זיכרון ילדות תרבותי. אמי, ברכה, היא מוזיקאית ומורה למוזיקה, ובילדותי הייתה גם מפקחת על החינוך המוזיקלי במשרד החינוך. עד כיתה ו' לא ידעתי שיש תחנות נוספות ברדיו מלבד קול המוסיקה. הייתה לנו הילדים ספריית תקליטים שהיינו שוחקים מרוב האזנה ובהם "טיול לארץ התווים" בביצוע שלמה ארצי ופטר והזאב של פרוקופייב עם יוסי גרבר. התקליטים האלו היו שער הקסמים שבו נכנסתי אל עולמה המופלא של המוזיקה. מהם למדתי להאזין ולהבין את העולם בצלילים.
ספר שקראת פעמיים. אני אוהב לקרוא ספרים פעמיים ויותר. כשספר הוא טוב, זו אינה רק העלילה המסופרת בו אלא בעיקר השפה והלך הנפש שאני שוקע אליו במהלך הקריאה. לספרים כאלה אני חוזר כשאני מבקש לשוב אל אותו הלך נפש. "צימאון" של שולמית הראבן הוא ספר כזה עבורי. הוא מתאר את תקופת הנדודים במדבר, תקופת ההתנחלות וימי השופטים בעברית שנבראת ממש תוך כדי הסיפור והוא מחזיר את ליבי אל שורשיו שנצרבו בין המדבר לארץ הנושבת.
דמות שמעניקה לך השראה. בימים כתיקונם הייתי מציין פה דמויות כגון ר' אהרון דוד גורדון או את אבא שלי, יענקל'ה. אולם אני מרגיש שבימים כאלה, הדמות שמשמשת מגדלור אמיתי של אמת ושלום וצדק היא עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר הנמצא בשבי החמאס וממובילות התנועה להשבת החטופים. המאבק הבלתי מתפשר שלה והמסירות שלה לבנה הם השראה וציווי גם עבורי.
הכי מעניין
מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. אני יוצא לעבודת השדה מדי יום. עבורי זוהי המציאות ולא הבריחה ממנה, אולם השהות בשדה היא ללא ספק העוגן הרגשי והרוחני היציב והעמוק בחיי. התנועה המתמדת בתוך מרחב של צמיחה והתחדשות מאפשרת לי להביט אל העולם באופטימיות וגם בחמלה, בבחינת "גם זה יעבור" והכרת הטוב.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם המשוררת לאה גולדברג. ועדיף לכוס קוניאק, ביום חורף סוער, בבית קפה סמיך מעשן סיגריות בתל־אביב של פעם. אני אוהב מאוד שירה וזקוק לה בחיי כדי לנסח את העולם ואת יחסי אליו ואני מרגיש שפעמים רבות לאה גולדברג מיטיבה לבטא מבט אל הטבע ואל טבע האדם שאני מזדהה עמו מאוד.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. ברוך השם זכיתי שלא לקנא באיש מעולם ולרוב אני משתדל לרצות להיות בדיוק היכן שאני נמצא. ומתוך כך, אני כן מהרהר פעמים רבות בניסיון להתחלף עם עצמי שבעתיד, להיות נוכח כשהשתילים גדלו ונתנו פרי, כשהילדים התבגרו ומצאו אהבה ותכלית בחייהם, כשאתי, אשתי אהובתי, ואני רואים נחת ושלווה ושלום בחיינו גם בעתיד.
מה מצחיק אותך. אני צוחק מכל דבר ומרגיש שהומור ומבט קליל שאינו לוקח את עצמו ברצינות מדי הוא כלי משמעותי בחיי. שיה ותמר, ילדיי, מצחיקים אותי, ולאחרונה אני נהנה לצפות איתם בסרט הקאלט "מבצע סבתא". הסרט הוא פרודיה על חלקים רבים ממהלך חיי - אני צוחק מהסרט, והם צוחקים עליי כשאני מדקלם אותו בעל־פה.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. לקבוצה האינטימית ביותר, שבה חברים רק ארבעתנו, קוראים "כשאמא ואבא מתגעגעים". אולם לאורך השנים חיו איתנו במשק חברות וחברים צעירים שסייעו עם הילדים כשהיו צעירים והפכו למשפחה ממש. לקבוצות שבהן גם הם חברים יש שמות פואטיים יותר: "זרעי קיץ", "אני כאן ויש לי זמן", "שיר העמק" ועוד.