ויקה הייתה בת 18, בלי עבודה ובלי כיוון. היא ניסתה הכול: מסעדה, מאפייה, מלצרות. כלום לא הצליח. בחודשים האחרונים היא התגוררה אצל אחיה בעיר הנמל הדרומית מיקולאיב שבאוקראינה, אחרי שברחה מהכפר הקטן שלה – מקום מצולק ממלחמה, בלי עתיד ובלי הזדמנויות.
באחד הימים, כשהיא גוללת מודעות דרושים בטלפון, קפצה הודעת טלגרם:
“את עדיין צריכה עבודה?”
ההצעה הייתה פשוטה: 2,500 דולר עבור “שליחות” – איסוף חבילה והעברתה לתחנת משטרה. ויקה לא חשבה על הדיווחים שראתה בחדשות: בני נוער שגויסו דרך הרשת, נשלחו לבצע משימות מסוכנות – וחלקם שילמו בחייהם או מצאו עצמם מאחורי סורג ובריח. מאחורי רוב המקרים האלה, כך טוענות הרשויות באוקראינה, עומדים גורמי מודיעין רוסים. השליחות נראתה לה כמו מוצא. הסכום נראה לה כמשהו שיכול לשנות את החיים שלה. היא הסכימה.
הכי מעניין
למחרת בבוקר היא נסעה לכתובת שנמסרה לה. החבילה כללה שני תיקי קניות: באחד מיכל גדול עם נוזל, בשני שני טלפונים. בהוראות שניתנו לה מרחוק, דרך הטלפון, היא התבקשה לחבר רכיב אלקטרוני למיכל ולהפעיל אפליקציה. רק אז התחילה להבין שמשהו כאן לא כשורה.
ויקה, בת 18, עם אחיה איהור, שהיה בצבא | צילום: קרולין ואן הווטן/הוושינגטון פוסט
תחנת המשטרה הסמוכה למקום בו ויקה, בת 18, מואשמת בניסיון להטמין פצצה במיקולייב | צילום: קרולין ואן הווטן/הוושינגטון פוסט
מבט על מיקולייב, אוקראינה | צילום: קרולין ואן הווטן/הוושינגטון פוסט
אנשים הולכים בפארק במיקולייב, אוקראינה | צילום: קרולין ואן הווטן/הוושינגטון פוסט
“זה היה כמו להיות בטרנס,” סיפרה מאוחר יותר. “לא חשבתי. פשוט מילאתי הוראות".
מה שוויקה לא ידעה הוא שבאותו זמן סוכן של שירות הביטחון האוקראיני (SBU) כבר עקב אחריה. לדבריו, כך נראות רבות מהפרשות האחרונות: פנייה קטנה, כסף קל, משימה שנראית שולית – ובהמשך הסלמה. בני נוער, הוא אומר, הם יעד קל. הם זקוקים לכסף, שייכות, משמעות – ולעיתים מאיימים עליהם אם הם מנסים לסגת.
כשהגיעה לאזור תחנת המשטרה, ניגשו אליה שלושה סוכנים סמויים. הם שאלו מה היא נושאת. ויקה נבהלה. “אני חושבת”, אמרה בלי לנסות להסתיר, “שזה חומר נפץ".
היא נעצרה במקום.
ויקה הואשמה בעבירות ביטחוניות חמורות, שעשויות להוביל לעונש של עד עשר שנות מאסר. עורכי דין פרטיים סירבו לייצג אותה. לבסוף קיבלה סנגור מטעם המדינה – איש שירותי הביטחון לשעבר, שטיפל בעבר בדיוק בתיקים כאלה.
אחרי שבעה חודשי מעצר, היא שוחררה בערבות וחזרה לכפר שבו גדלה. חזרה לנקודת ההתחלה – אבל הפעם עם משפט פלילי שמרחף מעל ראשה.
בבית המשפט אמר השופט כי המקרה שלה אינו חריג. יש לו תיקים דומים רבים. כל כך רבים, עד שבביתו שלו אסר שימוש בטלפונים חכמים – מחשש להשפעה על בנו בן ה־15.
כשיצאה מהאולם עם אמה, עתידה עדיין לא היה ברור. רק דבר אחד כן: הודעת טלגרם אחת כמעט הרסה לה את החיים.
עוד כתבות בנושא
