ליונל מסי הודיע בשבוע שעבר על פרישתו מנבחרת ארגנטינה בכדורגל אחרי 21 שנים, במהלכן רשם 207 הופעות, 125 שערים ו-68 בישולים במדים הלאומיים.
עוד כתבות בנושא
מאז ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת בשנת 2005, מסי שבר שיאים רבים, לא רק בארגנטינה אלא בדרום אמריקה כולה ובעולם בכלל. אלו הם רק חלק מהישגיו:
הוא מלך השערים והבישולים של ארגנטינה בכל הזמנים; מלך השערים והבישולים של דרום אמריקה בכל הזמנים; יש לו הכי הרבה מעורבות בשערים בהיסטוריית המונדיאל (21 שערים ו-12 בישולים, כלומר 33 בסה"כ ב-34 משחקים); הוא כבש הכי הרבה שערים בבעיטות חופשיות ברמת הנבחרות (12) ועוד ועוד.
הכי מעניין
כמו כן, מסי זכה בתארים רבים במדי האלביסלסטה. הוא כמובן אלוף עולם, אחרי הזכייה במונדיאל 2022; פעמיים סגן אלוף העולם (2014 ו-2026); פעמיים אלוף דרום אמריקה (2021 ו-2024); אלוף אולימפי (2008); אלוף העולם עד גיל 20 (2005); ואלוף הפינלאסימה (2021).
עוד כתבות בנושא
נהרות של דיו ודמעות נשפכו ועוד יישפכו על המסע שמסי וארגנטינה עברו יחד במשך 21 השנים האחרונות, ורבים וטובים ממני כתבו ועוד יכתבו על כך. אי לכך, ודווקא כאוהד האלביסלסטה, ברצוני לעשות כאן משהו מעט שונה ולבחור את עשרת הרגעים הגדולים והבלתי נשכחים של ליאו בנבחרת:
10. משפט הבכורה
ב-17 באוגוסט 2005, בחור צנום בן 18 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של ארגנטינה. מגיל צעיר מסי סומן כיורש של מראדונה, בעקבות כישרונו הבלתי רגיל שנחשף במדי ברצלונה. הופעה זו אמורה הייתה לסמן את תחילת סיפור האהבה בין הפרעוש לאלביסלסטה, אולם איש לא דמיין שהיא תיגמר כבר אחרי 40 שניות.
מסי נכנס כמחליף בדקה ה-64 במשחק הידידות נגד הונגריה, ומספר שניות מאוחר יותר קיבל את הכדור והחל להתקדם לעבר שער היריבה. שחקן הונגרי תפס בחולצתו מאחור, ליאו ניסה להתנער מאחיזתו, המגן כיסה את פניו ואז נשמעה שריקת השופט. כולם היו בטוחים שהאקט הראשון של הפרעוש בנבחרת היה סחיטת כרטיס צהוב, אולם לתדהמת העולם כולו - השופט שלף אדום והראה אותו דווקא למסי ההמום.
חבריו לנבחרת מיד נחלצו להגנתו של הפרח הקט והזעיר שאך נבט, עטו על השופט, תקפו אותו מילולית (וכמעט פיזית) וטענו שהשחקן ההונגרי התחזה, אולם היה זה זמן רב טרם ימי ה-VAR - ומסי נאלץ לרדת מהמגרש שניות ספורות אחרי שעלה עליו, כאשר הוא ממרר בבכי ובחוסר אמונה. כרטיס אדום בהופעת הבכורה אחרי 40 שניות על המגרש - אף אחד לא העז לדמיין תסריט בלהות שכזה. למזלה של ארגנטינה - ושל כל אוהדי הכדורגל - הבכורה סימנה כמעט בדיוק את ההיפך ממה שעתיד היה לבוא בהמשך.
9. עלייה מוקדמת לגדולה
ליונל מסי לאחר הזכייה במדליית הזהב עם ארגנטינה באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008 | צילום: AFP
רבים לא יודעים זאת, אך מסי זכה במונדיאל כבר בגיל 18. כן, מה ששמעתם. אמנם היה זה גביע העולם עד גיל 20, אך הוא הוליך את נבחרת ארגנטינה הצעירה כל הדרך לתואר כבר ב-2005, תוך שהוא כובש צמד בגמר וזוכה בתואר שחקן הטורניר.
שלוש שנים מאוחר יותר, בקיץ 2008, מסי הוביל את ארגנטינה גם לזכייה במדליית זהב באולימפיאדת בייג'ינג, גם כן כשחקן המצטיין. בגיל 21 הוא לא היה עוד כישרון עולה אלא כבר אחד השחקנים הטובים בעולם, אך רבים נוטים לשכוח גם את התואר הזה.
שני תארים אלו, שטכנית לא הושגו עם הנבחרת הבוגרת, לא נחשבים לתארים משמעותיים שנהוג לספור באופן רשמי. כתוצאה מכך, עד שנת 2021 נהוג היה לומר שמסי טרם זכה בתואר עם הנבחרת, למרות הצלחתו האדירה בברצלונה. לדאבונו של ליאו, הצלחתו המוקדמת עם הנבחרת הצעירה והאולימפית לא סימנה את העשור וקצת שיבואו לאחר מכן במדים הלאומיים, עם אינספור הפסדים ואכזבות שוברי לב.
8. "!Thank You God"
את שנת 2012 אוהדי הכדורגל זוכרים בעיקר בשל היותה השנה בה מסי שבר שני שיאים היסטוריים: 91 שערים בשנה קלנדרית (הכי הרבה בתולדות הכדורגל), וכן זכייה בכדור הזהב הרביעי ברציפות (הכי הרבה אי פעם גם כן. כידוע, מאז הוא הכפיל את הכמות הזו). הוא שבר שיאים רבים נוספים באותה השנה, אך עבורי הרגע הגדול ביותר שלו ב-2012 הגיע דווקא במשחק ידידות.
קצת מצחיק לקרוא לקלאסיקו הדרום-אמריקני ואחד המפגשים הבינלאומיים הטעונים ביותר בעולם הכדורגל "משחק ידידות", אבל ארגנטינה וברזיל נפגשו באצטדיון מטלייף בניו ג'רזי בקיץ 2012, 14 שנים לפני שמסי שיחק בו שוב בגמר המונדיאל ואת משחקו האחרון במדי הנבחרת. וכצפוי, פרעוש אחד זרח בו מעל כולם.
אז נכון שרשמית מדובר היה "רק" במשחק ידידות, אך כאשר אתה מנצח את ברזיל 4:3 וכובש נגדה שלושער עצום - כולל שער ניצחון לחיבורים מחוץ לרחבה בדקה ה-84 - גם השדרנים הבריטים המסורתיים והמאופקים מבינים שקרה כאן משהו מיוחד שלעולם לא יישכח. או כמו שיצא השדר האמריקני מכליו: "תודה אלוקים שנתת לי לצפות בזה! תודה אלוקים שעשית את מסי שחקן כדורגל!".
7. הכי קרוב שאפשר
כמה קרוב, ככה רחוק. ליונל מסי עובר ליד גביע העולם, אחרי ההפסד בגמר מונדיאל 2014 | צילום: AP
הטור הזה עוסק אמנם בעשרת הרגעים הגדולים של מסי בנבחרת, אך אחד מהם כולל גם את הרגע הכי כואב. כשהוא כבר בן 27, ליאו הוביל ארגנטינה אפורה ומלאת פצועים כל הדרך אל גמר מונדיאל 2014 - והפסיד בו.
למעט רומרו בשער ומסצ'ראנו במרכז ההגנה, לאלביסלסטה באותה תקופה לא היה שום דבר למכור חוץ ממסי. הוא סחב אותה על גבו, כמעט לגמרי לבד, מרחק נגיעה מהתואר - אך שער הניצחון של מריו גצה בהארכה שבר לו, לארגנטינה כולה ולמיליוני אוהדים ברחבי העולם (ועבדכם הנאמן בתוכם) את הלב.
מה שהגדיל את שברון הלב הייתה העובדה שמסי היה רחוק סנטימטרים ספורים מלכבוש את שער הניצחון, אך ההחמצה הקטנטנה שלו, הענקית של היגוואין וטעות השיפוט המחרידה נגדו - הבהירו לאלביסלסטה שזה פשוט לא נועד להיות. על ליאו וארגנטינה נגזר לחכות 8 וחצי שנים נוספות במדבר, עד שיכבשו את הפסגה הגדולה מכולן.
6. פעם שלישית - אין גלידה
ליונל מסי אחרי ההפסד של ארגנטינה לצ'ילה בפנדלים בגמר הקופה אמריקה 2016 | צילום: AFP
אם חשבתם שההפסד בהארכה של גמר המונדיאל שבר את לבם של מסי והנבחרת, מה שהגיע בשנתיים העוקבות כבר היה Too Bad to Be True.
ב-2015 וב-2016 התקיים טורניר הקופה אמריקה, והאלביסלסטה הייתה בטוחה שאם לא גביע העולם, היא תוכל לפחות להתנחם בגביע היבשתי. אל שני הטורנירים ארגנטינה הגיעה כפייבוריטית, בשניהם מסי הצטיין, בשניהם הוא הוליך את ארגנטינה בקלות לגמר - ובשניהם היא הפסידה לצ'ילה בפנדלים. כן, בדיוק כך. שנה אחרי שנה.
אם זה לא היה מספיק, בדיוק כמו בגמר המונדיאל - גם בשני גמרי הקופה העוקבים היגוואין החמיץ מצבים בטוחים לשער. מסי שוב עשה הכל, הוליך את הנבחרת כל הדרך לבאר, ובמקום לשתות ממנה חבריו שוב אכזבו אותו. ההבנה שכדורגל הוא משחק קבוצתי ושחקן אחד - גדול ככל שיהיה - לא יכול לעשות הכל לבד, מעולם לא צעקה בקול רם יותר.
ואם ההפסדים בשלושה גמרים רצופים במשך שלוש שנים רצופות לא הספיקו, מי שהואשם בהם היה - כמו שניחשתם - מסי כמובן. ההתאחדות הארגנטינאית המושחתת שפגעה בנבחרת בכל דרך אפשרית, והתקשורת הרעילה שתלתה את האחריות לכישלונות בשחקן היחיד שתפקד ואף הגדילה לעשות ותקפה את משפחתו - כבר היו יותר מדי עבור הקפטן, שהודיע בדמעות ובלב שבור על פרישה מנבחרת ארגנטינה.
5. ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע
ליונל מסי לאחר הניצחון על אקוודור ב-2017 שהעלה את ארגנטינה למונדיאל | צילום: AP
הפרישה מהנבחרת בקיץ 2016 הייתה הנקודה הנמוכה ביותר בקריירה הבינלאומית של מסי. בעצם, כנראה בקריירה כולה. אחרי יותר משני עשורים בהם ארגנטינה לא זכתה בתואר משמעותי, כישלונות חוזרים ונשנים בצורה הכי כואבת שיש ויחס נפשע ולא הוגן בעליל נגדו - הפרעוש באמת התכוון לכך כאשר הכריז שזהו סוף דרכו במדים הלאומיים.
אך אז התבררה עוד אמת עגומה: הרבה יותר משמסי זקוק לארגנטינה - ארגנטינה זקוקה למסי. בסתיו 2017, כאשר מוקדמות מונדיאל 2018 עמדו בפני סיום, האלביסלסטה נטולת הפרעוש מצאה את עצמה בפני הדחה, כלומר אי-עלייה היסטורית לגביע העולם. או אז נזכרו התקשורת והאוהדים כפויי הטובה שהכדורגלן הגדול בכל הזמנים הוא הסיכוי היחיד של ארגנטינה החלשה לעלות למונדיאל, והחלו בקמפיין נרחב להחזרתו לנבחרת. מסי, הגם שהיה שבור פגוע, מעולם לא איבד את אהבתו למולדת - השתכנע, וחזר.
אולם הייתה זו כבר הדקה ה-90 (מטאפורית, לא מילולית, למרות שאנחנו מדברים על כדורגל), ובמשחק המוקדמות האחרון חיכתה אקוודור, אותה ארגנטינה הייתה חייבת לנצח כדי להעפיל. כל דבר חוץ מניצחון - והיא לא במונדיאל. זה החל הכי רע שאפשר, כאשר אקוודור עלתה ליתרון כבר בדקה הראשונה, אך כנראה שזה בדיוק מה שמסי היה צריך כדי להבין שזה הרגע שלו להציל את המולדת.
בהופעת יחיד היסטורית, במשחק של להיות או לחדול, הפרעוש כבש שלושער אדיר והעלה את ארגנטינה לגביע העולם. את השערים הוא חגג לא בהתרסה ולא עם אגו של "מה הייתם עושים בלעדיי", למרות שהייתה לו כל זכות לעשות זאת. השמחה שלו הייתה טהורה והמבט בעיניו היה מלא אהבה ושידר אמירה של "עשינו את זה!". לא אני, אנחנו. כי זה מסי, הוא מעולם לא חיפש להיות המרכז, רק שהקבוצה שלו תנצח. וזה מה שהפך אותו לגיבור הלאומי של ארגנטינה, שמבעלדיו אין לה מלך גואל ומושיע.
4. Rewrite the Stars
ב-2021 ההיסטוריה השתנתה. אחרי 28 שנים ארוכות במדבר ללא תואר, נבחרת ארגנטינה זכתה בקופה אמריקה. לכאורה, זה לא אמור היה לקרות. נכון, היא הגיעה שוב לגמר, אך כזכור היא עשתה זאת אינספור פעמים בשנים הרבות שקדמו לכך - והפסידה בכולם. לא הייתה סיבה לחשוב שהפעם זה ייגמר אחרת, לא כל שכן כאשר זו שחיכתה לה שם הייתה ברזיל החזקה והשנואה.
ההיסטוריה הייתה נגדה, אבל הפעם - באופן כמעט בלתי מתקבל על הדעת - זה נגמר אחרת. ארגנטינה ניצחה 1-0 משער של אנחל די מריה, כאשר מסי היה שוב, כמובן, השחקן המצטיין של הטורניר. סוף כל סוף, ליאו זכה בתואר הנכסף עם הנבחרת, הדבר הכמעט יחיד שהיה חסר לו ושהכתים את הקריירה שלו.
חרף ההישגים האישיים ההיסטוריים שלו וההצלחה חסרת התקדים במדי ברצלונה, רבים טענו שעד שמסי לא יזכה בתואר משמעותי עם הנבחרת, הוא לא יוכל להיחשב ככדורגלן הגדול בכל הזמנים. ובכן, עם הזכייה בקופה אמריקה הפרעוש סוף סוף עשה זאת, השתיק את המלעיזים ושלח את השונאים למצוא תירוץ חדש - שגם אותו הוא חיסל שנה וחצי מאוחר יותר.
3. נאום המלך
באופן מפתיע, מה שייזכר הכי הרבה מקופה אמריקה 2021, אולי אפילו יותר מהזכייה עצמה, הוא הנאום של מסי לחבריו לנבחרת רגע לפני הגמר.
טענה נוספת שמתנגדיו של מסי העלו לאורך השנים, היא שהגם שמדובר בכדורגלן מוכשר במיוחד, הוא עדיין ילד צנום וביישן שאינו "מנהיג" באופיו - ודאי לא כמו אגדות כדורגל אחרות דוגמת מראדונה ורונאלדו. ובכן, נאום המלך של הקפטן הארגנטינאי, רגע לפני העלייה למגרש והזכייה ההיסטורית של האלביסלסטה, מוכיחה שההפך הגמור הוא הנכון.
העובדה שמדובר היה בטורניר קורונה, שהוא אמור היה להתקיים במגרש הביתי בארגנטינה ובגלל הנגיף הועבר לביתה של היריבה השנואה בגמר, שחברי הנבחרת לא ראו את משפחותיהם במשך 45 ימים, שלחלקם נולדו ילדים בזמן הזה והם טרם זכו אפילו לראות אותם - מסי ידע לקחת את כל האמוציות שהצטברו אצל האלביסלסטה ולנתב אותם להבנה שהכל מתנקז לרגע הזה, שבו הם ינצחו את ברזיל וסוף סוף יניפו יחד את הגביע.
מאותו הרגע, אף אחד כבר לא יכול היה יותר להטיל ספק במנהיגותו של הפרעוש. חבריו לנבחרת היו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים, עד סוף העולם, כאשר השוער אמיליאנו מרטינס הגדיל לעשות והכריז בגאווה בריאיון ש"אני אמות בשביל מסי!". וכאשר מסי עושה הכל בשביל ארגנטינה וארגנטינה עושה הכל בשביל מסי - האלביסלסטה הייתה בלתי ניתנת לעצירה. וזה באמת לא נעצר שם.
2. על גג העולם
ליונל מסי מנשק את גביע העולם בכדורגל אחרי הזכייה במונדיאל 2022 | צילום: AFP
שנה וחצי מאוחר יותר, מסי עמד על גג העולם. אני מניח שלא צריך להרחיב יותר מדי על הסיבה בגינה מונדיאל 2022 הוא אחד הרגעים הגדולים בקריירה הבינלאומית של ליאו. בגביע העולם החמישי שלו, וכאשר הוא כבר בן 35 וחצי, מסי הוביל את ארגנטינה לפסגה הגבוהה ביותר בכדורגל. עם 7 שערים ו-3 בישולים ב-7 משחקים, הפרעוש זכה בפעם השנייה בתואר מצטיין הטורניר - ובפעם הראשונה בגביע הזהב הנכסף.
כמעט כל אחד ואחד מהרגעים במונדיאל הזה ראוי בפני עצמו להיכנס לרשימה הזו. בין אם זה השער נגד מקסיקו (אחד החשובים ביותר שהוא כבש אי פעם), המשחק ה-1000 בקריירה נגד אוסטרליה, הבישולים האלמותיים נגד הולנד וקרואטיה, הצמד בגמר נגד צרפת (שנחשב על פי רבים למשחק הכדורגל הגדול בכל הזמנים) והקריסה אל הדשא בדמעות אושר כשמונטיאל בעט אל עבר הנצח - כולם ייכנסו לדפי ההיסטוריה.
כשמסי עלה לבמה בסיום המשחק כדי לקבל את תואר השחקן המצטיין של הטורניר, הפעם כאלוף עולם, הוא עצר בדרך כדי להגניב נשיקה לגביע שחמק ממנו במשך כל כך הרבה זמן. 8 וחצי שנים אחרי שעלה לקבל את אותו התואר באותו המעמד בדיוק, וחלף על פני הגביע עם מבט שבור בעיניו - המעגל סוף סוף נסגר והעולם ידע שליאו השלים את הכדורגל.
בנימה אישית, כאוהד ארגנטינה, זה היה הרגע המשמח והשלם ביותר בחיי אהדתי הספורטיבית, ואני בטוח שכמוני גם עבור מיליונים רבים נוספים בעולם. בדיוק כמו מסי והאוהדים הרבים בסרטון לעיל, גם עבדכם הנאמן קרס אל ברכיו בבכי מאושר ברגע שהפנדל האחרון נכנס. הנבחרת שלי זכתה בתואר שכל חיי חיכיתי לראות אותה זוכה בו, הקפטן שלה הניף את הגביע היחיד שהיה חסר בארון התארים שלו - וחתם סופית את הדיון על זהות העז.
1. הריקוד האחרון
ליונל מסי אחרי ההפסד של ארגנטינה לספרד בגמר המונדיאל | צילום: AP / פמלה סמית'
מיד אחרי מונדיאל 2022, אוהדים רבים טענו שמסי צריך לפרוש. הוא כבר זכה בהכל, הכתיר את עצמו רשמית כגדול בכל הזמנים ולא נשאר לו להוכיח כלום. אבל מה שהם לא הבינו, הוא שליאו מעולם לא ניסה להוכיח כלום. הוא פשוט רצה להמשיך לעשות את הדבר שהוא אוהב יותר מכל - לשחק כדורגל. וזה בדיוק מה שהוא עשה.
זה מה שהביא אותו לעזוב את הכדורגל האירופי ולחתום באינטר מיאמי האמריקנית (בה הוא עודנו משחק היום), זה מה שהנחה אותו כאשר שיחק פצוע בקופה אמריקה 2024 (שגם בה ארגנטינה זכתה, למרות שלראשונה מסי לא היה הצטיין בטורניר), וזה גם מה שליווה אותו לקראת הריקוד האחרון באמת במונדיאל 2026.
בגיל 39, וכאלוף העולם המכהן שכבר זכה בהכל, אף אחד לא ציפה ליותר מדי ממסי. זה לא הפריע לו לתת את המונדיאל הגדול ביותר בקריירה שלו ואחד הגדולים בהיסטוריה. אני בספק אם אפילו אוהבי הפרעוש הגדולים ביותר האמינו שבגביע העולם השישי שלו הוא יכבוש 8 שערים, יבשל 4 נוספים ויוביל שוב את הנבחרת כל הדרך אל הגמר - אם עוד אינספור רגעי קסם בלתי נתפסים ובלתי נשכחים.
בניגוד כמעט מושלם למה שקרה בדיוק עשור קודם לכן, אם ארגנטינה הייתה זוכה גם במונדיאל 2026 - זה היה Too Good to Be True. אם מסי היה זוכה במונדיאל שני ברציפות, כשהוא כמעט בן 40, במשחק האחרון בקריירה שלו במדי הנבחרת ואחרי המסע האודיסאי שהוא עבר איתה במשך השנים - קשה לדמיין סוף הוליוודי מזה. ולמרות שהפרעוש והאלביסלסטה לא ממש הופיעו לגמר, היינו רחוקים גם כאן רק דקות ספורות מסוף שכזה. למה פראן טורס היה חייב לבוא ולהרוס, הא?
שחקני נבחרת ארגנטינה מניפים את מסי באוויר אחרי הניצחון בשמינית גמר מונדיאל 2026 | צילום: AP
אחת הקריירות הבינלאומיות הגדולות בתולדות הכדורגל (אם לא הגדולה שבהן), הגיעה לסיומה. מסי עודנו שחקן פעיל ברמת המועדונים וטרם הודיע על כוונתו לתלות את נעליו, אך עולם הספורט כולו יודע שלא נשאר עוד הרבה זמן עד שזה יקרה.
לכן, כל שנותר לנו לעשות - או יותר נכון, חובה עלינו לעשות - הוא לנצור כל רגע שנשאר, להתענג על הנגיעות האחרונות של ליאו בכדור, וכדברי חנן בן ארי: להגיד תודה על הזכות לראות את מסי.
עוד כתבות בנושא
