הבית // דירת גן, 128 מ"ר, ששופצה בדיוק לצרכים של המשפחה. בבית שישה חדרים, כולל חדר משחקים מפנק שהפך למרכז החיים של הילדים, וגינה רחבת ידיים. הסלון מלא אור. במטבח יש קרמיקה צבעונית. הבית היה ישן מאוד כשקנו אותו, ועבר שיפוץ מקיף שהם תכננו בעצמם. "זה היה בית מוזנח, אבל דווקא בזה היה הקסם. לקחנו מקום עייף והפכנו אותו לבית החלומות שלנו. שברנו קירות, בנינו חדרים מחדש והתאמנו הכול בדיוק למשפחה שלנו".
חילופי דורות // אותו הדבר קורה בעיר כולה. "קנינו את הבית מזוג מבוגר, ויש כאן תהליך מאוד מורגש של חילופי דורות. האוכלוסייה הוותיקה מתבגרת, ובמקביל מגיעות עוד ועוד משפחות צעירות, וזה מכניס המון חיים ואנרגיה חדשה לעיר".
מידע ומילואים // שמעון הוא מנתח מערכות מידע בחברת פלקס במגדל־העמק. המפעל מייצר רכיבים אלקטרוניים לחברות כמו אנבידיה ורפאל. הוא למד מערכות מידע ומשלב בין עבודה אינטנסיבית לשירות מילואים ממושך במיוחד. "מאז תחילת המלחמה הוא שירת יותר מ־350 ימים, בסבבים רבים ביהודה ושומרון".
הבית של משפחת מצגר | צילום: אנצ'ו גוש-ג'יני
הבית של משפחת מצגר | צילום: אנצ'ו גוש-ג'יני
הבית של משפחת מצגר | צילום: אנצ'ו גוש-ג'יני
הבית של משפחת מצגר | צילום: אנצ'ו גוש-ג'יני
הבית של משפחת מצגר | צילום: אנצ'ו גוש-ג'יני
הבית של משפחת מצגר | צילום: אנצ'ו גוש-ג'יני
פגים // הדס היא מרפאה בעיסוק ומדריכת הנקה, ועובדת בפגייה ובמחלקות נוספות בבית החולים צפון (פוריה), וגם במעון השיקומי בעפולה. "אני עובדת הרבה עם פגים ועם ילדים שיש להם עיכובים התפתחותיים. כשפג נולד הרבה מערכות עדיין לא בשלות, והמטרה שלנו היא לעזור לו להתפתח בצורה הכי טובה שאפשר דרך מגע, אכילה, תקשורת ותנועה".
הנקה // לתחום ההנקה הגיעה בעקבות חוויותיה האישיות ובעקבות אהבה גדולה לתחום. "אני מאמינה שכל אישה צריכה אישה שתלווה אותה במסע ההנקה. זה שלב שיכול להיות מדהים ומעצים ולכל אישה מגיע לחוות אותו".
אכילה // "לתינוקות בכלל, ולפגים בפרט, אין שליטה על שום דבר בתחילת החיים חוץ מהאכילה. אם חוויית ההאכלה הופכת לחוויה הישרדותית או שלילית, הם פשוט לא ירצו לאכול. אנחנו מנסים ליצור להם התחלה רגועה ובטוחה יותר".
ההיסטוריה שלו // שמעון הוא הבכור מארבעה אחים במשפחה שעלתה מצרפת כשהיה בן שנתיים. הוא גדל בירושלים בשכונת גבעת מרדכי, למד בישיבת חורב והיה מדריך חוץ בתנועת עזרא בהר חומה. לאחר מכן למד בישיבת ההסדר בנוף־הגליל ושירת בגדוד חרוב של חטיבת כפיר.
ההיסטוריה שלה // הדס גדלה בקריית־שמואל, במשפחה של שישה אחים. היא למדה באולפנת סגולה ועשתה שירות לאומי כמרכזת בעזרא בהר חומה. בשנה השנייה של השירות עברה לסניף גבעת מרדכי.
ההיכרות // הם נפגשו בתנועה, בהר חומה. "שמעון היה מדריך חוץ בעזרא הר חומה, ממש לקראת סוף התיכון, שמיניסט אידיאליסט ומלא אנרגיה. אני הייתי המרכזת בסניף, וגם לי לא חסרו אנרגיות. בהתחלה שמרנו על זה בסוד, אבל די מהר זה הפך לסוד הכי ידוע בעזרא בירושלים. היה קצת 'אישיו' כי הוא היה בישיבה התיכונית ואני בשירות הלאומי, אבל מהר מאוד זה כבר לא שינה לאף אחד".
יחד // לאחר החתונה, שנערכה כשהיו בני 19, שמעון התגייס לקרבי, הדס התחילה ללמוד ריפוי בעיסוק באוניברסיטת חיפה. בזמן השירות הם גרו סמוך להוריה של הדס, וכשהשתחרר כבר היו הורים לראשית. "עברנו לנוף־הגליל מתוך מחשבה להגיע לשנתיים, אבל פשוט התאהבנו במקום ונשארנו. אנחנו כאן כבר 11 שנים". הילדים הצטרפו בזה אחר זה.
נוף־הגליל // "בן־גוריון הקים את העיר מתוך רצון לייצר רצף התיישבות יהודי בגליל, וזה משהו שמרגישים כאן עד היום. פעם קראו לה נצרת עילית, אבל גם אז היא הייתה עיר בפני עצמה. אנחנו גם לא עיר מעורבת קלאסית כמו שאנשים מדמיינים, אבל האוכלוסייה היהודית בעיר הולכת ומדלדלת, וצריכה להישמע קריאה למשפחות צעירות להגיע לכאן ולהיות חלק מהסיפור כאן. יש פה מוסדות חינוך מצוינים, ישיבת הסדר שתורמת בתורה, בקליטה ובעשייה, קהילה חזקה וגרעין תורני שעובד קשה מאוד".
עוד כתבות בנושא
איכות חיים // "בקהילה כאן יש המון עזרה הדדית, האנשים טובים, הנוף מהמם והאוויר מדהים. אנחנו אוהבים את הקרבה לטבע. אנחנו מטיילים הרבה באזור, יוצאים לפיקניקים ביער צ'רצ'יל שמתחבר ליער בית־קשת, ויש שם טיילת יפהפייה ונופים מטורפים. יש כאן המון פינות טבע, גם בתוך העיר וגם ממש מחוצה לה, וזה חלק גדול מהקסם".
חופשת לידה // "ביום חמישי לפני שלושה חודשים נולדה כרם אורי. בשבת שאחריה התחילה המלחמה, וככה החודש הראשון שלה עבר תחת אזעקות. זמן קצר אחר כך שמעון שוב הוקפץ למילואים. זו הייתה התחלה די מטורפת לחופשת לידה".
אתגר // אחד האתגרים הגדולים של המשפחה הגיע עם לידתה של קמה הללי. "קמה נולדה עם מום נדיר בפנים שכולל השפעה על מבנה האוזן והשמיעה וקושי בנשימה עצמאית. בשנה הראשונה לחייה היא נשמה דרך צינור בגרון. כשהיא נולדה היא לא הייתה יכולה לנשום לבד וגם לא שמעה כלל. היא עברה ניתוח מורכב מאוד כדי לפתוח את נתיב הנשימה, ובתקופה הראשונה גם האכילה הייתה מורכבת מאוד.
לאן? לגן // "בהתחלה קמה למדה בגן מיחא לילדים עם לקויות שמיעה, והייתי מסיעה אותה בכל בוקר לטבריה, נסיעה של כ־45 דקות לכל כיוון. זה אחד האתגרים הגדולים של החיים בפריפריה, אין מענה רפואי וחינוכי מספק, והרבה פעמים ההורים צריכים להילחם כדי לקבל את הטיפול המתאים".
דרך // היום, ארבע שנים אחרי, המציאות כבר נראית אחרת. "קמה שומעת באמצעות מכשירי שמיעה, מדברת, אוכלת רגיל, והיא ילדה חכמה ומתוקה בצורה בלתי רגילה. עדיין מחכים לנו הליכים נוספים בהמשך, גם רפואיים וגם קוסמטיים, אבל הדרך שהיא עשתה פשוט מדהימה. כל הורה לילד נדיר יגיד שאין באמת דרך ברורה, אין פרוטוקול אחד מסודר. יש המון תחומים והמון אתגרים, ובסוף ההורה מנהל את הטיפול ומחבר בין כל אנשי המקצוע. פגשנו רופאים ואנשי מקצוע מדהימים. למדנו שגם בתוך מציאות מורכבת מאוד אפשר למצוא הרבה אור. קמה מלמדת אותנו בכל יום מחדש מה זו התמודדות אמיתית ומה זו שמחת חיים".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il