“החלטתי שאני צריך בת זוג. יותר בריא להתמקד בעתיד": ליאו די וארוסתו בראיון

הרב ליאו די, 53

עוסק בחיזוק קהילות בחו"ל, אב לשלושה, תושב אפרת

• “זה מקום של אנשים מדהימים. הבנתי את זה אחרי השבעה כשהיו לי פה 15 אלף חברים"

עליזה טפליצקי, 43

עובדת ב"וויקס", תושבת ירושלים

• “כל החיים שלי חלמתי לגור באפרת"

שלום עליזה והרב ליאו, מה שלומכם?

עליזה: “מצוין, גם כי עכשיו כבר יותר שקט במדינה וגם כי טוב להיות מאורסת".

ליאו: “זה מרגש מאוד כי לא פשוט למצוא את הבאשערט. זה כמו מחט בערימת שחת".

עם ישראל ממש שמח איתכם. ראיתי את הידיעה על האירוסין שלכם בכל האתרים, בכל הרשתות החברתיות, כולם בירכו. זה הפליא אתכם?

ליאו: “עבורי זה היה יותר טוב מאשר הנסיבות הקודמות שבהן הופעתי בכל מקום. אתמול הלכנו יחד בירושלים ואנשים ברחוב ניגשו ואמרו לנו מזל טוב. זה נחמד".

עליזה: “מההתחלה ידעתי שאם נתארס זה יהיה ככה, כי ליאו הוא סלבריטי. אבל לא דמיינתי כמה שמחה ואהבה אני אקבל מאנשים, גם ברחוב וגם ברשת. אני שמחה בזה. אם אנחנו יכולים להביא משהו טוב בימים אלה, למה לא?"

ליאו: “אני לא ציפיתי שזה יהיה ככה. חשבתי שיותר קשה לאנשים לשמוח איתך מאשר להתאבל איתך. אבל עם ישראל כל כך מדהים, והוא גם שמח איתנו לא פחות. זה מפתיע".

כל אחד מכם עשה מסע עם עצמו בדרך להקמת הבית הזה. ספרו לי על הדרכים שלכם, שהצטלבו.

ליאו: “אני רואה את כל החיים כהכנה לדברים הבאים. בנישואים הראשונים למדתי כל כך הרבה מלוסי. היא לימדה אותי להיות בעל טוב, איך לאהוב וגם איך להיות חלק מהקהילה. מאיה הבת הבכורה לימדה אותי איך להיות אבא, ורינה לימדה אותי להיות אדם טוב יותר. גם הטרגדיה לימדה אותי כמה דברים. למשל להעריך את הדברים החשובים בחיים - משפחה, חברים ומשמעות. לפני שנה הייתי לבד בבית בשבת והייתי עצוב מאוד עם זה. כשחשבתי למה אני מרגיש ככה הבנתי שאני לא רוצה להיות לבד בשבתות, אחרי שלושים שנה שזה לא קרה לי. החלטתי שאני צריך בת זוג. ואז יצאתי למסע. למדתי שכשאני מצפה לעתיד, אני יכול להיות שמח. הרבה יותר בריא להתמקד בעתיד. עליזה עוזרת לי בזה".

עליזה: “הדרך שלי קצת שונה. אני הייתי לבד עד כה. עשיתי את כל החיים כמעט לבד. עזבתי את הבית של ההורים כשעליתי לארץ בגיל 21 לבד מקנדה, מצאתי חברים לבד ובניתי בית לבד. זה קשה אבל גם מחזק, כי כל דבר שאת עושה לבד מלמד אותך שאת יכולה. ודייטים זה קשה, סופר קשה. פעם ליאו אמר לי: ‘בטח את יודעת בדיוק מה את רוצה ומה לא’. עניתי לו שכשזה לא מתאים אני יודעת מיד, זה קל. אבל אם זה טוב, זה יותר קשה. פה צריך לעבוד. טוב זה איפה שאתה גדל".

איפה הילדים של ליאו בתוך זה, הם שותפים לתהליך?

ליאו: “כשאמרתי לילדים שאני רוצה לארגן את הצעת הנישואים הם   שאלו מה אני מתכוון לעשות, וכשסיפרתי הם אמרו שאין סיכוי, הם יעשו הכול במקומי. תמיד צחקנו שעם לוסי פקששתי את זה. הילדים בחרו את המצפה שבו הייתה ההצעה וכל היום עבדו על זה, הכינו אוכל, הניחו אותו על השולחן, שמו מוזיקה והלכו. אנחנו הגענו, ואחרי 20 דקות הם הגיעו לצלם. הצטלמנו כולנו יחד, ברוך ה’. כשאמרתי לאחת הבנות שאני רוצה להתחתן עם עליזה, היא אמרה ‘רק תגיד לנו שזה לא בשבילנו’. אני חושב שזה סימן טוב, אבל זה לא תמיד קל. עד עכשיו היה להם אותי כל הזמן, ועכשיו אני צריך לחלק את הזמן שלי. אמרתי להם שברור שלא אצליח לעשות את זה מאה אחוז נכון מההתחלה. זה יהיה תהליך של למידה".

עליזה: “זה יהיה תהליך לכולנו. הילדים ואני הכרנו לפני האירוסין. הם כל כך פתוחים ונעימים וכיף איתם".

הרב ליאו, הרבה אנשים חווים אובדן - ממחלות, מתאונות, מהמלחמה. איך מקבלים החלטה לבנות שוב את הבית, לרצות לעצמך עתיד טוב יותר?

“זה בא מהבנה שהכאב הוא ברכה. קשה להגיד שמה שגורם לכאב הוא גם ברכה, את זה רואים רק בעולם הבא. אחרי שמשהו קורה והכאב מגיע, הוא מספר לך שצריך לשנות משהו בחיים. כשאישה מבוגרת מרגישה כאב ראש היא הולכת לרופא, הוא מוצא גידול בראש, מסירים אותו ואז היא חיה עד 120. אם לא היה כואב לה, היא לא הייתה מגיעה ל־120. בגלל זה הכאב הוא ברכה. הכאב שלי בשבת ההיא היה ברכה. הבנתי שמשהו חסר לי. אחרי שאני שותה כוס מים אני מברך ‘בורא נפשות רבות וחסרונן’. אני מברך על מה שחסר לי, כי אם לא יחסר לי אני לא אעשה כלום. אם לא אהיה רעב אני לא אוכל, אם לא אהיה צמא אני לא אשתה, ואם לא אצטרך את הכסף לא אעבוד. המוטיבציה בחיים מגיעה מחיסרון ומכאב, וברגע שהבנתי את זה החלטתי להשתמש בכאב כדי להבין מה אני צריך לעשות בעתיד".

עליזה, את חווית שנות רווקות ארוכות. הרבה מאוד אנשים מחפשים זוגיות ולפעמים הם מגיעים לסף ייאוש. מה את אומרת להם?

“קראתי הבוקר שאומרים בשם רבי נחמן ש’לא’ זה ‘עדיין לא’. מעל המחשב שלי יש שני פתקים. על הראשון כתוב yet, כלומר עדיין. גם אם כרגע אין לי מה שאני רוצה, זה כרגע וזה לא אומר שלא יהיה, אלא שיש עוד עבודה לעשות, לדבר עם ה’, לבקש וגם לפעול. קשה לקום כל בוקר ולשאול מה ההשתדלות שלי היום. אבל מה שחשוב הוא שיש תקווה וצריך להרגיש אותה.

“על הפתק השני כתבתי ‘Let go of the bad to make room for the good’. זה היה יום לפני שנפגשנו. אני חושבת שלפעמים אנחנו נושאים איתנו את העצב ואת השלילי כל הזמן. לפעמים צריך להגיד יש טוב, יכול להיות טוב, יהיה טוב, ולתת לו מקום. הטוב הגיע, כי נתתי לו את המקום”.

ליאו: “את רואה שמצאתי מישהי יותר אופטימית ועם יותר תקווה ממני".

כן, האמת היא שלא פשוט למצוא מישהי כזאת.

עליזה: “ליאו הוא אדם שבוחר בחיים ובשמחה כל יום, כל הזמן”.

ראינו לאחרונה גם ניסים מול איראן, וגם כאב גדול על אזרחים וחיילים הרוגים ועל ההרס. איך מחזיקים את שניהם יחד?

עליזה: “זה מורכב. בבוקר נהרגו אזרחים ובערב הסתיימה המלחמה. זה ביחד. אי אפשר לצפות שהכול יהיה רק עצוב או רק טוב".

ליאו: “ראינו כל כך טוב בשנה וחצי של המלחמה. הדבר החשוב ביותר היה התגובה של האנשים ב־8 באוקטובר, כשכל עם ישראל התאחד. כמעט כל יהודי בעולם רצה לעזור למדינה ולעם. לכולם היה ניצוץ של הבנה שאפשר להיות באחדות מוחלטת. אם זה אפשרי באסון כזה, זה אפשרי גם בזמן של שלום. אני מקווה שאנשים לוקחים את זה אל החיים שלהם וממשיכים לחשוב איך הם יכולים לעזור לעם ישראל. וזה לימוד גדול שאפשר לקחת מהמצב".

לפנות מקום לטוב בחיים שלנו ולהתאמץ להביא אותו, הם עקרונות חשובים תמיד ובמיוחד בימים האלה.

“החלטתי שאני צריך בת זוג. יותר בריא להתמקד בעתיד, עליזה עוזרת לי בזה"