הבית // בית קרקע בשטח של כ־120 מ"ר בכפר השיקומי עדי נגב נחלת ערן. אודיה: "הבית חדש ומרווח, עם סלון ומטבח. הסלון פעיל, והדלת כמעט תמיד פתוחה. כל הזמן נכנסים ויוצאים אנשים: בנות שירות, שינשינים, ילדים ושכנים. בית שמח, ברוך השם. בחוץ יש הרבה מרחב ודשא שמרחיב את הלב, ומהמרפסת רואים את השקיעות הכי יפות בעולם".
השיקום // ליד הבית נמצא בית החולים השיקומי, והמפגש עם האנשים שמגיעים אליו הוא חלק מהיומיום של המשפחה. אודיה: "אנחנו רואים אנשים שעברו תאונות ודברים קשים, וזה מזכיר לנו לעצור ולהגיד תודה על מה שיש. גם כשקשה לנו, ויש כמובן ימים כאלה, המפגש הזה נותן פרופורציות".
הבוקר // בשגרה נתאי קם בשש, מתפלל שחרית ויוצא לריצה של כמה קילומטרים מסביב לכפר, "בשביל הנפש". כרגע הוא במילואים, כבר שלושה חודשים, אז השגרה הזאת נפגעת.
אודיה: "בסביבות רבע לשבע כולנו מתחילים להתעורר. ארוחת הבוקר היא קורנפלקס עם חלב, קורנפלקס עם חלב וקורנפלקס עם חלב. מארגנים תיקים וכל מה שצריך, ואז אחד מאיתנו לוקח את הילדים למוסדות החינוך באופקים. משם מתחילים לעבוד".
פרנסה // אודיה אחראית על כ־70 בנות שירות ומתנדבי שנת שירות, ובזכות התפקיד עובדת עם כל המחלקות והתחומים בכפר: שיקום היום ובית החולים השיקומי, מעונות הבוגרים והילדים, הגנים, בית הספר לילדים עם צרכים מיוחדים, חוות הסוסים, בית היוצר, החווה החקלאית ומחלקת החקלאות והגינון. "לגור כאן זה מיוחד, אבל גם לעבוד כאן זו זכות גדולה. בכל שנה אני מכירה חבר'ה חדשים. גיל 18 הוא גיל מדהים בעיניי. הם מגיעים מתוך תחושת שליחות, עם תמימות ורצון גדול לתת, ומקדישים לזה שנה או שנתיים. זה לא מקום שפשוט לעשות בו שירות, והם מתמסרים ועושים את זה מכל הלב. אני מתרגשת מזה בכל שנה מחדש. הם תמצית הטוב שיש בעולם, בדיוק כמו הכפר שלנו".
החבר'ה // בנות השירות ומתנדבי שנת השירות גרים בכפר, ולכן הם חלק מהחיים של המשפחה גם אחרי שעות העבודה. אודיה: "הם מגיעים הביתה, נמצאים איתנו, והילדים גדלים בתוך כל הדבר הזה".
הסוסים // נתאי מדריך רכיבה טיפולית ומורה בחווה החקלאית, ועובד עם ילדים עם צרכים מיוחדים, חיילים שנפצעו ואנשים שמתמודדים עם פוסט־טראומה. "יש הרבה נקודות אור בעבודה שלי. לפגוש סוס זה דבר יוצא דופן, ולראות מישהו מחייך במהלך המפגש יכול למלא לי את היום. אני פוגש חיילים שמתמודדים עם קשיים ועוברים שיקום, ורואה איך הקשר עם הסוס נותן להם רגע של רוגע והפוגה. אלה הרגעים שמזכירים לי למה בחרתי בעבודה הזאת".
השכנים // בכפר מתגוררים כ־170 דיירים, ולצידם פועל בית חולים שיקומי עם מחלקה נוירולוגית, מחלקת אורתופדיה ומחלקה גריאטרית. יש בכפר גם כעשרים משפחות, זוגות צעירים ומתנדבים שמגיעים לשבתות. אודיה: "אנחנו חיים לצד הדיירים ולצד אנשים שמגיעים לתקופה של שיקום. נתאי מתפלל בבוקר עם חלק מהמטופלים, אנחנו פוגשים אותם בשבילים ובשבתות, ויוצאים עם הדיירים לטיולים. יש מי שבאים לפעילות, יש מי שאומרים תהילים עם הילדים, וכל אחד תורם בדרך שלו. נוצרה פה קהילה קרובה מאוד, ממש משפחה גדולה. גם השכנים שלנו הם חלק חשוב מהסיבה לכך שאנחנו נשארים".
היא // אודיה גדלה בנתיבות, השנייה משישה אחים - שלושה בנים ושלוש בנות. אמה מורה לאנגלית ואביה מנכ"ל עיריית נתיבות. היא למדה בבית הספר נועם אורות בנתיבות ובהמשך באולפנת אבן־שמואל, עשתה תואר ראשון במכללת הרצוג ותואר שני בניהול מערכות חינוך בחמדת הדרום.
הוא // נתאי גדל בשכונת הדר גנים בפתח־תקווה, השני משלושה אחים. הוא למד בבית הספר מורשה ואחר כך בישיבת פתח־תקווה, בתקופה ששי פירון ניהל אותה. משם המשיך לישיבת ההסדר בצפת והתגייס.
ההיכרות // אודיה הייתה הקומונרית של נתאי בסניף שערייה של בני עקיבא בפתח־תקווה, והוא הגיע אליו כמדריך חוץ מסניף הדר גנים. אודיה: "גם גיסי וגיסתי הכירו בבני עקיבא, וגם אצלם היא הייתה הקומונרית שלו, רק שבהדר גנים". הם התחתנו במהלך השירות שלו, ואחרי השחרור עברו לשדרות, כשנתאי למד שם בישיבה.
הדרך אל הכפר // אודיה: "הצטרפנו לכפר סטודנטים של 'תוצרת הארץ' שפעל כאן. שנינו היינו אז סטודנטים: אני למדתי לתואר שני בניהול מערכות חינוך, ונתאי התחיל תואר בחינוך מיוחד. בהמשך כפר הסטודנטים נסגר, אבל אנחנו נשארנו והשתלבנו בעבודה". נתאי: "חיפשנו שינוי, וגם היה לי חשוב להיות במקום עם משמעות. תוך כדי הלימודים למדתי רכיבה טיפולית, ובהמשך השתלבתי כמדריך רכיבה וכמורה בחווה החקלאית. עם הזמן החיים והעבודה התחברו פה".
לגדול כאן // אודיה: "הילדים גדלים לתוך סביבה שיש בה אנשים עם מוגבלויות, וזה חלק טבעי מהעולם שלהם. הם פוגשים אותם בכל יום, לא רק כשמגיעים לפעילות מיוחדת. אלה השכנים שלנו, וכולנו חיים כאן ביחד. זה לא כמו לגור בעיר, והרבה דברים כאן שונים, אבל דווקא השוני הזה חשוב לנו. אנחנו רוצים שהילדים יכירו אנשים שונים מהם וידעו שאפשר לחיות ביחד. גם אם בהמשך נעבור לעיר, יהיה לנו חשוב לשמור על המפגש הזה ועל המודעות הזאת".
חסד // נתאי: "המשפט שמלווה את הכפר הוא 'עולם חסד ייבנה'. יש בחברה אנשים שלא תמיד רואים אותם. כשגרים כאן, המפגש איתם הוא חלק מהחיים עצמם. אנחנו לא מגיעים לרגע והולכים, אלא חיים יחד. מבחינתנו, זו המשמעות של הבית שלנו כאן".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
עוד במדור נדל"ן
