בית משפט בהונג קונג הרשיע את איל התקשורת לשעבר והפעיל הפרו־דמוקרטי ג’ימי לאי, בקשירת קשר לביצוע חתרנות ובשיתוף פעולה עם גורמים זרים. פסק הדין ממחיש עד כמה השתנתה העיר החצי־אוטונומית מאז שבייג׳ינג פתחה לפני חמש שנים במבצע דיכוי נרחב נגד מתנגדי המשטר.
לאי, בן 78, נעצר בשנת 2020 מכוח החוק לביטחון לאומי שהטילה סין, במטרה לדכא את מחאות הענק נגד הממשלה שטלטלו את העיר ב־2019. הוא עלול להישלח למאסר עולם בגין סעיף שיתוף הפעולה עם גורמים זרים. המשפט, שנמשך 156 ימים, היה נתון למעקב צמוד מצד ממשלות זרות ומשקיפים פוליטיים, ונתפס כמבחן לעצמאות מערכת המשפט ולחופש העיתונות במושבה הבריטית לשעבר – שלה הובטח כי תוכל לשמור על חירויות אזרחיות בסגנון מערבי במשך 50 שנה לאחר החזרתה לשלטון סיני ב־1997.
להלן עיקרי הדברים שצריך לדעת על המשפט ההיסטורי:
הכי מעניין
מעצרו של לאי על רקע הידוק השליטה הסינית בהונג קונג
במשך שנים נודעה הונג קונג בזירת עיתונות תוססת ובתרבות מחאה פעילה – חריגה בנוף האסייתי. אך לאחר חודשים של מחאות המוניות נגד הממשלה, שבהן יצאו מאות אלפים לרחובות, פתחה בייג׳ינג במבצע דיכוי רחב שהקפיא כמעט לחלוטין כל ביטוי של התנגדות גלויה בעיר.
לאי היה בין הדמויות הבולטות הראשונות שהואשמו מכוח החוק לביטחון לאומי, ששימש גם להעמדה לדין של פעילים מרכזיים נוספים ופוליטיקאים מהאופוזיציה. בבייג׳ינג טענו כי החוק חיוני לשמירה על יציבותה של העיר.
עשרות ארגוני חברה אזרחית נסגרו, ועשרות אלפי צעירים, אנשי מקצוע ובני מעמד הביניים היגרו ליעדים כמו בריטניה, קנדה, טאיוואן, אוסטרליה וארצות הברית.
עותקים של אפל דיילי של הונג קונג מונחים על דוכן בהונג קונג, 10 בספטמבר 2020 | צילום: AP/Kin Cheung
עוד כתבות בנושא
העיתון של לאי – סמל להתנגדות דמוקרטית
לאי, שהפך מסיפור סינדרלה עסקי לאיל הון, והיה בעבר הבעלים של רשת האופנה ג'ורדאנו, נכנס לעולם התקשורת לאחר דיכוי מחאת כיכר טיאננמן ב־1989. הוא נהג לומר כי הוא מונע מהאמונה שהעברת מידע שקולה להענקת חירות. העיתון שבבעלותו משך קהל גדול בזכות סיקור צהובוני של פוליטיקה וסלבריטאים, לצד קו פרו־דמוקרטי מובהק. הוא הרבה לקרוא לקוראיו להצטרף להפגנות.
לאי עצמו השתתף בהפגנות, ובהן גם מחאות 2019. באוגוסט 2020 נעצר לאי מכוח חוק הביטחון הלאומי, כאשר כ־200 שוטרים פשטו על בניין העיתון Apple Daily. מאז דצמבר 2020 הוא מוחזק במעצר.
בתוך שנה השתמשו הרשויות באותו חוק כדי לעצור בכירים נוספים בעיתון, פשטו שוב על משרדיו והקפיאו נכסים בשווי 2.3 מיליון דולר – מהלך שכפה למעשה את סגירתו. הגיליון האחרון של העיתון אזל בתוך שעות, וכל מיליון העותקים נחטפו בידי הקוראים.
משטרת המהומות פועלת לפיזור מפגינים באמצעות גז מדמיע מחוץ למועצה המחוקקת, 12 ביוני 2019, בהונג קונג | צילום: AP/וינסנט יו
עוד כתבות בנושא
האישומים: ניסיון להטיל סנקציות על סין
ההאשמה החמורה ביותר נגד לאי הייתה כי הוא ואחרים ניסו להביא את ארצות הברית ומדינות זרות נוספות לפעול נגד סין באמצעות סנקציות או צעדים אחרים – "תחת מסווה של מאבק לחופש ולדמוקרטיה".
סוגיה מרכזית במשפט הייתה השאלה האם לאי המשיך בקריאות כאלה גם לאחר כניסתו לתוקף של חוק הביטחון הלאומי. לאי לא הכחיש שקרא בעבר להטלת סנקציות, אך טען כי חדל מכך לאחר החלת החוק. התביעה טענה כי גם אם לאי לא קרא במפורש לסנקציות לאחר מכן, הוא ניסה "ליצור רושם כוזב" על סין כדי להצדיק ענישה בינלאומית, והצביעה על מאמרים שכתב ועל דבריו בשידורים מקוונים שבהם מתח ביקורת חריפה על הונג קונג וסין.
עורך דינו, רוברט פאנג, טען כי מדובר בפרשנות פוליטית גרידא, והשווה את דבריו ל"שיחות סלון סביב שולחן הדים־סאם".
לאי אמר כי כתב ״ללא כל תחושת עוינות או כוונה חתרנית״. פאנג ביקש מבית המשפט להביא בחשבון את חופש הביטוי, והאשים את התביעה בכך שהיא מתייחסת לזכויות אדם כאל מושג זר – טענה שהובילה לעימותים חריפים בדיון. "אין פסול בתמיכה בחופש הביטוי. אין פסול בתמיכה בזכויות אדם", אמר. "וגם אין פסול בכך שלא אוהבים ממשלה מסוימת או אפילו את המדינה".
השופטת אסתר טו השיבה: "אין פסול בכך שלא אוהבים את הממשלה, אבל אם עושים זאת באמצעים אפלים – אז זה פסול".
בית המשפט דחה לבסוף את הכחשותיו של לאי. בפסק דין בן 855 עמודים קבעה טו כי הראיות הראו שלאורך זמן הזמין לאי שוב ושוב את ארצות הברית לסייע בהפלת הממשל הסיני, ושהוא עסק במשך שנים בשאלה אילו מנופי לחץ יכולה וושינגטון להפעיל. "אין ספק שהנאשם הראשון טיפח בלבו טינה ושנאה כלפי הרפובליקה העממית של סין במשך שנים רבות מחייו הבוגרים", אמרה.
סטודנטים נחים על גבעות כיכר טיאננמן כאשר שביתתם למען רפורמה ממשלתית נכנסת לשבוע השלישי שלה ב-28 במאי 1989, בבייג'ינג | צילום: AP/ג'ף וידנר
הקשרים הזרים במוקד הביקורת
התביעה התמקדה גם בקשריו הבינלאומיים של לאי, ובהם פגישות שקיים עם מזכיר המדינה האמריקני לשעבר מייק פומפאו ועם סגן הנשיא דאז מייק פנס, בשיא מחאות 2019. התובע אנתוני צ'או אמר כי קשרים אלה מעידים על "כוונה עקבית" מצד לאי לבקש סנקציות, מצור או צעדים עוינים אחרים נגד סין והונג קונג.
עוד נטען כי לאי קשר קשר עם בכירים ב־Apple Daily, עם פעילים בארגון "Fight for Freedom Stand with Hong Kong" ועם הברית הבין־פרלמנטרית לסין במטרה לקדם צעדים בינלאומיים נגד בייג׳ינג.
שישה בכירים בעיתון שהיו מעורבים בפרשה הודו באשמה ב־2022, וחלקם העידו מטעם התביעה. שני נאשמים נוספים הקשורים לארגון "Stand with Hong Kong" העידו גם הם נגד לאי, אך צוות ההגנה כינה אחד מהם ״שקרן סדרתי״ וטען כי גם אם תתקבל עדותו – אין בה הוכחה שלאי הסכים לפעול עמם כפי שנטען.
מחוץ לאולם בית המשפט פרסמה הברית הבין־פרלמנטרית לסין הודעה שבה דחתה ״טענות כוזבות״ בדבר מעורבותו של לאי בפעילותה.
ג'ימי לאי, הבעלים של העיתון ההונג קונגי אפל דיילי, מצטלם ליד מהדורות יבשות של עיתון טייוואני שעתיד לצאת לאור, מודבקות לקיר משרדו, 7 באפריל 2003, בטאיפיי | צילום: AP/ג'רום פאבר
מעקב בינלאומי צמוד
לאי, אזרח בריטי, עורר דאגה בקרב ממשלות זרות, ובהן ארצות הברית ובריטניה, שקראו לשחרורו. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר כי העלה את הנושא בפני סין, וראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר הצהיר כי ממשלתו רואה בשחרורו של לאי יעד בעדיפות גבוהה. בייג׳ינג, מנגד, כינתה את לאי "סוכן וכלי משחק בידי כוחות זרים אנטי־סיניים", ותיארה אותו כמתכנן המרכזי של פעולות חתרניות בעיר.
המחלוקת החלה עוד לפני פתיחת המשפט. הדיון, שנועד להתחיל בדצמבר 2022, נדחה ל־2023 לאחר שהרשויות מנעו מעורך דין בריטי לייצג את לאי, בטענה שהדבר עלול להוות סיכון לביטחון הלאומי.
בריאות מתדרדרת וסכנת מאסר עולם
באוגוסט אמר פאנג כי לאי סבל מדפיקות לב חריגות והוצמד לו מוניטור לב. ילדיו הביעו דאגה מהחמרה במצבו הבריאותי. הממשלה מסרה כי בדיקה רפואית לא העלתה ממצאים חריגים, וכי הטיפול הרפואי שניתן לו במעצר הולם.
החוק לביטחון לאומי מאפשר טווח רחב של עונשים – משלוש שנות מאסר בעבירות קלות יחסית ועד 10 שנים או מאסר עולם בעבירות חמורות. בית המשפט קבע ארבעה ימי דיונים לעתירת טיעונים לעונש, שיחלו ב־12 בינואר. לאי רשאי לערער על פסק הדין.
עוד כתבות בנושא
