אולימפיאדת החורף תצא לדרך ב־6 בפברואר 2026 בשתי ערים איטלקיות - מילאנו וקורטינה ד׳אמפצו (שאירחה את המשחקים בשנת 1956). תחרויות החורף, שיתקיימו על פני 16 ימים מלאים בפעילות, מעוררים הרבה פחות עניין אצל הישראלים. ישראלים רבים נהנים מחופשות סקי באירופה, אבל רק מעטים עוסקים באופן שוטף בענפי ספורט החורף, שרובם כלל לא זמינים או מוכרים בישראל. הפעם יש מי שעשויה לשנות את התמונה הזו ולגרום לנו לשבת בפברואר מול הטלוויזיה: מריה סניוק, מחליקת קרח אמנותית שרשמה במרץ הישג בינלאומי יוקרתי והעפילה לגמר אליפות העולם בבוסטון, ארצות הברית, והבטיחה שלישראל תהיה נציגה באחת התחרויות היוקרתיות ביותר במשחקי החורף.
״בסיום התחרות פשוט לא ידעתי מה לומר, זה היה מטורף ומרגש", אומרת סניוק. "ארבעה ימים לפני התחרות עוד לא ידעתי אם אצליח להגיע, בגלל בעיה שהייתה לי עם הוויזה לארצות הברית, מה שגם מנע מהמאמנת שלי להצטרף אליי. היה סיכוי קטן שאקבל את הוויזה בזמן והעובדה שהגעתי הייתה סוג של נס״.
סניוק העפילה לגמר מהמקום ה־19 בדירוג העולמי, וסיימה את האליפות במקום ה־16. ״הרגשתי לבד בלי המאמנת שלי שם אבל ידעתי שזו ההזדמנות שלי לעשות את זה ורציתי מאוד שזה יקרה. השתדלתי לא לחשוב יותר מדי לפני שעליתי למשטח, כי היה חשוב שאהיה מרוכזת ואעשה ביצוע נקי מטעויות. אני חולמת להגיע לאולימפיאדה מאז שאני ילדה. הרגשתי מוכנה מאוד, אני שמחה שהחלקתי טוב וזה מאוד משמעותי שהצלחתי להבטיח את ההשתתפות של ישראל בתחרות״.
חיבור לקרח מהרגע הראשון. סניוק | צילום: גטי אימג'ס
סטפן למביל השווייצרי, שזכה במדליית כסף במשחקי החורף ב־2006, היה אלוף עולם פעמיים ונחשב היום למאמן מוביל ואחד השמות המוכרים בענף, עזר לה מאוד. ״סטפן מקיים בכל קיץ בהרים בשווייץ מחנה אימונים בינלאומי, עם מחליקים מהרבה מדינות ברחבי העולם", מספרת סניוק. "אני משתתפת במחנה מגיל שמונה, הכרתי שם המון חברים לאורך השנים, וזה תמיד היה רגע השיא שלי בתקופת הקיץ. זה מקום שמאוד עוזר לי בכל שנה וסטפן מכיר אותי מצוין. שמחתי לפגוש אותו לפני התחרות. הוא עודד אותי, אמר שהוא מאמין בי ונתן לי הרבה ביטחון״.
סניוק הבטיחה את ההשתתפות של ישראל בתחרות ההחלקה האמנותית באיטליה בפברואר, אבל היא עצמה עדיין צריכה להבטיח שהיא זו שתייצג אותנו, מה שצפוי להיות סופי ומוחלט בשבועות הקרובים. ״מריה השיגה את הקווטה עבור המדינה ולא עבור מישהו ספציפי״, מסבירה אנה סלאבין, דוברת הפדרציה הישראלית להחלקה על הקרח. ״השיטה בנויה כך כי אחרי אליפות העולם יש עשרה חודשים שבהם דברים יכולים לקרות ולהשתנות, ומישהו חלילה עלול להיפצע. הרצון הוא גם לשמור את המתחרים במתח בריא של עשייה והשתפרות.
"בפועל, מריה מתחרה נגד שלוש מחליקות ישראליות ותיקות בשלוש תחרויות שבחרה הפדרציה. שתיים מהן כבר התקיימו, והאחרונה תתקיים בזאגרב בתחילת דצמבר. נכון לעכשיו מריה מובילה בבטחה את המרוץ ואנחנו לא מצפים להפתעות או שינויים. היא זו שתייצג אותנו באולימפיאדה״.
ובכל זאת, סניוק מבקשת לדבר כמה שפחות על המשחקים, ״כי עוד לא הבטחתי סופית את ההשתתפות שלי. אין לי כרגע שום ציפיות וכולי מכוונת לתחרות המבחן האחרונה. אני רוצה להמשיך להראות את המיטב שלי. אני עובדת קשה במטרה לשפר כל תנועה וכל אלמנט ואני רוצה להיות גאה בעצמי ובעבודה שאני משקיעה״.
מריה סניוק, בת 20, נולדה וגדלה במוסקבה. באופן טבעי, לזירת ההחלקה הגיעה כבר בגיל ארבע וחצי. ״הייתי ילדה פעילה עם הרבה מאוד אנרגיה. הלכתי להחליק עם אבא שלי על משטחים פתוחים בחורף ואהבתי את זה״, היא נזכרת, ״בשלב מסוים ביקשתי מההורים שייקחו אותי לזירה מסודרת, לחוג שבו אוכל להחליק עם ילדים אחרים, ואני חושבת שהם שמחו על הבקשה כי הם חיפשו לי דרכים להוציא את האנרגיות הבלתי נגמרות שלי. הם עשו נכון שהביאו אותי לשם בגיל כל כך צעיר ואני אסירת תודה שהם הקשיבו לי, עודדו אותי ופרגנו לי לאורך כל הדרך״.
סניוק הצטרפה לשיעור בזירה כמה חודשים אחרי שהילדים שם החלו להתאמן, כשכולם כבר היו ברמת החלקה הרבה יותר טובה מרמתה שלה. ״לעולם לא אשכח את השיעור הראשון שלי", היא אומרת. "נהניתי מהשנייה הראשונה עד האחרונה ופשוט לא רציתי להפסיק. לא הפריע לי שכולם טובים ממני: להפך, זה נתן לי מוטיבציה לעבוד קשה. הייתי חייבת להתקדם מהר כדי להשלים פערים ולהיות לפחות ברמה של כולם. אז מעבר לאימונים המשותפים עבדתי עם עצמי כל הזמן, ואם המאמן ביקש שנחזור על תרגיל 20 פעם, אז הייתי חוזרת עליו 30 פעם. אני פשוט זוכרת איך כבר בגיל צעיר כל כך, הייתי ממוקדת מטרה וכל מה שרציתי היה להיות החזקה והטובה ביותר בקבוצה״.
בגיל שמונה עלתה סניוק עם משפחתה לישראל. "בתור ילדה הייתי קצת חולנית", היא מספרת. "סבלתי מאסטמה, הייתי אלרגית לעצים ולפרחים. אבל ברגע שעליתי לארץ בריאותי השתפרה. אני מאוד אוהבת את האקלים בארץ, מאוד אוהבת ים, מים ושמש, וכשאני בישראל אני הולכת לשחות בכל יום, זה כיף. אם הייתי צריכה לבחור ספורט אחר, הייתי שחיינית״.
בראשית ימיה בארץ גרה סניוק עם משפחתה אצל קרובים בנתניה, ולאחר מכן עברה המשפחה לתל־אביב. ״כשספורטאי בענף שלנו מתכנן עלייה הוא יוצר קשר עם הפדרציה ואנחנו בודקים את הדברים, עוזרים למשפחה להתחבר למועדון הנכון ובהמשך לזה גם נקבע אזור המגורים של המשפחה״, מסבירה סלאבין. ״ליוויתי את מריה מהרגע הראשון שלה בארץ. היא הייתה ילדה קטנה ומתוקה, וגם היום היא מקסימה ורק הולכת ומשתפרת משנה לשנה. ההחלטה שלנו עם המשפחה שלה הייתה שהיא תצטרף לקבוצה ולאימונים בהיכל הקרח בחולון, ומהר מאוד היא המשיכה את שגרת החיים והאימונים שהייתה לה לפניי העלייה".
בשנים האחרונות חזרה סניוק להתגורר עם משפחתה במוסקבה בעיקר בגלל צרכים מקצועיים. ״ענף ההחלקה על הקרח הוא ענף ספורט החורף המוביל בישראל, עם 500 ספורטאים פעילים ומתוכם 25 שמתחרים ברמות הבינלאומיות הגבוהות ביותר, אבל הוא עדיין ענף צעיר״, מסבירה סלאבין. ״כדי לעלות לרמה הבאה, לצערי עדיין צריך לנסוע לחוץ לארץ. המתקנים איכותיים יותר, אפשר לעבוד עם המאמנים הטובים בעולם, ויש אימונים ותחרויות מול יריבים ברמות הגבוהות ביותר, שידחפו אותך להצלחה ברמה העולמית.
"לא המצאנו את זה בארץ, אפילו נבחרת חזקה כמו צרפת מתאמנת בקנדה. לאורך השנים מריה התאמנה בניו־ג׳רזי, בשווייץ ובמקומות אחרים, כי לספורטאי חשוב להתאמן במקומות שונים ולחוות מגוון שיטות ומאמנים כדי לצבור ניסיון ולהתקדם״.
במהלך השיחה, כשניסיתי להבין מסניוק אם השתנה משהו בעיר הולדתה מוסקבה מאז החלה המלחמה עם אוקראינה, היא ביקשה לא להרחיב בנושא. ״המלחמה היא לא חלק מהספורט, היא נמשכת כבר הרבה זמן ואני כרגע מעדיפה להתמקד במטרות שלי, בספורט ובהתקדמות שלי״, היא אומרת. ״יש היום הרבה אנטישמיות והרבה דברים שליליים נאמרים כנגד ישראל, אבל אני מרגישה יהודייה שגאה מאוד לייצג את ישראל. כשאני בתחרות אני מרוכזת במה שאני צריכה לעשות, לא מקשיבה לרעשי רקע, וגם אם יש כאלה הם לא נוגעים בי״.
הדרך לתהילה עוברת דרך סדר יום קשה ותובעני מאוד שמריה מנהלת כבר שנים ארוכות. ״כל יום אני מתחילה באימון בחדר הכושר. משם אני ממשיכה לאימון על הקרח, אז עושה מתיחות, משם ממשיכה לאימון כושר גופני, חוזרת לעוד אימון על הקרח ומסיימת את היום בעוד תרגול קצר בחדר כושר. פעמיים בשבוע יש לי חצי יום מנוחה אחר הצהריים ויש לי יום מנוחה מלא בראשון.
"במקביל אני לומדת באוניברסיטה במטרה להתפתח בתחומים אחרים, לקבל קצת מנוחה לראש ולעשות משהו שונה לחלוטין מהחלקה על הקרח. אבל אני מאוד אוהבת את הענף שלי ושוקלת להפוך למאמנת בעתיד כדי להישאר חלק ממנו״.
ענף ההחלקה על הקרח החל להתפתח באנגליה במאה ה־18 והפך רשמית לענף ספורט ב־1892, כשהוקם איגוד ההחלקה הבינלאומי (ISU) שמנהל אותו עד היום. אבי ההחלקה המודרנית הוא ג׳קסון היינס, רקדן בלט אמריקאי שלקח את תנועות הבלט והעביר אותן לקרח באמצע המאה ה־19. תחרות ההחלקה האמנותית הראשונה באולימפיאדה התקיימה ב־1908 דווקא במשחקי הקיץ בלונדון. מ־1924 הפך הענף לחלק ממשחקי החורף האולימפיים.
בתחרות שמריה צפויה להשתתף בה יהיו שני שלבים. יהיה תרגיל אחד קצר, שכולל אלמנטים חובה, ו־24 המובילות בו יעפילו לשלב הגמר - מקצה ארוך יותר בסגנון חופשי יותר.
הענף בישראל נמצא בתהליך של צמיחה. יש כיום שתי זירות החלקה עם תקן בינלאומי, באילת ובתנובות (המתקן המיתולוגי במטולה נסגר במהלך המלחמה). יש גם זירות החלקה בחולון, באשדוד, בבאר־שבע ובירכא, ובכל שנה מתקיימות בארץ ארבע תחרויות לשלוש קבוצות איכות שונות - סיניור, ג׳וניור ומתקדמים.
האמין בי ונתן לי ביטחון. סטפן למביל | צילום: EPA
בפברואר סניוק צפויה להיות הנציגה הישראלית היחידה של הענף באולימפיאדה. לפריצה המקצועית שלה סייעה המאמנת פולינה צורקיה, מחליקה אמנותית בעברה, שזכתה בעבר במדליית זהב אולימפית לנוער. בארבע השנים שהשתיים משתפות פעולה העפילה סניוק למקום ה־34 בעולם והחלה להשיג תוצאות מרשימות. ב־2022 סיימה סניוק במקום החמישי בפסטיבל האולימפי לנוער בפינלנד, ובאליפות העולם לנוער באותה השנה באסטוניה סיימה במקום ה־19. היא גם זכתה אז במדליית כסף בתחרות בבודפשט ובתואר אלופת ישראל לבוגרות, הישג ששחזרה בשנתיים הבאות, כולל השנה.
ב־2023 זכתה סניוק במדליית זהב בתחרות הצ׳לנג׳ר בקזחסטן ובמדליית כסף בתחרות בצרפת. בשנה שעברה הגיעה למקום ה־32 באליפות העולם לבוגרות בקנדה ולמקום ה־19 באליפות אירופה לבוגרות בליטא. השנה כאמור היא ממשיכה בהתקדמות המרשימה, עם מקום 16 באליפות העולם, בנוסף להזמנה יוקרתית בסוף אוקטובר לתחרות גרנד פרי בקנדה, שהיא סיימה במקום השמיני והמכובד.
״אני נמצאת כל הזמן במוטיבציה גבוהה לעשייה, ועושה הכול כדי לשפר את הטכניקה שלי, את הציונים ואת המיקום שלי בתחרויות״, היא אומרת. ״החלום שלי הוא להשיג תוצאות טובות בתחרויות הגדולות בעולם. אני יודעת שצריך סבלנות והתמדה. דברים מתקדמים צעד אחר צעד ואני נהנית מההתפתחות״.
ענף ההחלקה האמנותית כרוך במחנות אימון, אנשי צוות, טיסות, טיפולים רפואיים וכיוצא בזה, ולכן המסע כולו יקר מאוד. ״בפדרציה עוזרים למריה בכל מה שאפשר, אבל חלק מהתחרויות אנחנו מממנים וחלק המשפחה שלה״, מודה סלאבין. ״ההישג באליפות העולם הכניס אותה לסגל הארד בוועד האולימפי, שמעניק משכורת חודשית, ואני מקווה שעם המשך ההתקדמות היא תוזמן שוב לתחרויות שמממנות את ההשתתפות ומשלמות על ההצלחה, כמו הגרנד פרי".
מריה, יש לך תחביבים שלא קשורים להחלקה?
״יש לי אוסף מטבעות מכל רחבי העולם, בעיקר במקומות שאני מגיעה אליהם ומתחרה. אני אוהבת את זה כי המטבע הוא זיכרון נהדר בשבילי״.
את כבר יודעת אם תמשיכי למשחקים ב־2030?
״כרגע אני אוהבת את מה שאני עושה, ורוצה לראות לאן הדברים יתפתחו. זה לא הזמן לחשוב על זה אבל אני מאמינה שאם אמשיך ליהנות אין סיבה שלא ארצה להמשיך גם לאולימפיאדה הבאה״.