במוקד ההתפרצות הנוכחית של נגיף הקורונה עומדת מערכת החינוך, בעיקר בירושלים. נכון לכתיבת שורות אלה נסגרו כ־51 בתי ספר, וההערכה היא שבהמשך ייסגרו עוד. יותר מ־260 איש נדבקו בנגיף בין כותלי בתי הספר – תלמידים ועובדי הוראה – וכעשרת אלפים תלמידים ומורים מצויים בבידוד לאחר ששהו בקרבת החולים. מדובר אמנם בשיעור קטן ביחס להיקפה של מערכת החינוך בישראל, ובכל זאת, ההתפרצות המחודשת בכמה מוקדים מחוללת כעת גל של ביקורת על החלטת משרד החינוך להחזיר את התלמידים לכיתות. בין משרדי הבריאות והחינוך מתגלעים מתחים ופערים בנושא, וכמה רשויות ובתי ספר החליטו לאמץ מדיניות עצמאית ולהחזיר את התלמידים למתכונת הלמידה מרחוק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "לא ייתכן שהחינוך הציוני דתי יקרוס בממשלה של בנימין נתניהו"
– עתירה נגד מיזם המדרחובים בירושלים: "מטרטר את התושבים ובעלי העסקים"
– מחלימי קורונה: "הכאבים והעייפות הקיצונית לא מרפים"
שר החינוך יואב גלנט התנגד לעמדותיהם של שר הבריאות יולי אדלשטיין ומנכ"ל משרדו. אדלשטיין תומך בסגירת החטיבות והתיכונים בירושלים, ואילו מנכ"ל משרדו משה בר סימן־טוב מצדד בסגירת מערכת החינוך כולה וחזרה מלאה ללמידה מרחוק. גלנט מצידו רואה בהצעות הללו "חוסר אחריות". בהודעה מטעמו נאמר כי "נתוני התחלואה שמשרד הבריאות מציג לא השתנו דרמטית, ואין שום הצדקה להביא לסגירה של החטיבות והתיכונים. זו תהיה פגיעה חסרת אחריות בתלמידים, בהורים ובמורים. במקביל, אנחנו חייבים להמשיך ולהיות עם אצבע על הדופק, לקיים הערכות מצב שוטפות, לנקוט מדיניות מחמירה ומשנה זהירות במטרה למנוע מקרי הידבקות נוספים. בכל מקום שבו מזוהה חולה מאומת, המוסד החינוכי נסגר".
על פי המדיניות שגיבש גלנט, בתי ספר ייסגרו רק אם יתגלה שאחד מתלמידיהם או עובדיהם הוא חולה מאומת בקורונה. באזורים ששיעורי התחלואה בהם גדולים, יבחנו מוסדות החינוך מעבר ללמידה בקבוצות קטנות. עם זאת, לא ברור מה ייחשב שיעור תחלואה גדול לעניין זה, ומה יהיה היקפן של הקבוצות. עוד דורש גלנט להקים צוותים שיובילו את נושא הקורונה בכל מחוז. כל בית ספר יצטרך למנות "נאמן קורונה", ומוסדות החינוך יעבירו הדרכות בעניין ההתמודדות עם הנגיף, שמירת מרחק ועטיית מסכות. נכון למועד כתיבת השורות, למרות התנגדות משרד הבריאות, ראש הממשלה קיבל את עמדת גלנט.
בתי הספר שנסגרו לאלתר לאחר שהתגלו בהם חולי קורונה, מפוזרים בכל רחבי הארץ: בבאר־שבע ובשדרות, בערערה ובאל־קסום, בתל־אביב, בהוד־השרון ובחיפה. אבל ההתפרצות המסיבית ביותר התרחשה בירושלים, וכמה בתי ספר בה נסגרו זה אחר זה. כ־75 אחוזים מהתלמידים הנדבקים באים ממוסד אחד: הגימנסיה העברית, תיכון ותיק שהוקם בראשית המאה הקודמת וממוקם בשכונת רחביה.
"אף אחד לא יודע להסביר איך זה קרה דווקא שם ולמה בסדר גודל הזה", אומר אביב קינן, מנהל מחלקת החינוך בעיריית ירושלים. "משרד הבריאות בדק והגיע למסקנה שהיה שם 'מדביק־על', אבל מאיפה הוא בא ולמה דווקא שם זה התפרץ בצורה הזאת, לא ברור עדיין.
קינן מבקש להפנות את תשומת הלב לנטל הכבד הרובץ על כתפי צוותי החינוך: "המורים והמנהלים בבתי הספר נושאים על גבם את החזרה של החברה הישראלית למשק. כמו הרופאים והאחיות שידענו להריע להם, זה מה שקורה עם אנשי החינוך היום. הם צריכים להתמודד עם הורים שנמצאים בלחץ אטומי, במבוכה ובבלבול. הם צריכים למשמע את הילדים בהוראות והנחיות מורכבות. עם כל הקושי, הם עושים זאת בצורה מעוררת כבוד".
על כתפי המנהלים
אבל למרות ההערכה המתבקשת למורים ולמנהלים, הורים רבים בירושלים חששו השבוע לשלוח את ילדיהם למערכות החינוך. בבית הספר הממלכתי־דתי 'עמיטל', שנסגר השבוע בעקבות גילוי חולי קורונה ושרבים מתלמידיו ומוריו נשלחו לבידוד, העדיפו הורים רבים שלא לשלוח את ילדיהם עוד לפני ההחלטה הרשמית לסגור את שעריו לעת עתה. הסיבה לכך היא שלחלק מהתלמידים בבית הספר יש אחים ואחיות בגימנסיה העברית, מוקד ההתפרצות העיקרי.
"ההמלצה שלנו כוועד הורים, כבר במוצאי השבת האחרונה, הייתה שלא לשלוח את התלמידים לבית הספר", אומרת חברת ועד ההורים של בית הספר. "כבר במוצאי שבת הווטסאפ התחיל להשתולל בשאלות ודיונים בין ההורים. להרבה תלמידים בבית הספר היסודי יש אחים בגימנסיה, והיה ברור שזה יגיע גם אלינו. ברגע שראיתי שמתחיל להיות בלגן, העדפתי שהילדים שלי יישארו בבית".
כמו הורים אחרים בירושלים, גם היא סבורה שהחזרה ללימודים הייתה מהירה מדי. "אני חושבת שהיה צריך לחכות, ולהגיע מוכנים יותר, עם יותר פרטים והוראות ברורות וישימות. נכון לעכשיו הבלגן פשוט גדול מדי, אין הנחיות ברורות. לא ברור מי מחויב בבידוד במקרה כזה ובמקרה אחר. יש המון שאלות וחוסר בהירות, ויותר מדי עמדות וגישות מצד מי שאמור לתת תשובות. בכלל, ההנחיות הן מאוד כלליות ולא יורדות לפרקטיקה. אם אנחנו כוועד הורים לא היינו מקבלים החלטה שלא לשלוח את הילדים, המצב היה יכול להיות הרבה יותר גרוע".
נועה דנסקי, תושבת פסגת־זאב ואם לתאומים בכיתה ב', חוששת מהמציאות הנוכחית במערכת החינוך בבירה. "אני השארתי את הילדים שלי בבית כשהחזירו רק את כיתות א' עד ג', כי אני יודעת שהתנאים בבתי הספר לא מאפשרים לשמור על מרחק כמו שצריך. זה בלתי אפשרי. שלחתי רק לאחרונה כי אין לי ברירה, אני חייבת ללכת לעבודה. אני עובדת ליד הגימנסיה, וראיתי איך מעגלי ההדבקה הלכו וגדלו מיום ליום. תלמידי הגימנסיה נסעו באוטובוסים עם תלמידים משכונות אחרות, וברור שכולם מדביקים את כולם. זו מציאות מפחידה, והדבר הקשה ביותר הוא שהציבור הרחב לא יודע באמת מה עושים ומה ההנחיות. בידוד, בדיקות – אין שום גורם שנותן הנחיות ברורות".
גם במערכת החינוך רבים סבורים ש"ניסוי" החזרה ללימודים לא צלח. רן ארז, יו"ר ארגון המורים העל־יסודיים, קרא לחזור ללימוד המקוון. לדבריו, "עם ישראל אינו עם ממושמע", ווהתלמידים אינם מצייתים להנחיות הריחוק והמסכות.
"לא היה כדאי לחזור", אומר לנו גם מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר. "כעת הגענו לרגע שמשרד החינוך צריך להחליט החלטות אמיצות כדי להקדים תרופה למכה. מי שנמצא בבתי הספר יודע שאי אפשר ליישם חלק גדול מהוראות משרד החינוך ביחס להתנהלות השוטפת. ההנחיות לא באמת ישימות, והחלטה אמיצה תמנע תחלואה נוספת בבתי הספר".
מורים ששוחחנו איתם מספרים כי לצד נטל ההוראה והחינוך הרגיל, הם משקיעים זמן רב בהטמעת דרישות המסכות ושמירת המרחק בין תלמידים, עניין שכמעט בלתי אפשרי לתבוע מילדים ובני נוער. "ברגע שמשרד החינוך החזיר את כל השכבות וביטל את קבוצות הלימוד (הקפסולות), קיבלנו שוב כיתות גדולות עם הרבה ילדים שצריכים לחבוש מסכות", מספר מורה בבית ספר יסודי באזור השרון. "יש בעיות משמעת רבות, וזה לא עובד. אין שום אפשרות לשמור על הכללים של משרד הבריאות בתוך בתי הספר, זה בלתי אפשרי".
כמה בתי ספר, בעיקר באזור המרכז, החליטו מיוזמתם לחזור ללמידה מרחוק. כך למשל עשו כמה בתי ספר בתל־אביב בשיתוף עם העירייה. משרד החינוך מצידו לא הציב מכשולים בדרכם.
"המציאות שאנחנו חיים בה כרגע היא בלתי אפשרית", אומר רם כהן, מנהל 'תיכונט', אחד מבתי הספר שהשביתו את פעילותם. "אנחנו מדברים על מאות רבות של תלמידים בכיתות צפופות. הם מתהלכים כולם במסדרונות בית הספר, וזה עניין של זמן עד שתהיה פה הדבקה המונית. משרד החינוך לא לוקח אחריות, ולא משחרר את התלמידים ללמידה מרחוק.
הסיבה לכך, לדעת כהן, היא ש"משרד החינוך חושש לשחרר את התיכונים וחטיבות הביניים, כי אז תהיה דרישה גם מצד בתי הספר היסודיים להחזיר את הילדים הביתה. ברגע שנשחרר את הילדים ביסודי, זה אומר שהורים יצטרכו להישאר איתם, ואז אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה של משק משותק. לכן משרד החינוך מעדיף שמנהלים יקבעו עובדות בשטח, בלי שהוא יהיה זה שיקבע את ההחלטות, כי אז המשרד יצטרך לתת דין וחשבון לבתי הספר היסודיים וליפה בן־דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים".
בהקשר הזה מצביע כהן על הבדלים יסודיים לדעתו בין בתי הספר היסודיים לתיכונים, שאינם מצדיקים השוואה ביניהם בהחלטת הסגירה. "צריך להבין, בתי ספר תיכוניים הם מוסדות עם 1,000־1,500 תלמידים. צפוף פה. במסדרון אחד בבית הספר שלי יכולים ללכת 200 עד 250 תלמידים, שזה שווה לפעמים למספר הילדים בבית ספר יסודי. בנוסף, הורים לנערים בתיכון הם מבוגרים יותר, בעוד שהורים לתלמידים ביסודי הם לרוב צעירים ופחות חשופים לסכנה. ברור שהסכנה להתפרצות הנגיף היא בעיקר בתיכונים. אבל משרד החינוך מעדיף להיגרר בסוגיה הזאת ולהגיד 'זו לא החלטה שלי אלא של רון חולדאי'. אנחנו מתקרבים יותר ויותר למודל שבו משרד החינוך לא יכול לנהל את מערכת החינוך מירושלים, והוא צריך להשאיר החלטות לאזורים ולרשויות, שכל אחת מהן תעשה על פי ההחלטה שלה".
לא לחזור לאחור
לצד ההורים שמביעים את חששותיהם ושומרים על ילדיהם קרוב להם בבית, הורים רבים בירושלים שמחים על כך שמערכת החינוך בבירה לא נסגרה לחלוטין. הלמידה מרחוק לא הייתה סיפור הצלחה בעיניהם, ולדבריהם הילדים זקוקים למפגש החברתי. ההתפרצות הנוכחית נקודתית, הם אומרים, ולא מדובר על הדבקה המונית.
על פי המדיניות שגיבש שר החינוך גלנט, בתי ספר ייסגרו רק אם יתגלה שאחד מתלמידיהם או עובדיהם הוא חולה מאומת בקורונה. באזורים ששיעורי התחלואה בהם גדולים, ייבחן מעבר ללמידה בקבוצות קטנות. אך לא ברור מה ייחשב שיעור תחלואה גדול לעניין זה, ומה יהיה היקפן של הקבוצות
ילדיה של שירה משכונת רמות לומדים במוסדות חרדים וחרדיים־לאומיים בבירה. "יש יותר מדי היסטריה", היא גורסת. "בסוף, האחוזים של ההידבקות קטנים וגם הסיכון קטן, ולשבת עם הילדים בבית זה יותר מדי. התקשורת נוטה לסנסציות ולדרמה. הילדים שלי לומדים כבר חודש והכול בסדר. במוסדות שלהם יש הקפדה גבוהה על ההנחיות והנהלים. ההיסטריה פה הרבה יותר גדולה מהסיכוי להידבק, ואם אתה לא נמצא בקבוצת סיכון אז הסיכוי להידבק קטן עוד יותר. אנחנו לא נעצור את חיינו בגלל הדבר הזה".
סילבי קדם משכונת ארנונה היא אם לשני ילדים במערכת החינוך. "אף אחד לא אמר שלא יידבקו עוד אנשים", היא אומרת. "ידענו שיהיו הידבקויות, ולמרות זאת היתרונות בפתיחת מוסדות החינוך גדולים בהרבה מהחסרונות. אנחנו מודעים לכך שיכול להיות שהילדים יידבקו. אנחנו חושבים על זה באופן פרגמטי, ובהתאם לסטטיסטיקה. אני גם לא רואה הבדל אם פותחים את מערכת החינוך עכשיו או בספטמבר. חזרה למצב הקודם תפגע מאוד בתחושת היציבות של הילדים, ואני עוד לא מדברת על הפגיעה הכלכלית של ההורים שלא חזרו לעבוד. אנחנו נפגענו כלכלית מכך שלא היו לימודים. חזרה למצב הקודם תחזיר את כולנו אחורה".
תופעה מעניינת שזוכה לפריחה בחסות הקורונה היא הבחירה במה שמכונה "חינוך ביתי". הימים הארוכים שבהם ילדיהם נאלצו לשהות בבית, גרמה להורים רבים לבדוק את השיטה ברצינות ולשקול את אימוצה. הורים אלה בוחרים כעת לוותר מלכתחילה על החזרה ללימודים. הקורונה רק סיפקה דחיפה אחרונה לצעד שתמיד היה על השולחן מבחינתם.
חמשת ילדיה של גאולה דדון, בגילי בית ספר יסודי וגן, לומדים בימים אלה בבית. הלמידה מרחוק המחישה לגאולה את הצורך בגישה אחרת, בעיניה מעניינת ותורמת יותר. "חינוך ביתי תמיד היה בראש שלנו, אבל לא הרגשנו שזה אפשרי, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה טכנית", היא מספרת. "כשראיתי את הלמידה מרחוק הבנתי שהם בעצם לומדים חומרים שלא מדגדגים את היכולות שלהם. זה הבהיר לי למה הם לא רוצים ללמוד בבית הספר. שאלתי אותם 'מה תרצו ללמוד', והתחלנו ללמוד גיטרה עם הבת, והבן שלי בכיתה א' לומד אנגלית ומדעים. הם קולטים כמויות של ידע".
שירה, אם ירושלמית: "בסוף, אחוזי ההידבקות קטנים וגם הסיכון קטן, ולשבת עם הילדים בבית זה יותר מדי. התקשורת נוטה לסנסציות ולדרמה"רם כהן, מנהל 'תיכונט': "אנחנו מדברים על מאות תלמידים בכיתות צפופות. הם מתהלכים כולם במסדרונות, וזה עניין של זמן עד שתהיה פה הדבקה המונית"
ההנחיות החדשות של קבוצות הלימוד והמסכות חיזקו את דדון בדרכה החדשה. בימים הספורים שבהם ילדיה שבו למערכת החינוך, "הם לא יכלו לשרוד את זה. הם לא הסכימו ללבוש מסכות, וזה יצר המון קונפליקטים עם המורים. אחרי ששמעתי שהווירוס מתפרץ בכל מקום, ראיתי שהרבה אנשים אימצו את החינוך הביתי בעקבות הקורונה ולא החזירו את הילדים. אני מאמינה שגם אם עוד שנה ויותר הם לא ילכו לבית הספר, הם לא יפסידו הרבה".
זוהר, תושבת אזור ירושלים שילדיה למדו עד לא מכבר בבתי הספר בבירה, חזרה ללמד אותם בחינוך הביתי, לאחר שכבר עשתה זאת בעבר. "העובדה שמשרד החינוך מאפשר בתקופה הזו להורים ללמד בבתים היא הזדמנות מיוחדת לבדוק את החינוך הביתי", היא אומרת. "עשינו את זה לפני שנים, וכולם הסתכלו עלינו אז כמו משוגעים. היום עם הקורונה הרבה אנשים מבינים שחינוך ביתי יכול להוסיף לילדים. אני מרגישה גם שהרבה דברים שקשורים לקורונה הם לא סגורים, וזו מציאות די מפחידה. המחלה לא עברה, היא פה. מצד שני, ראינו שאפשר ללמד את הילדים בבית ולהתקדם איתם. לימודים בבית ספר הם לא תורה מסיני. הסגר והבידוד עם המשפחה גרמו להרבה אנשים להבין שאפשר גם אחרת".
