זיכרון ילדות תרבותי. בכל שיעור ספרות הטיל עלינו המורה יוסף יעקובסון לכתוב חיבור על נושא שבחר. הוא אהב את החיבורים שלי ותמיד העמיד אותי לפני הכיתה לקרוא את החיבור החדש. הוא שלח אותי שאקרא את החיבור גם בשיעורי ספרות בכיתה המקבילה. כל כך התביישתי לעמוד לפניהם, אבל אהבתי את המורה יוסף, ולא יכולתי לסרב לו. אחרי שנים רבות הביא לי בנו, אלקנה יעקובסון, חברי לכיתה, את כל החיבורים הישנים ששמר אביו.
ספר שקראת פעמיים. כל ספר שאהבתי קראתי שוב ושוב. אהבתי מאוד את "נסים ונפלאות" של לאה גולדברג, את כל הספרים של נחום גוטמן, את שירי רחל, וגם את ספר "הלב" של אדמונדו דה אמיצ'יס. עדיין אני זוכרת כי כשהגיע הזמן להחזיר לספרייה את ספר "הלב" אחרי שקראתי אותו שלוש פעמים, הגעתי לספרייה אבל לא יכולתי להניח מידי את הספר ולקחתי אותו הביתה לקרוא אותו שוב.
תמונה על הקיר שלך. יש לי הרבה תמונות על קיר חדר העבודה שלי. תקליט זהב, פרסים שונים. הציור המקורי שציירה איה שמואלי לשער ספרי "מקהלה עליזה", אבל אהוב עליי ביותר גיליון נייר בריסטול גדול שניתן לי במתנה באחת הכיתות שביקרתי בה כסופרת אורחת, והוא מלא וגדוש שאלות של ילדים. למשל "מי היה סבא זמן?" "בספר חתול תעלול התכוונת על עצמך או על ילד אחר?" "כמה זמן לוקח לך לכתוב ספר?" "האם השיר 'רטובים' קרה באמת?", ועוד שאלות מקסימות כאלה.
הכי מעניין
לאה נאור | צילום: אריק סולטן
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. הייתי רוצה לשבת ולהקשיב להרבה סופרים ומשוררים, בעיקר לרחל המשוררת, ולשמוע על חייה רבי הסבל, ועל שיריה הקטנים, המדויקים והנוגעים ללב. אני שמחה שרבים מהם הולחנו וזכו לחיי נצח, אבל אני זוכרת גם את שיריה הנשכחים. "בלב שמחת תינוקת נעוץ סכין. זה צו הגאווה" (מתוך השיר "במו ידי" של רחל)
שיר שנוגע בך במקום מיוחד. שיר שלי, "בואי אימא". שרו אותו אימהות החטופים בהפגנות שלהן בבגדיהן הלבנים, כאשר חיכו שנתיים ויותר להחזרת יקיריהן. אני כתבתי שיר ערש תמים, והוא התגלגל למקום אחר, שלא שיערתי. השיר הזה העלה דמעות בעיניי בכל פעם ששמעתי אותו מפי אימהות החטופים. אני שמחה שאחרי זמן רב כל כך וסבל שלא יתואר במילים כל החטופים חזרו. ועדיין דמעות בעיניי על אלה שלא חזרו בחיים. אך, כמו שאנחנו לעולם לא נחזור להיות כאלה שהיינו, גם השיר הזה לא יחזור להיות כשהיה, לעולם הוא לא יהיה עוד שיר ערש תמים.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. "מקהלה עליזה". את השם העניק לה הדור הצעיר במשפחה על שם השיר שלי. המשפחה שלי בווטסאפ היא באמת מקהלה עליזה, פעילה מאוד, נותנת קרן אור ותקווה בימים קשים ואהובה עליי יותר מכול.
עוד כתבות בנושא
