הבית // בית פרטי ברעננה, שלושה חדרים, עם חצר וגינה מלאה בפרחים ועצים, עם פינת גזיבו מקסימה וברביקיו גז. דבי: "עשיתי עיצוב כפרי ואסתטי, שמשלב עץ וגוונים של תכלת וזהב". עמיחי: "הבית שלנו הוא כמו צימר, רק שצריך גם לעשות כלים". הבית הותאם והונגש לצרכיה של דבי: פתחי החדרים הורחבו, חדר הרחצה והשירותים הונגשו, וכך גם החצר. "במקום מדרגות בנו לי רמפה רחבה, כך שאוכל להיכנס עם הרכב ולחנות קרוב לדלת הכניסה".
המנהלת // דבי מתמודדת יותר מ־23 שנים עם ALS, משותקת בארבע גפיים ומונשמת מסביב לשעון. היא אינה יכולה לדבר או לאכול באופן רגיל, ומתקשרת באמצעות מחשב המופעל בתנועות עיניה: מבטה מתעכב על אות במקלדת וירטואלית, וכך היא כותבת ומנהלת שיחות, ומצליחה לחלק הוראות ולדאוג שהכול יתנהל בדיוק כפי שהיא רוצה גם בלי להוציא מילה מהפה. עמיחי: "איתי היא לא תמיד זקוקה למחשב. אחרי כמעט שלושה עשורים יחד אני כבר יודע לקרוא את שפתיה ולהבין מה היא מבקשת לומר גם בלי קול".
השותפה // בבית מתגוררת גם ג'יין, שמטפלת בדבי כבר 18 וחצי שנים והפכה לחלק מהמשפחה. דבי: "המחלה היא חלק מהסיפור שלנו, אבל היא לא הסיפור. הסיפור הוא החיים שבחרנו לבנות סביבה. בית מלא אהבה, חברים, משפחה, צחוק, משמעות וחסד".
הבוקר // עמיחי מתחיל מוקדם בתפילה. דבי מצטרפת מעט מאוחר יותר, בעזרת ג'יין. ההתארגנות דורשת זמן ותכנון; גם ארוחה, המוזנת דרך צינורית לקיבה, נמשכת כשעה וחצי. דבי: "אז לפעמים אני פשוט אוכלת בדרך". פעמיים בשבוע הם נוסעים לחדר כושר, משתתפים בשיעור תורה, ופעם בשבוע רוקדים בקבוצת ריקודי עם המשלבת אנשים עם מוגבלויות. "אנחנו זוג שחי אחרת, אבל אנחנו מקפידים להמשיך להיות בתנועה, בגוף ובנפש".
העשייה // בני הזוג מרצים באוניברסיטאות, בבתי ספר ובארגונים על חייהם ועל הדרכים שמצאו להתמודד עם מציאות לא צפויה. דבי הקימה עמותה המעודדת מסוגלות עצמית בקרב בני נוער, ומלווה אנשים המתמודדים עם אתגרים. ב־2021 פרסמה את ספר הבישול "לבשל מאהבה", שכתבה באמצעות עיניה. לאחרונה הם עובדים על מופע זוגי המשלב הומור, מוזיקה ותובנות על זוגיות ואמונה. "הדבר שהכי ירגש אותנו יהיה לשמוע בסוף המופע לא מה אנשים חשבו עלינו, אלא מה הם גילו על עצמם. על הזוגיות שלהם, על הכוחות שלהם ועל האפשרות לבחור בשמחה גם כשהחיים לא מגיעים לפי התוכנית".
הזינר'ס // בעמוד האינסטגרם המשותף שלהם, @the_ziners, הם משתפים בסיפור חייהם וברגעים מהזוגיות ומההתמודדות היומיומית.
היא // דבי גדלה כבת הזקונים משלושה ילדים, הייתה בצופים, שיחקה כדורגל, כדורסל, כדורעף וטניס, רקדה ורכבה על אופניים. "אם הייתי צריכה לתאר את הילדות שלי במילה אחת, היא הייתה תנועה. הייתי שובבה, הרפתקנית וסקרנית. רציתי להספיק הכול, לראות הכול ולחוות הכול". בצבא שירתה כמדריכת תוכנה בשלישות ברמת־גן. הוצע לה לחתום קבע ולהתקדם לתפקיד ראש צוות בתחום ה־SAP, אבל לקראת השחרור, בגיל 19 וחצי, החלה להרגיש שמשהו בגופה אינו כשורה.
האבחנה // בדיקות בארץ וחוות דעת נוספת בארצות־הברית הובילו לאבחנה של ALS. דבי ויתרה על המשך השירות; עם השנים איבדה בהדרגה את יכולת התנועה והאכילה הרגילה, ובגיל 23 גם את הדיבור. בהמשך נזקקה להנשמה מסביב לשעון. דבי: "היום אני לא יכולה להזיז אפילו אצבע. אני יכולה לחייך ולהזיז את העיניים, וזה הכול. אבל המחלה לא לקחה ממני את הסקרנות, את ההומור, את שמחת החיים ואת העקשנות". בעקבות מסע חייה חזרה בתשובה, והאמונה הפכה לחלק מרכזי בחייה.
הוא // עמיחי נולד וגדל ברעננה, בין אחות גדולה לאח קטן, והיה בבני עקיבא. הוא אובחן עם דיסלקציה, והוריו ליוו אותו לטיפולים ותמכו בו עד שסיים בגרות. עמיחי: "הייתי חי בעולם משלי, מעופף אמיתי. יום אחד בכיתה א' פשוט קמתי בסוף הלימודים והלכתי הביתה בלי הילקוט. השארתי אותו תלוי על המשענת של הכיסא". הוא רצה לשרת בגולני אבל בסוף שירת בשלישות, ובהמשך, בעידודה של דבי, למד אימון כדורסל בווינגייט. קרוב לעשור אימן ילדים, בני נוער ונשים ברחבי השומרון.
ההיכרות // דבי הייתה בת 14 ועמיחי בן 16 כשנפגשו בחופש הגדול במפגש חברים. חבר משותף ביקש מעמיחי ללוות אותה הביתה. דבי: "התחלנו לדבר ופשוט לא הפסקנו. משהו בביטחון שעמיחי נתן לי גרם לי לספר לו דברים שבדרך כלל הייתי שומרת לעצמי". עמיחי: "בהתחלה התאהבתי ביופי, ואז הגיע האופי והשאיר אותי בלי סיכוי". דווקא דבי ביקשה את מספר הטלפון שלו. דבי: "עמיחי נדרש להשקיע ולהוכיח התמדה. כבר אז היה לו ברור שצריך לעבוד קשה בשביל לקבל משהו מיוחד". החברות הפכה לזוגיות, ובהמשך לנישואים. כשהתחתנו דבי כבר התניידה בכיסא גלגלים. דבי: "קודם היינו החברים הכי טובים, אחר כך הפכנו לזוג ואז התחתנו. האמת היא ששום דבר מהותי לא השתנה. מהרגע הראשון הרגשנו בבית זה אצל זה".
הזוגיות // כשדבי איבדה את יכולת האכילה, למדו שבילוי זוגי אינו חייב לכלול מסעדה. לצד אשפוזים, ניתוחים וטיפולים שמרו על החברות ועל ההומור. "למדנו שהומור הוא לא מותרות, אלא כלי הישרדות זוגי. שאמונה היא לא רק משהו ששומרים לימים טובים, אלא העוגן שמחזיק אותנו, ושתקווה היא החלטה יומיומית".
החלומות // בני הזוג נמצאים בתהליך פונדקאות, לאחר שעברו את כל האישורים הנדרשים ממשרד הבריאות. דבי: "אנחנו בתפילה גדולה ובתקווה אדירה להגדיל את המשפחה ואת האהבה". עמיחי: "שנינו מצאנו אדם שאפשר לדבר איתו על הכול, לצחוק איתו על הכול ולעבור איתו הכול. וגם אחרי כל השנים, אנחנו עדיין מעדיפים לעשות את הדרך יחד".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
לעוד טורי נדל"ן
