בבוקר יום שישי לפני שלוש שנים (יום שישי, 14.7.2017) הגיעו לעיר העתיקה שלושה ערבים־ישראלים תושבי אום אל־פחם ונכנסו למתחם הר הבית. הם לא היו חמושים בדרכם להר; רק שם הם הצטיידו בכלי נשק שסיפק להם סייען.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כך מתכוננים הצוותים הרפואיים לפתיחתם מחדש של מחלקות הקורונה
– מותר להפגין, אבל רק המדינה יכולה להתמודד עם המשבר
– 13־17 מיליון שקלים עבור ציורים היסטוריים של הר הבית
השלושה יצאו בריצה ממתחם הר הבית וירו לעבר השוטרים בשער הסליחה, בכותלו הצפוני של ההר. מהירי נהרגו שני שוטרים ונפצע שוטר נוסף באורח קל־בינוני. שוטרים שהבחינו במחבלים ירו לעברם ופגעו בהם. השוטרים שנהרגו היו שוטרי סיור מיחידת הר הבית של משטרת ישראל, רס"ם האיל סתאוי, תושב מע'אר, ורס"ם כמיל שנאן, תושב חורפיש, שניהם בני העדה הדרוזית. לאחר הפיגוע סגרה המשטרה את מתחם הר הבית למוסלמים ומנעה את תפילות יום השישי בו.
יומיים לאחר מכן, נפתח הר הבית למתפללים ובכל כניסותיו הוצבו גלאי מתכות. בתגובה הודיעו אנשי הווקף שלא ייכנסו להר הבית כל עוד מוצבים גלאי מתכות בכניסותיו. המופתי של ירושלים, מוחמד אחמד חוסיין, הוציא פתווה (פסק הלכה) שאסרה על מוסלמים להיכנס להר הבית דרך גלאי המתכות המופעלים על ידי שוטרים ישראלים.
ההחלטה עוררה גל מחאה בציבור המוסלמי, ופלסטינים ממזרח ירושלים פתחו במהומות אלימוֹת והתעמתו עם כוחות המשטרה. במקביל חלה עלייה בפיגועי טרור בישראל. בעקבות ההסלמה הביטחונית ולאחר התקרית בשגרירות ישראל בעמאן (23.7.2017) החליטה ממשלת ישראל על הסרת גלאי המתכות ומצלמות האבטחה והחלפתם במצלמות מתקדמות. גם לאחר הסרתם נותרה על כנה סירובה של ההנהגה המוסלמית להיכנס להר הבית ובבירה נמשכו העימותים מדי ערב. בימים הבאים הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו להסיר מהכניסות להר הבית גם את התשתיות החדשות. המהלך אפשר את שובם של המוסלמים להתפלל בו.
לאירועים הלאומניים הללו נמצאו קווי דמיון בתקופת "המרד הערבי", שמונים שנה לפני כן, כשממשלת המנדט הבריטי התמודדה לראשונה מול התגבשות הטרור המוסלמי בהר הבית.
בקיץ תרצ"ח (יולי 1938) חדרו מאות אנשי כנופיות ערביות לעיר העתיקה בירושלים ודחקו את המשטרה הבריטית. ההשתלטות הושלמה בתוך חודשיים (8.10.1938) ולא הותירה לבריטים ברירה אלא לכבוש אותה מידיהם בחזרה.
עשרה ימים לאחר מכן (19.10.1938) החל מבצע בזק לילי, שבו פרצו לעיר העתיקה שני גדודי צבא בריטי שהשתמשו בכוח רב ונתקלו בהתנגדות מעטה. עד מהרה רבים מאנשי הכנופיות נמלטו מהעיר או מצאו מסתור בהר הבית. בפקודות הצבא חל איסור מפורש לירות לעבר המסגדים אלא כדי להשיב אש, "ולמסגד עומר אין לירות כלל". בימים הבאים הושלמה הפעולה, שבמהלכה נורו יריות מצריח הנשקף ממול לכיפת הסלע וחייל אחד נהרג. אנשי הדת האמונים על מסגדי הר הבית גינו את הירי, הביעו נכונות למנות שומרים מיוחדים כדי למנוע חדירה לצריחים, והסכימו להצבת כוחות מטעם הממשלה במבנים המאפשרים לתצפת על המתחם (דבר, 23.10.1938).
בסיכום המערכה בעיר העתיקה נכתב ב"טיימס" ש"המוסלמים עצמם חיללו את השטח הקדוש בעיניהם. בידי הממשלה יש הוכחות על המעשים שנעשו במקום" (הצופה, 8.11.1938). לשמירה על החוק והסדר בהר הבית הורתה הממשלה הבריטית בחודשים הבאים על פתיחת תחנת המשטרה במתחם, שהוקמה כבר במרץ 1938, "אחרי שמקום המסגד הפך למרכז הטרוריסטים, והוכח כי היו רוצחים שם את קורבנותיהם". תקדים משפטי לצעד התבסס על קיומו של משמר ששהה במקום כדרך קבע בתקופה העותמאנית. התחנה אוישה בידי 12 שוטרים מוסלמים בפיקודם של קצינים בריטים שנזהרו לא לפגוע בקדושת המקום. נגד הצעד הזה מחו כוהני הדת המוסלמים, שלדבריהם לא היה כל משמר במסגד בימי הטורקים ודחו מכול וכול את קביעת הממשלה הבריטית כי המסגד שימש מקלט לטרוריסטים. הם דרשו לבטל את הפעלת תחנת המשטרה במקום "דבר שאף מושֹלמי לא היה מרשה אותו" והכחישו כי ניתן לכך היתר מטעמם (המשקיף, 26.2.1939, 27.2.1939).
ובעניין גלאי המתכות, משטרת ישראל הציבה אותם בכניסות להר הבית במלאת שנה לטבח סברה ושתילה בלבנון (ספטמבר 1983) כפי שדווח בעיתון דבר: "משטרת ירושלים מציבה מגלי־מתכות בשערי הר הבית. ביום ו' נראו מגלי המתכות שהותקנו בשער המוגרבים, בעת שהתקיימה תפילת יום ו'.
"דובר משטרת ירושלים אישר את השימוש במגלי מתכות בכניסות להר הבית והסביר כי הם חלק מן האמצעים שהמשטרה נוקטת מעת לעת למנוע הכנסת אמצעי לחימה לתחומי הר הבית" (דבר, 20.9.1983).
ככל הידוע, הצעד לא עורר בשעתו כל התנגדות מצד ההנהגה המוסלמית, לא כל שכן הניע התקוממות עממית פלסטינית.
בחלוף כארבעים שנה לא נותר אלא לתהות מדוע נותרו דווקא גלאי המתכות כמצבת נצח בשער המוגרבים דווקא. השער משמש באופן בלעדי לעלייתם של יהודים ומבקרים להר הבית לאחר בדיקה ביטחונית קפדנית, בעוד ששערי הכניסה המיועדים למוסלמים בלבד (תשעה במספר), נותרו מיותמים וללא כל בידוק ביטחוני דרך קבע.
