לפני כמה שבועות הכדורגלנית הישראלית טליה זומר הגיעה להישג פורץ דרך - היא חתמה על חוזה מקצועני בקבוצת גות׳אם אלופת ליגת ה־NWSL האמריקנית, שהיא והליגה האנגלית נחשבות לליגות הנשים הטובות בעולם. מדובר במועדון ענק שמשחקיו נערכים בניו־ג׳רזי, בסגל הקבוצה משחקות כמה מהשחקניות הטובות בעולם ולכל משחק בית מגיעים בממוצע כ־9,000 צופים.
״בארצות הברית כדורגל הנשים פופולרי יותר מכדורגל גברים, ועד גיל 12 אחת מכל שלוש בנות בארצות הברית משחקות את המשחק. יש כאן ליגת מכללות נהדרת ולאחר מכן את הליגה המקצוענית. נבחרת הנשים האמריקאית זכתה בהכי הרבה גביעי עולם עד היום, ניצחה באולימפיאדה האחרונה, והשחקניות הטובות בעולם משחקות כאן. יש כאן השקעה גדולה, משכורות גבוהות, והחתימה שלי היא שוות ערך לכדורגלן ישראלי שיחתום בברצלונה״, קובעת זומר, ״אני מתרגשת ושמחה מאוד וגאה להיות הישראלית הראשונה בליגה. אני חולמת לשחק בקבוצה הטובה בעולם מאז שאני ילדה, אני חייבת לעכל את הדברים במהירות כי כבר בשבוע הבא האימונים מתחילים״.
הקשר בין זומר, שסיימה בעת האחרונה שלוש וחצי שנות לימוד במכללת באטלר באינדיאנפוליס, לבין גות׳אם, שהמנהלת המקצועית שלה היא היהודייה האמריקאית יעל אברבוך־וסט, החל במהלך העונה שעברה, לאחר שהסוכן של זומר הצליח לארגן לה שלושה ימי מבחן בקבוצה.
יותר נשים על המגרש. זומר באימון | צילום: זק בולדינגר
״כשאתה נבחן אתה חלק מהקבוצה, והמאמנים והצוות היו ממש מקסימים אליי. הם אמרו שהם התרשמו לראות אותי משחקת. לדעתי הם קצת הופתעו כי אני אנדרדוג, שחקנית מישראל ומקולג׳ קטן יחסית שהוכיחה לכולם שהיא שייכת לרמה הזאת״, נזכרת זומר. ״השחקניות עצמן רגילות לפגוש נבחנות כל הזמן, לכן בהתחלה הן פחות התייחסו אליי, אבל כשהן ראו שאני ברמה ראויה הן היו קצת נחמדות יותר. אחת מהן, רוז לאבל (אחת הכדורגלניות הטובות והמעוטרות בכל הזמנים), שהיא גיבורת ילדות שלי, ניגשה אליי שאלה לשלומי ועל הקולג׳ שלי, וזה היה מדהים. יש בקבוצה כמה וכמה שחקניות שאני רואה בטלוויזיה מאז שאני ילדה, ולשחק איתן זה חלום, אבל בימי המבחן הייתי צריכה להיות מרוכזת כל כולי בכדורגל, ולא הראיתי לאיש שאני מתרגשת. כשאני על המגרש לא מעניין אותי כלום חוץ מניצחון. שידרתי ביטחון עצמי ושאני שייכת לשם, ואני חושבת שזה מה שייחד אותי מנבחנות אחרות. בסיום המבחנים עוזר המאמן החמיא לי ואמר שהיה כיף לראות אותי משחקת ושהייתי פשוט אני. הדבר האחרון שהם רוצים הוא שחקנית שתביט כל היום בעיניים מעריצות על הכוכבות סביבה״.
חוקי הליגה האמריקאית הקשוחים אוסרים על קבוצה להציע חוזה לשחקניות בקולג' עד לסיום המשחק האחרון שלהן במדי הקבוצה, ובאמת שלוש שעות לאחר משחקה האחרון של זומר, קיבל סוכנה את הטלפון המיוחל. ״הייתי במטוס בחזרה מהמשחק באינדיאנפוליס, והם התקשרו לסוכן שלי. הייתי בלחץ לשמוע מה נאמר. תהליך החתימה ארך כמה שבועות. זה היה חודש קשה כי למרות שסיכמנו את הדברים, היו אז משחקי פלייאוף ולכן לא דיברו איתנו. הרגשתי ברכבת הרים מטורפת ולמדתי שאפשר לשמוח רק אחרי שהדברים חתומים וסופיים״, היא משתפת. ״העונה מתחילה רק באמצע מרץ, ואת טרום העונה נתחיל בשלושה שבועות במחנה אימונים בספרד בכמה משחקי ידידות, ובסוף ינואר נשחק בלונדון בגביע העולם למועדונים הראשון אי פעם לנשים״.
זומר זכתה בחוזה לעונה אחת ותצטרך להוכיח את עצמה במהירות, בסגל איכותי של 26 שחקניות. ״כיף לי להיות האנדרדוג, כי אין עליי שום לחץ, וחובת ההוכחה עליי״, היא קובעת. ״אני רגילה לשחק ככה כי מאז שהייתי ילדה אמרו לי שאני לא טובה מספיק, והגעתי כל יום למגרש להוכיח אחרת. אני צעירה, אף אחד לא מצפה ממני לכלום, ומבחינתי מדובר בהזדמנות מדהימה. כרגע אני לא יודעת מה יהיה התפקיד שלי בקבוצה, אבל אני יודעת שהמאמן אוהב מאוד לתת הזדמנות לשחקניות צעירות שמשחקות טוב, לא אכפת לו רק מהשם. אני לא חושבת שאפתח בהרכב בחודשים הראשונים, אבל אני מקווה שאצליח להיות חלק מהרוטציה, ולהפוך לשחקנית שמכניסים כשצריך שמשהו טוב יקרה. החתימו אותי כי האמינו שיש בי פוטנציאל, ועכשיו אני צריכה להראות את עצמי בכל יום״.
עוד כתבות בנושא
זומר, שהעבירה חלק משנות ילדותה בניו־יורק, חוזרת לעיר שהשתנתה לאחר 7 באוקטובר - האנטישמיות בה גואה, ולפני יומיים מונה רשמית זוראן ממדאני לראש העיר המוסלמי הראשון שלה. ״אחרי החתימה בקבוצה קיבלתי הרבה הודעות נאצה ברשתות החברתיות מאנטי־ישראלים ומאנטישמים. זה לא בסדר, אבל אני לא לוקחת את הדברים באופן אישי או קשה מדי. אני שמחה שאני חוזרת לניו־יורק דווקא עכשיו, כדי לתת אולי מעט תקווה לאנשים״, זומר מספרת. ״ההצלחה שלנו כעם וכמדינה הוא הדבר החשוב ביותר כדי להתמודד עם כל השנאה הזאת. כל אחד צריך להמשיך לעשות את הטוב ביותר בתחומו. בקבוצה מודעים למצב וידאגו לי לאבטחה ראויה. אני בטוחה שאהיה בסדר, ובכל זאת הבהרתי להם שחשוב לי שכל מי שיגיע למשחקים יהיה מוגן, גם אם יניף דגל ישראל או יענוד מגן דוד, והם הבטיחו שידאגו לזה״.
*
טליה זומר, 21, נולדה בניו־יורק לזוג הורים אקדמאים ישראלים, יש לה שני אחים קטנים ובעת האחרונה עברה לגור בשכונת הובוקן בניו־ג׳רזי. ״מגיל צעיר אהבתי מאוד לשחק בכל משחק שמעורב בו כדור, אבל אהבתי גם להיות בבית ולקרוא ספר. כילדה הייתה לי הרבה שמחת חיים, ואני מצליחה לשמור עליה עד היום. זו גם המטרה הראשונה שלי עכשיו - להיכנס לעולם הכדורגל המקצועני ולהישאר שמחה״, היא מצהירה. ״כשהייתי בת 4 דוד שלי טול בא לבקר אותנו והראה לי סרטון של רונאלדיניו, התלהבתי מאוד וביקשתי ממנו שילמד אותי כי אני רוצה גם. הוא לקח אותי לסנטרל פארק, הציב נעליים כקונוסים, התחלתי לכדרר ביניהם, ופשוט התאהבתי. מאז בכל פעם שהוא היה מגיע לבקר הוא היה עושה לי אימונים. כשהייתי בת 5 התחלתי לשחק במסגרת קבוצתית של הכיתה שלי בניו־יורק״. בגיל 6 הסתיימה אשרת השהייה של הוריה בארצות הברית, והמשפחה חזרה לישראל.
המעוטרת בכל הזמנים. רוז לאבל | צילום: איי.אף.פי
״בארץ לא הייתה קבוצת כדורגל לבנות בגילי, והייתי חייבת להצטרף לקבוצת הבנים של מכבי תל־אביב. באימון הראשון הם דיברו ביניהם מה פתאום יש בת בקבוצה ושבנות לא משחקות כדורגל, והמאמן אריק לוי מיד השתיק אותם ואמר להם שבנות חזקות, טובות וחכמות יותר, ושהם יראו את זה מהר מאוד. ובאמת מהאימון הראשון הוכחתי לו שהוא צדק״. אף שהוכיחה יכולת טובה מהרגע הראשון ואולי בגלל זה, לא היה קל לזומר כבת יחידה בקבוצת בנים. ״גם הילדים בקבוצה וגם האבות שלהם לא אהבו לראות שאני שחקנית טובה, והיו רגעים במשחק שבהם הייתי חוטפת לבן את הכדור, והאב היה צועק מהצד: 'היא בת, קח לה את הכדור', והילדים היו נבוכים מאוד״.
זומר נאלצה גם להתמודד עם עלבונות שהוטחו בה. ״אף פעם לא היה לי רגע שהרגשתי שזה יותר מדי או שלא רציתי לשחק עוד, כי תמיד היו סביבי אנשים שתמכו, והחשבתי פחות את הקולות הפחות נחמדים. ועדיין היו רגעים שבהם נפגעתי. אבא שלי לימד אותי אז משהו חשוב מאוד - להוריד את הווילון, לא להקשיב לאנשים האלה, לא לתת להם להשפיע עליי. בסופו של דבר, האהבה שלי לכדורגל מגיעה ממקום פנימי אמיתי מאוד, ואי אפשר לקלקל לי את זה. לכן גם כל האנטישמיות היום לא משפיעה עליי״.
כשהייתה בת 12 קיבל אביה של זומר הצעה לשוב לאוניברסיטת קולומביה לשנתיים, והמשפחה שוב ארזה וחזרה לניו־יורק. ״בזמן אמת לא אהבתי את זה, והאמת שתמיד כשאני עוזבת מקום, כמו עכשיו באוניברסיטה, עצוב לי״, היא משתפת. ״היה לי אז קשה לעזוב את הארץ לניו־יורק, ושנתיים לאחר מכן שוב לחזור לארץ, אבל בסופו של דבר זה נתן לי המון. יש לי עכשיו שלושה בתים בעולם, שלוש ערים שיש בהן אנשים שאוהבים אותי. חוויתי שתי תרבויות, אני שולטת היטב בשתי שפות והפכתי לאדם שלם יותר בזכות זה. למרות הקושי, אני שמחה על מה שקיבלתי ומודה להורים שלי על ההזדמנות הזו״.
זומר משחקת בתפקיד קשרית התקפית, וכשחזרה לישראל הצטרפה לקבוצת הנשים של אס״א תל־אביב, ושם הייתה לשחקנית הקבוצה הבוגרת כבר בגיל 14, ושנתיים לאחר מכן הוזמנה לנבחרת הבוגרת. עד היום רשמה 26 הופעות בין־לאומיות, בנבחרת הלאומית שמתקשה מאוד להתקדם מקצועית. ״בכל מה שנוגע לנבחרת הלאומית הרגשות שלי מעורבים, כי מצד אחד, יש לנו הרבה שחקניות מוכשרות שרוצות להשקיע ולנצח, ומצד אחר, יש תחושה שהמערכת לא רוצה להשקיע בנו. אנחנו צריכות לריב על כל תנאי בסיסי, למשל כבר שלוש שנים לא היו לנו משחקי ידידות, והם חשובים מאוד להתקדמות ולהתפתחות שלנו.
״ניסו אביטן, מאמן הנבחרת, ואלישע לוי, המנהל המקצועי, אכפתיים מאוד ורוצים לעזור, אבל לצערי ההתאחדות אינה מגבה אותם. יש עוד בנות כמוני שהן שחקניות טובות אבל קשה להתקדם בלי השקעה. השנה למשל נשחק במוקדמות מונדיאל, וההתנהלות לא הגיונית לנבחרת בוגרת, בוודאי אם רוצים להשיג משהו, אבל הם אפילו לא מנסים. אני חושבת שלנבחרת הנשים יש הרבה יותר סיכוי להעפיל לטורניר גדול מלנבחרת הגברים, אבל לא אכפת להם. אני מקווה מאוד שהחתימה שלי בארצות הברית תוביל לשינוי, שלא נצטרך לשבות שוב כמו לפני כמה שנים. אז בעקבות השביתה נחתם הסכם תנאים בין הצדדים, ומהר מאוד שכחו ממנו בהתאחדות, והדברים שוב חוזרים על עצמם״.
בקיץ 2022 הצטרפה זומר לקבוצת הכדורגל של מכללת באטלר, שם למדה לתואר ראשון במדעי המוח והמחשב, וסיימה את התואר לפני כמה שבועות. ב־72 משחקים במכללה הבקיעה זומר 28 שערים ובישלה 24. היא נבחרה שלוש פעמים לנבחרת העונה של הביג איסט, והשנה נבחרה גם לקשרית המצטיינת של העונה. נוסף על כך, בחרו בה מאמני הליגה לנבחרת הרביעית של העונה בארצות הברית כולה. בד בבד עם ההצלחה המקצועית, הפכו חייה של זומר בקמפוס למורכבים יותר לאחר פרוץ המלחמה בישראל. ״הייתה הרבה אנטישמיות ואנטי־ישראליות בקמפוס שלמדתי בו, זה לא היה נעים. פרופסור שלימדה אותי חתמה על מכתב שתמך במעשים ב־7 באוקטובר, ולשיעור הראשון שלה הגעתי בחולצת החטופים, הצגתי את עצמי, סיפרתי מאיפה אני, ואמרתי לה שלדעתי זה סקנדל שהיא עדיין מלמדת באוניברסיטה אחרי שחתמה על מכתב כזה. היא התחננה שאסלח לה ואמרה שטעתה״, מספרת זומר.
״אישית, 7 באוקטובר פגש אותי דרך ד"ר איילת לוי־שחר, רופאת הספורט של הנבחרת שבתה, נעמה לוי, נחטפה. מרגע החטיפה ועד שהיא שוחררה כל משחק שיחקתי בשבילה ובשביל חזרתה״.
זומר בזוגיות עם איזבל, והשתיים עברו יחד לניו־ג'רזי. ״אני חולמת עכשיו להפוך לשחקנית משמעותית בגות׳אם, לזכות איתן בתארים ולהישאר בניו־יורק שאני כל כך אוהבת".
יש לך עוד חלומות?
״להביא את נבחרת ישראל לטורניר היורו או למונדיאל ולשנות את התדמית של כדורגל הנשים בארץ. אני רוצה להמשיך לגלות את עצמי, להגשים את עצמי ולשמוח״.