"חירשים זכאים שיראו אותם כבני אדם, ולהתבטא בלי שיכריחו אותם לדבר"

שלום דורון, מה שלומך?

"נפלא. החוק שמכיר בשפת הסימנים הוא אור בתקופה קשה".

בוא נדבר על החוק הזה, שעבר לאחרונה, ושמסמיך את האקדמיה ללשון העברית לפתח את שפת הסימנים הישראלית. למה הוא חשוב?

"זה חוק שחשוב לציבור הרחב יותר מלחירשים. אנחנו בקהילה יודעים ששפת הסימנים היא שפה בפני עצמה, עם דקדוק ותחביר עצמאיים, שיש בה זהות ותרבות והומור ותיאטרליות. לנו זה ברור, אבל אנחנו רוצים להראות לכולם שזאת שפה אמיתית, בכל ההיבטים הבלשניים. זו שפה טבעית. כשתינוק נולד להורים חירשים הם מדברים איתו בשפת הסימנים, והשפה שלו מתפתחת כמו שפה מדוברת אצל ילד שומע. לשפת הסימנים יש כל מיני משלבים, וגם מערכת מורפולוגית".

המושגים האלה מזכירים לי את המורה ללשון.

"אני בלשן, אין מה לעשות. שפת הסימנים היא אמיתית, ולאנשים שומעים קשה להבין את זה. בשבילם שפה היא רק דיבור בקול, אבל האמת היא שהקול הוא כלי לשפה, ויש עוד כלים, כמו הידיים והגוף. לאנשים שומעים קשה לראות שחירשים משתמשים בתנועות ובהבעות פנים, אבל הבעות פנים הן חלק מהאינטונציה. את משתמשת בקול שלך כדי להביע שמחה או שאלה, אנחנו מביעים את זה דרך הבעות הפנים. כך אנחנו מוסרים ומקבלים את הניואנסים".

החוק מדבר על שפת הסימנים הישראלית. אני חושבת שאנשים שומעים בכלל לא יודעים שיש שפת סימנים ישראלית ושפה בינלאומית.

"נכון, שפת הסימנים הישראלית היא שפה מקומית. לצערי א־להים בלבל גם חירשים שהיו במגדל בבל. אם מסתכלים על קהילת החירשים בעולם, לי אין קשר לחירש ביפן או באוסטרליה, אני לא מכיר אותם. הם פיתחו את שפת הסימנים שלהם ואנחנו את שפת הסימנים שלנו. שפת הסימנים קשורה בתרבות. ביפן יסמנו אוכל בצ'ופסטיקס, כי ככה הם אוכלים. אנחנו מסמנים בית כמו גג רעפים, והבדואים מסמנים כמו אוהל. השפה מתפתחת בהתאם לצורת החיים, הנופים, האוכל.

"לנו יש סימנים שקשורים בתרבות היהודית שאין במקומות אחרים, כמו בר מצווה. מה אמריקני יבין בזה? אני לא יכול להבין חירשים ממדינה אחרת והם לא יכולים להבין אותי. כשאנחנו נפגשים אנחנו כן משתמשים במחוות ובסימנים בסיסיים כדי לסמן אוכל, שינה וכדומה, אבל אני לא יכול לדבר ברמה גבוהה כמו שאני מדבר איתך עכשיו".

מה בעצם החוק אומר?

"הוא חשוב בהיבט אופרטיבי לצורך הפיתוח, התיעוד והקידום של השפה, וגם שינוי התפיסות לגביה. בשנת 2020 הממשלה קיבלה החלטה שהאקדמיה תקים מדור לשפת הסימנים, והאקדמיה אימצה את ההחלטה. התחלתי לעבוד באקדמיה לפני שנתיים בתור ראש מדור שפת הסימנים באקדמיה ללשון עברית. האקדמיה נותנת לנו את התשתית המחקרית ואת הניסיון שלה. החוק יסייע לשפר את המעמד של שפת הסימנים מבחינה ציבורית, מבחינת מוסדות הממשלה, בחינוך וכן הלאה. הוא יעזור לשפר את הנראות של קהילת החירשים, ולהראות שיש לה זכויות שפה. היום אני גם עובד על מילון מקוון".

איך נראה מילון כזה?

"זה מורכב. אני מצלם את עצמי מסמן את המילה 'לחם', למשל. כשאת מחפשת, את כותבת את האותיות של המילה 'לחם', ומופיע הווידאו של המילה, איך מסמנים אותה. אפשר גם לחפש מילים דרך אותיות: באות ל' תמצאי הרבה מילים, ובהן את המילה 'לחם'. במילון אנחנו משתמשים גם הפוך. בשפת הסימנים יש תצורות כף יד, 38 תצורות, וכל אחת יוצרת משמעות אחרת. אז אם את מחפשת את תצורת כף היד של האצבע המורה, תקבלי רשימה של סימנים עם תצורת כף היד הזאת, כמו המילים 'אמא', 'אמרתי', 'אדום', 'יודע'".

החוק הזה היה תוצאה של שיתוף פעולה בין הקואליציה לאופוזיציה, דבר שקורה מדי פעם, אבל אולי לא מספיק.

"החוק הוא בזכות פעיל חברתי בשם בועז אחד־העם. הוא עמל על זה שנים רבות וניסה לקדם אותו עם חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, אבל זה לא הצליח. כשחילי טרופר היה שר התרבות הוא העביר את ההחלטה שהאקדמיה ללשון העברית תקים את המדור לשפת הסימנים הישראלית. בכנסת הזאת טרופר יצר קשר עם אביחי בוארון כדי לקדם את החוק ולא להשאיר את זה כהחלטת ממשלה. שילוב הידיים הזה הפתיע את כולם. זה באמת נפלא ומרגש".

היית יו"ר אגודת החירשים, אתה מרצה לשפת הסימנים, אתה ראש המדור באקדמיה ללשון ויש לך הרבה יוזמות בתחום. איך הגעת לעסוק בזה?

במשפחה שלי יש הרבה חירשים. ההורים שלי חירשים, שני האחים שלי חירשים, אשתי חירשת וכך הבנות התאומות שלי. אנחנו חמולה של ממש. לצערי החתולה והכלבה שומעות, וזו אכזבת חיי. כשגדלתי תקשרתי בבית בשפת הסימנים, זו שפת האם שלי. לא הרגשתי שאני חירש אלא אדם רגיל. בבית אוכלים, צוחקים ורבים. כשיצאתי החוצה קיבלתי את התחושה שאני שונה. לא כל הילדים קיבלו אותי, עשו לי פרצופים על שפת הסימנים, לא הצלחתי להשתלב.

"למדתי בכיתה מיוחדת בבית ספר רגיל. המורה לימדה בגישה האוראלית. אז האמינו שכולם צריכים ללמוד לדבר כדי להשתלב בעולם, ולכן לא עודדו את שפת הסימנים.

"אמרו לנו ששפת הסימנים היא לא שפה, והאמנתי בזה, עד שהגעתי לגיל 23 בערך. אז חוקרת באוניברסיטת חיפה ביקשה לראיין אותי ולחקור את שפת הסימנים. התפלאתי: הרי זו לא בדיוק שפה, אבל החוקרות אמרו שזו שפה אמיתית, וזה מה שפתח את הברז אצלי.

"אני גאה בשפה שלי. היא מתחברת לזהות שלי, ומאפשרת לי לעמוד על הקרקע ולא להיות תלוי באוויר או שקוף. אני יכול להביע את עצמי בכל דבר, וכך התחברתי גם לתחום של בלשנות ושפה. חירשים זכאים שיראו בהם בני אדם, ולהתבטא בלי שיכריחו אותם לדבר. יש מי שמצליחים ללמוד דיבור ויש מי שלא. לכפות את לימוד הדיבור זה נוראי. אם אני לא מצליח אני מקבל את התחושה שאני אדם פגום. אבל כשאני מסמן בשפת הסימנים אני מקבל את התחושה שאני אדם שלם".

בתחילת השיחה שלנו אמרת שהחוק נועד דווקא לאנשים השומעים, ואני רוצה שתגיד לנו: מה היית רוצה שנדע או נעשה לגבי שפת הסימנים?

"חוק הנגישות מחייב לתת שירותים מונגשים לאנשים עם מוגבלויות, רמפה לאנשים בכיסאות גלגלים, תבליטים על הרצפה לאנשים עיוורים ותרגום לשפת הסימנים לאנשים חירשים. חוק הנגישות מדבר על כמה ואיך, אבל הוא לא מדבר על איכות. למשל, בטלוויזיה יש תרגום לשפת הסימנים, אז זה נראה שיש נגישות, אבל בועת התרגום קטנה ואי אפשר לראות אותה. אנחנו מנסים לשכנע את אנשי הטלוויזיה שיגדילו את הבועה או למצוא טכנולוגיה בינלאומית שתעזור לנו לצפות בנחת בבועה גדולה, כדי שלא נצטרך טלסקופ כדי לראות טלוויזיה. אז צריך לשים לב גם לאיכות.

"בנוסף, אני רוצה להגיד שמספיק לזלזל וללעוג לשפת הסימנים. יש מופעי סטנדאפ שבהם צוחקים על המתורגמנים ועל סימנים מסוימים בשפה. צריך להבין שזו שפה ויזואלית, והסימנים בה מפורשים. זה לא בא כדי להעליב, אלא להבהיר לנו את המילים. זה לא קורה בכל ההופעות, אבל זה כן דפוס. המתורגמן הגיע כדי לתרגם לקהל החירשים, ולא בשבילך, השחקן. אם אתה רוצה לצחוק – אז כדאי שגם החירשים יצחקו במקום שהם יצאו נבוכים.

"ועוד משהו: הרבה אנשי מקצוע מזלזלים בשפת הסימנים. הם רוצים שילד חירש ילמד רק לדבר ולא לסמן. אולי ההכרה בשפה תפחית את המקרים האלה, וככה ילדים חירשים יוכלו להרוויח את שני העולמות".