים את המדינה משלוותה מגיעה כתגובה לפעולות תמימות לחלוטין כדוגמת השתחוויות, קריאת שמע או נטיית הצעירים הללו להעדיף את הכותל המזרחי של ההר על פני כותלו המערבי.
רק לשם המחשה, מי שעמדה להיות ארוסתו של סנדק היא מאלו הנוהגות לסובב את שערי הר הבית מבחוץ מדי כמה לילות במסגרת תנועת "חוזרים להר". זהו צעד לגיטימי, לא אלים, לא מתגרה, לא מתריס. ומהי החוויה החינוכית שזכתה לה שם מידי רשויות מדינת היהודים? שוב ושוב היא נעצרה באלימות, שוב ושוב בילתה לילות ארוכים בתאי המעצר, שוב ושוב הורחקה מהעיר העתיקה, שוב ושוב הובאה בפני שופטים שאישרו למשטרה להמשיך להתנכל.
כך נכתב במאמר ההוא, שהתפרסם כאן ב־18.1.19: בעלי פאות וכיפות גדולות חשודים בעיני משטרת ירושלים מראש, עוד בטרם דרכו רגליהם בהר. בעיניי ראיתי פעם אחר פעם כיצד שוטרי משטרת ירושלים אורבים לבעלי פאות בשער יפו ומעכבים דווקא אותם, מתנכלים להם וממררים את חייהם. בעיניי ראיתי צעיר בעל פאות שבא לדווח להוריו על לידת בנו הבכור מעוכב מתחת לבית משפחתו ברובע היהודי, כי סיור משטרתי חשד בצעיר בעל פאות שנראה ממהר כל כך. במו עיניי ראיתי נערי גבעות מעין אלו מעוכבים בידי המשטרה בכניסה להר הבית וכניסתם איננה מורשה, סתם כך בגלל אופי התספורת יוצאת הדופן שלהם שמחשידה אותם מלכתחילה, כאילו אין בישראל הדמוקרטית חוקים האוסרים על אפליה במקומות ציבוריים.
יש מי שרואים בנערי הגבעות, במחנכיהם הישירים ובמורי דרכם הרוחניים עשבים שוטים, פצצת זמן שצריך לנטרל מבעוד מועד, אבל גם אם שב"כ צודק בכל טענותיו – והרשו לי להטיל בזה ספק גדול – כדאי לכל ליברל שוחר חירות לברר לעצמו בכנות היכן עשויים לצמוח "נערי אינתיפאדה" יהודים כאלה.
ובכן, הם צומחים בהר הבית, בית הספר לישראליות מטעם המדינה המיועד במיוחד לנערי גבעות. כאן המדינה עצמה העניקה חינוך מחדש לנוער הזה. כאן היא לימדה אותו לזלזל בה ולבוז לחוקיה ולסמליה. מי שלימד את נערי התיכון הללו שעם מדינת ישראל אפשר לדבר רק בכוח אלו רשויות הביטחון עצמן, ששידרו להם שוב ושוב – על ההר ובמרדפים ליליים במבואותיו – שבעיניהן קטינים בעלי כיפה גדולה הם אויב מסוכן. ואם הם אויב, שיננו חלק מהילדים הללו לעצמם בלילות הארוכים בתאי המעצר בקישלה ובמגרש הרוסים, הם ילמדו את מדינת ישראל מהי אינתיפאדה יהודית.
אך מתבקש שמי שהקרין כלפי הנערים האלו שנאה לא יזכה בתמורה לגילויי חיבה מצדם. במעצרם הסיטונאי בהר ובסביבותיו, בהתעמרות שרירותית בקטינים שלא עשו דבר רע, הבהירה להם מדינת ישראל שכוחנות ואלימות הן השפה היחידה המובנת פה. בהר ובשעריו הנחילו להם את התובנה שהוואקף באמצעות בריוניו מכתיב את מדיניות ישראל במקום יותר מכל חוק ומכל עיקרון דמוקרטי.
בבית הספר לישראליות שבהר הבית לימדה אותם המדינה שבישראל של ימינו רגשותיו של החלש אינם נספרים. כאן, הם למדו והפנימו, שונאים אותם מעצם היותם ובשל מה שהם מבטאים, ולא יעמדו לצידם שום חוק ואף זכות יסוד דמוקרטית. בזו לרגשותיהם, וקיבלו נוער שרואה במדינה הציונית ובכוחות הביטחון שלה יריב אכזר, מסוכן וחסר מעצורים. הילדים הללו הוקרבו בידי הרשויות כדי לכסות על מחדליהן וחרפתן בחצר האחורית של מדינת ישראל – הר הבית והעיר העתיקה. וכעת, במקום לרפא את הפצע מזהמים אותו עוד ועוד.
אל תתנו למשטרה ולשב"כ "לפתור את הבעיה" באמצעים של פיל בחנות חרסינה. אל תדונו את הנוער הזה עד שתגיעו למקומו, עד שתכאבו את עלבונו, עד שתבינו שהוא בדרכיו הגמלוניות עוד מוחה על מה שאתם כבר מזמן התייאשתם לתקן.
