המכביה ה־22 יוצאת היום (רביעי) לדרך בטקס חגיגי באצטדיון טדי בירושלים. לאחר שנדחתה מקיץ 2025 בעקבות מבצע "עם כלביא", ייפתח אירוע הספורט היהודי הגדול בעולם תחת הסיסמה "More Than Ever", המדגישה את אחדות העם היהודי ואת הקשר בין ישראל ליהדות התפוצות.
כ־10,000 ספורטאים מיותר מ־50 מדינות ישתתפו בתחרויות שיימשכו עד 14 ביולי. לצד הענפים המוכרים, אחד הרגעים המרגשים צפוי להגיע במסלול רכיבת אופני הטנדם, שם תתחרה ורדית פינטו גלבוע, בת 62 – האישה החירשת־עיוורת הראשונה שתשתתף במקצה זה במסגרת המכביה.
"אני מאוד מתרגשת," היא אומרת באמצעות בתה, שירלי פינטו קדוש, המעבירה לה את השאלות בשפת סימנים במגע, בעוד ורדית משיבה באמצעות ברייל.
הכי מעניין
"ללבוש את מדי המדינה זו גאווה ענקית ותחושה של שליחות. זו הפעם הראשונה שלי במכביה, ואני כבר מחכה לטקס הפתיחה. לתחרות עצמה אני מגיעה רגועה. בגיל 62 אני יודעת שבאים קודם כול ליהנות מהדרך. אם אצליח לתת השראה לאנשים עם מוגבלות, או לכל אדם שיש לו חלום, מבחינתי כבר ניצחתי."
"אמא שלי לא רוכבת בשביל מדליה. היא רוכבת כדי להוכיח שאין דבר כזה 'בלתי אפשרי'"
אבישג שאר-ישוב | שירלי פינטו.
ורדית מתחרה באופני טנדם – אופניים המיועדים לשני רוכבים. מקדימה יושב הרוכב המנווט, ומאחוריה היא מדוושת, כשהתקשורת ביניהם מבוססת על אמון מלא.
"כשאני על האופניים אני מרגישה את הרוח על הפנים, את המהירות ואת קצב הדיווש," היא מספרת. "ברגעים האלה המוגבלות פשוט נעלמת. אני מרגישה חופש אמיתי."
ורדית ושירלי | צילום: באדיבות המצולמות
ורדית ושירלי ביתה משוחחות בשפת הסימנים | צילום: באדיבות המצולמים
ורדית ושירלי ביתה משוחחות בשפת הסימנים | צילום: באדיבות המצולמים
ורדית לומדת איך נראים חלונות של מכונית באמצעות מישוש בזמן טיול בלונדון | צילום: באדיבות המצולמות
ורדית ושותפה לרכיבה זוכים במקום הראשון | צילום: באדיבות המצולמים
עוד כתבות בנושא
איך מתקשרים בזמן רכיבה כשאי אפשר לראות או לשמוע?
"הכול מבוסס על אמון," היא מסבירה. "פיתחנו שפה משלנו. השותף שלי לרכיבה טופח על כף היד שלי כדי להעביר מסרים. כל אחד מאיתנו יודע בדיוק מה השני עושה."
לדבריה, הצלחה בטנדם אינה הישג אישי.
"באופני טנדם אין 'אני'. יש רק 'אנחנו'. בלי אמון ושיתוף פעולה אי אפשר להצליח. כשחוצים את קו הסיום – זו הצלחה של שנינו."
לפני שמונה שנים עלתה לראשונה על אופני טנדם.
"בהתחלה פחדתי מאוד. לשחרר שליטה ולסמוך על אדם אחר בעיניים עצומות לחלוטין זה לא פשוט. אבל עם הזמן הביטחון גדל והאהבה לרכיבה ניצחה."
היא מבקשת להודות לעמותת "מגדל אור", שבמסגרתה היא מתאמנת.
"הם נתנו לי את הביטחון, הליווי והאמונה שאפשרו לי להגיע עד לכאן. בלי המאמנים, המלווים והרוכבים – לא הייתי עומדת היום על קו הזינוק במכביה."
גם עבור בתה, שירלי פינטו קדוש, לשעבר חברת הכנסת הראשונה בישראל שהיא חירשת, מדובר ברגע היסטורי.
"זו הפעם הראשונה שאישה חירשת־עיוורת משתתפת בתחרות רכיבת טנדם במכביה," היא אומרת. "אמא לא רוכבת רק בשביל עצמה או בשביל מדליה. היא מייצגת קהילה שלמה ומוכיחה שאין דבר כזה 'בלתי אפשרי'. כשנותנים הזדמנות אמיתית, אנשים יכולים להגיע רחוק הרבה יותר ממה שהחברה מדמיינת."
על הסיכוי למדליה היא מחייכת. "בספורט אין הבטחות, אבל אמא מגיעה בכושר מצוין אחרי ניצחון בתחרות האחרונה שלה. מבחינתנו, עצם העובדה שהיא עומדת על קו הזינוק כאישה חירשת־עיוורת היא כבר ניצחון גדול."
עוד כתבות בנושא
