פרק חדש בתולדות הכדורגל העולמי נפתח אמש במקסיקו־סיטי: יותר מ־80 אלף אוהדים מילאו את אצטדיון האצטקה בשריקת הפתיחה של מונדיאל 2026, הטורניר הגדול ביותר שנערך אי פעם. משחק הפתיחה בין מקסיקו המארחת לדרום־אפריקה נגמר בניצחון 2:0 של המארחת. השדרן הישראלי ששובץ למשחק הוא יורם ארבל בן ה־84, שהחלים לאחרונה מסרטן בגרון, וזהו המונדיאל השביעי בקריירת השידורים שלו. כל 104 משחקי הטורניר ישודרו בישראל בכאן 11 ובערוצי צ׳רלטון.
לראשונה בתולדות גביע העולם משתתפות בטורניר 48 נבחרות, שישחקו ב־16 ערים לאורכן ולרוחבן של שלוש המדינות המרכיבות את יבשת אמריקה הצפונית – מקסיקו, ארה"ב וקנדה. לראשונה גם יימשך הטורניר 39 ימים.
מקסיקו עצמה הפכה למדינה הראשונה שמארחת משחקי מונדיאל בפעם השלישית, אחרי 1970 ו־1986. האצטקה, אצטדיון אגדי, אירח בעבר את פלה, את דייגו מרדונה וגם כמה מהרגעים הגדולים בתולדות המשחק. כעת הוא שב למרכז הבמה העולמית.
הכי מעניין
קמעות מונדיאל 2026, מייפל האייל, זאיו היגואר וקלאץ' הנשר הקירח, לקראת המשחק בין דרום קוריאה לצ'כיה | צילום: Ulises Ruiz / AFP
טורניר גביע העולם בכדורגל בצפון אמריקה יהיה גם היקר מכולם. כרטיסים למשחקים נוצצים פחות בערים מרוחקות יעלו כ־60 דולר בשלבים הראשונים של הטורניר הממושך, אבל כרטיסים למשחק הפתיחה בין מקסיקו לדרום־אפריקה עלו בין 1,400 ל־3,000 דולר. במשחק הגמר המחיר הרשמי של פיפ"א לכרטיסים במקומות הטובים כבר נע בין 2,000 ל־6,700 דולר - והמספרים מזנקים עוד ועוד במכירה המחודשת בשוק המשני.
מחירי הכרטיסים הם רק ההתחלה. מחירי הטיסות בארה"ב האמירו גם הם בגלל הביקוש, וגם בשל עליית מחירי הדלק מאז שהחלה המלחמה באיראן. לצד זאת, גם חדרי המלונות יקרים מהרגיל, ובני המזל שיגיעו לאצטדיונים יתבקשו לשלם 20 דולר לנקניקייה ו־10 דולרים לבקבוק שתייה. הבשורה החיובית היא שפיפ"א הסכימה לבטל את האיסור להכניס בקבוקי מים לאצטדיונים.
המקומיים לא מרוצים
בעלייתי למטוס מניו־יורק למקסיקו־סיטי ביום שלישי בצהריים הופתעתי לגלות שדרנים, פרשנים ומפיקים מישראל, שפספסו את טיסת ההמשך המקורית שלהם, והצליחו למצוא סידור ברגע האחרון בטיסה של חברה אחרת. חלק מחברי הצוות ישהו מחוץ לישראל לאורך הטורניר כולו, ובארבעים הימים הקרובים צפויים להם אינספור טיסות ומסעות.
במקסיקו, ביציאה משדה התעופה, רקדנים מקומיים בלבוש צבעוני קיבלו את פני הבאים באווירה חגיגית. אחת הרקדניות תפסה בידי, ויצאנו לריקוד קצר ומפתיע לצלילי שירתם של שני זמרים ששרו מוזיקה לטינית משמחת.
מזג האוויר חם, מלווה בממטרי גשם. הלילות קרירים ונעימים. מזגנים הם לא מצרך נפוץ פה, ונהגי המוניות מפעילים אותם רק כשהם כבר לא יכולים לסבול את הלחות. בניגוד למחירים בארה"ב, כאן הנסיעות זולות למדי: על המונית שנסעה במשך שעה משדה התעופה למלונית שלי שילמתי כ־40 שקלים בלבד.
את האקרדיטציה שלי לכניסה החופשית למשחקים אספתי באצטדיון האצטקה. התור היה ארוך, והתהליך נמשך חמש שעות תמימות. מנהלי משרד האקרדיטציות הם צעירים חביבים, שעובדים בפרך שעות ארוכות בהתנדבות מלאה. קשה להבין למה ארגון עשיר כמו פיפ״א, שמרוויח מיליארדים מזכויות שידור, חסויות וכרטיסים במחיר מופקע, מתעקש לא לשלם משכורות לאנשי מקצוע במשמרות עם שעות נורמליות, ואף לא מאייש את המשרדים בציוד נוסף כדי להימנע מהסיוט הזה.
״בשבוע הראשון זה לקח גם שמונה שעות ויותר, אנחנו עוד מרגישים שהתייעלנו״, סיפר לי אנדרה, מנהל המשרד, ״הבעיה היא שהם מביאים לתור אחד גם את המאבטחים, וגם את הברמנים, המלצרים ואנשי התקשורת. ביקשנו שיפצלו אותם ויפתחו עוד עמדות, אבל לא היה עם מי לדבר״.
אוהדי מקסיקו חוגגים את הניצחון במשחק הפתיחה של המודיאל | צילום: LUIS CORTES / AFP
העיר אינה נגישה בקלות למי שאינו דובר ספרדית. רמת האנגלית בפי המקומיים בסיסית, אם בכלל, וגוגל טרנסלייט עבד שעות נוספות מול נהגי מוניות או במסעדות מקומיות בלי תפריט באנגלית.
אחרי שהתמקמתי, ביקשה ממני מריה, המארחת שלי, להימנע מדוכני האוכל שראיתי בקרבת מקום, מטעמי הרצון לשמור על בריאותי. היא המליצה לי לצעוד לעבר השוק המקומי ולאכול במסעדת הטאקוס הטובה בעיר. הקשבתי להמלצה שלה, ולא התחרטתי.
שם גם פגשתי את לולה ואירה, שישבו על הבר והמליצו לי מה להזמין. ״אני שמחה שגביע העולם חוזר לפה, אבל לא מבינה מדוע היה צריך לרצף מחדש את כל תחנות הרכבת התחתית שלנו", אומרת לולה, "זה יצר הרבה מאוד חוסר נוחות לתושבים. מקסיקו־סיטי היא עיר אנרכיסטית שלא אוהבת חוקים, אבל בניגוד למה שנוהגים להפיץ עלינו בממשל האמריקני מסיבות פוליטיות, המאפיה לא שולטת פה. זה לא מה שאנחנו מרגישים. לראש העיר שלנו, קלרה ברוג'ה, יש 70 אחוזי תמיכה, והעם הפשוט כאן אוהב אותה כי היא סוציאליסטית ודואגת להם. העשירים קצת פחות מרוצים״.
דבריה של לולה משקפים הלך רוח רחב יותר: במקסיקו־סיטי גוברת הביקורת הציבורית כלפי הטורניר. בימים האחרונים התקיימו הפגנות גדולות של מורים, ארגוני זכויות אדם, משפחות נעדרים ופעילים חברתיים, הטוענים כי הממשלה השקיעה מיליארדי דולרים בגביע העולם בזמן שבעיות בוערות כמו חינוך, יוקר המחיה, ביטחון אישי ומשבר הנעדרים אינן זוכות למענה מספק. חלק מהמפגינים אף מנצלים את תשומת הלב הבינלאומית שמביא הטורניר כדי להעלות את דרישותיהם בפני העולם.
המחאות גרמו לשיבושי תנועה ניכרים ברחבי העיר, לחסימות כבישים מרכזיים ואף להגבלות גישה לאזור הזוקאלו, שבו פועל מתחם האוהדים הרשמי של פיפ"א. בתגובה, הרשויות תגברו את כוחות האבטחה סביב האצטדיון ואזורי האירועים.
עוד כתבות בנושא
"לא לחפש הרפתקאות"
לצד האתגרים הביטחוניים, במקסיקו־סיטי ובכל אחת מהערים המארחות את משחקי הטורניר יפעלו במרץ אנשי בית חב״ד המקומי כדי להקל על האוהדים הישראלים. ״הקמנו כאן כמה מערכי מתנדבים שיסתובבו במתחמים ויחפשו אנשים שרוצים להניח תפילין. יש לנו קבוצת וואטסאפ שתיתן מענה לכל בעיה, ויש הרבה מקומיים בקבוצה שישמחו להשיב לכל שאלה שתגיע״, אומר הרב יוסף ואיה, שעובד לצד הרבנים יוסף ומנדל מייזליש, אב ובנו הנמצאים במקסיקו־סיטי כבר שלושים שנה.
״איחוד הצלה ומגן דוד אדום פועלים כאן ללא עלות, בנוסף לסיוע בכל בעיה של אובדן או צורך במידע", מוסיף הרב ואיה, "מי שמגיע למונדיאל צפוי להיות מאורגן יותר מהצעירים שמטיילים כאן בדרך כלל, אבל אנחנו מוכנים לכל תרחיש, ונעניק כל סיוע שנתבקש. יש פשע בעיר, אבל אם אתה לא מסתובב במקום שלא כדאי להיות בו עם ציוד שאתה לא צריך, אתה תהיה בסדר. אני ממליץ להימנע מתחבורה ציבורית: המוניות כאן מאוד זולות, ופשוט אין צורך לחפש הרפתקאות״.
ההיערכות הזו נשענת על קהילה מקומית חזקה. בבירת מקסיקו חיים 50 אלף יהודים, ומתוכם כ־5,000 ישראלים. ״יש כאן מאות כוללים, עשרות בתי כנסת וקהילה משגשגת מאוד, עם שלושה אזורים יהודיים", אומר ואיה, "אחד מהם הוא פולנקו, המנהטן של מקסיקו־סיטי, עם הרבה מסעדות וחנויות כשרות. אנחנו מניחים שלמקסיקו יגיעו במהלך הטורניר פחות ישראלים מאשר לארה"ב, אבל בוודאי נארח כאן מאות ישראלים. לארוחות שבת נארח ככל הנראה 150 איש בכל שבוע״.
מעבר לדאגה לישראלים, הרב ואיה גם שמח מאוד מפתיחת הטורניר עצמו. ״ההורים שלי נולדו בקולומביה, וגרתי שם כמה שנים לפני שעלינו לצפת כשהייתי בן שמונה", הוא מספר, "בתקופת הקורונה יצאתי לשליחות לאיים הקריביים, התאהבתי במקסיקו ועברתי לגור בה ולעזור לבית חב״ד בפעילויות ואירועים. המשחקים מעניינים אותי מאוד. סבא שלי שלח לי במתנה חולצה של נבחרת קולומביה, ואני כבר מוכן לטורניר״.
עוד כתבות בנושא
