הבית // דירה קטנה בבית ערבי ישן בשכונת טלביה בירושלים. ״אני גרה כאן כבר שלוש שנים. לפני כן גרתי שנה לבד במרכז העיר. הדירה קטנה, אבל היא בדיוק מה שאני צריכה ונוח לי בה. עיצבתי אותה באופי ירושלמי, עם שילוב של רהיטים מודרניים. למדתי אדריכלות ועיצוב פנים ועבדתי בתחום כמה שנים, אז זה עולם שאני מאוד אוהבת. אני אוהבת לאסוף פריטי יודאיקה, ויש אצלי הרבה תמונות על הקירות. החיבור לירושלים נמצא גם בעיצוב של הבית, לצד הדברים שאספתי ושאני אוהבת".
אירוח // היא גרה לבד, אבל תמיד יש אצלה אורחים וחברות שנשארות לישון. היא לא יכולה לארח הרבה אנשים בבת אחת, אבל משתדלת לפתוח את הבית. "יש לי חברות שגרות קרוב וגם סבתא שלי גרה לידי. זה נעים שיש סביבי אנשים שאני קרובה אליהם״.
השכונה // ״בילדות ביליתי כאן הרבה שבתות אצל סבא וסבתא, כך שהאזור היה מוכר לי עוד הרבה לפני שעברתי לגור בו. בבית הכנסת אוהל נחמה חברות שלי התחילו מניין של צעירים שנקרא 'נדיב'. מגיעים אליו המון צעירים והמקום מתפוצץ. כיף שיש מקום להיפגש בו ושיש סביבך קהילה. בין המשפחה, החברות ובית הכנסת, יש לי הרבה קשרים בשכונה״.
הבוקר // אחרי שהיא קמה היא יוצאת לפילאטיס, חוזרת הביתה, שותה מאצ'ה ומתארגנת לעבודה.
העבודה // נינה מנהלת את הרשתות החברתיות של OU ישראל. "הרבה אנשים מכירים את הארגון דרך הכשרות, אבל יש לו גם פעילות רחבה בתחומים נוספים. בישראל יש לנו יותר מ־12 פרויקטים שעוסקים בעלייה ובקליטה, בנוער בסיכון ובפעילות עם בני נוער ברחבי הארץ, ועוד ועוד. בעבודה שלי אני מציגה את העשייה הזאת ברשתות החברתיות. אני אוהבת את זה מאוד. טוב לעבוד עם אנשים טובים שרוצים לעזור לעם ישראל ולארץ שלנו".
אינסטגרם // ״במקביל היא מנהלת את חשבון האינסטגרם The Jerusalemite ("הירושלמית") ומשתפת פעולה עם ארגונים ואתרים בארץ. "עבדתי עם עיר דוד, נפש בנפש, מוזיאון ישראל ומורשת הכותל. יש הרבה חיבורים בין שתי העבודות, גם בנושאים וגם באנשים שאני פוגשת. את רוב היום אני מעבירה במשרדים של OU ישראל. אם יש אירוע בירושלים שאני רוצה להגיע אליו במסגרת העמוד שלי באינסטגרם, אני משלבת אותו בערב".
ישראלית, בריטית, אמריקנית // היא נולדה בירושלים להורים שעלו ארצה מבריטניה. "אנחנו ארבעה ילדים, אני הבכורה והבת היחידה, ויש לי שלושה אחים צעירים ממני. שניים מהאחים שלי נשואים. ההורים שלי גרים עד היום באפרת". כשהייתה בת שבע עברה המשפחה לארצות הברית לכמה שנים, בעקבות העבודה של אבא שלה. "גרנו בניו־ג׳רזי עד שהייתי בת 13. בכל קיץ הגענו לישראל, כך שהכרנו את הארץ ואת התרבות, והקשר נשמר גם בשנים שגרנו שם. באמריקה ראו בי ישראלית כי הגעתי מישראל, אבל אני לא תמיד הרגשתי לגמרי ישראלית, בריטית או אמריקנית".
כשחזרו לארץ עברו לאפרת. "דיברתי הרבה אנגלית, אבל כשהגעתי לצבא הרגשתי את הישראליות שלי ביתר שאת. שירתּי בתפקיד טכני בחיל האוויר, שאני לא יכולה לפרט עליו. היום אני חושבת שהשילוב בין התרבויות נתן לי יתרון״.
המשפחה // ״המשפחה שלנו קרובה, וגם בני הדודים שלי הם כמעט כמו אחים בשבילי. עם בני הדודים שעדיין גרים בארצות הברית אני בקשר יומיומי. אנשים לפעמים חושבים שבריטים הם בהכרח אנשים קרים, אבל אני לא מכירה את זה ככה. זאת המשפחה שלי וזו התרבות שגדלתי בה. אנחנו מאוד קרובים, גם כשאנחנו לא גרים באותה מדינה. הקשר עם המשפחה תמיד היה חלק חשוב בחיים שלי״.
גלגולים // היא התחילה ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים, ועבדה כמה שנים בעיצוב פנים. בהמשך החליטה להיכנס לתחום האופנה ופתחה עסק של שמלות ערב, "בראגר". "זה היה שם המשפחה של סבתא רבתא שלי, שהייתה תופרת וברחה מגרמניה לאנגליה בתקופת השואה. היא וסבא רבא התחתנו בחתונה בהמבורג, בבית כנסת של קרליבך, החתונה האחרונה שהתקיימה שם לפני ליל הבדולח". אחרי שנמלטו מגרמניה התגוררו בלונדון, וסבתא רבתא שלה עבדה בסאביל רואו, רחוב קטן במייפייר שנחשב למוקד חייטות העילית. "כשפתחתי את עסק האופנה שלי פתחתי גם עמוד אינסטגרם על ירושלים. עם הזמן העמוד התפתח והנחתי את האופנה בצד, אבל החלום שלי הוא לתפור לעצמי את שמלת הכלה".
הירושלמית // את העמוד היא פתחה ב־2017, פשוט כדי להראות לעולם את היופי של ירושלים. "בתוך בערך חודש כבר היו 20 אלף עוקבים. אני מראה את היום־יום בירושלים: אטרקציות, דברים שאפשר לעשות, מקומות וגם אנשים ברחוב. כשאני מסתובבת בעיר אני רואה דברים מהממים ורוצה שגם אחרים יראו אותם. אני אוהבת מאוד היסטוריה וארכיאולוגיה. בירושלים רואים את התנ״ך חי.
״העוקבים שלי מגיעים מכל מיני מקומות. אמריקנים, ישראלים נוצרים אוונגליסטים שאוהבים את ישראל, אפילו כמה עוקבים מאיראן. לפעמים הם כותבים לי דברים מאוד נחמדים, ושמחים לראות את הפרסומים״.
הכותל // בכל יום אחרי העבודה היא הולכת לכותל. ״גדלתי בבית דתי־לאומי ותמיד הייתי מחוברת ליהדות ולירושלים, עוד לפני הצבא. עם הזמן התחזקתי. אני מאוד רוחנית ומרגישה חיבור חזק לירושלים, לעיר העתיקה ולהר הבית. אנשים לא תמיד מבינים למה אני הולכת בכל יום. בקורונה, כשרציתי לבקר את סבא וסבתא שלי, לא תמיד יכולתי להיכנס אליהם הביתה. למרות זאת רציתי להגיע ולהיות קרובה. ככה אני מרגישה כשאני באה לכותל להתפלל, שאני הכי קרובה להשם. ואם אני כבר באזור, למה שלא אבוא לבקר אותו?
״לפעמים אני הולכת לבד ולפעמים חברות באות איתי. זה חלק מהיום שלי, כמו העבודה ושאר הדברים שאני עושה. אני נמצאת בעיר העתיקה בכל יום, ותמיד רואה שם דברים יפים שאני רוצה להראות גם לאחרים״.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
עוד במדור נדל"ן
