"אין אלמנה, רווקה או גרושה שתפנה ולא נעזור לה"

נעמה, מה שלומך?

"חמישי היה יום עם בשורות קשות, ודווקא לכן אני רוצה לעשות היום יותר. להתקשר לחברות וחברים ולשאול איך הם מרגישים, להגיע יותר לאנשים. צאלה נתנה לי כוחות לעשות יותר".

אומרים על ל"ג בעומר שהוא פתיחת עונת החתונות. מה זה אומר לך, שעוסקת בשידוכים ובהיכרויות כל השנה?

"בני זוג ששידכתי כתבו לי בשבוע שעבר, 'עוד מעט ל"ג בעומר, אז אנחנו כבר יכולים לחשוב על להתארס'. זאת הייתה בשורה מחזקת ומשמחת, למרות שאפשר להתארס גם לפני. ל"ג בעומר מוריד אסימון ונותן לגיטימציה לשמחות ודברים טובים. זו תזכורת בשבילי לעשות עוד בשביל האנשים שאמרו לעצמם 'עד ל"ג בעומר כבר יהיה לי מישהו', כמו שהם אומרים לפני כל חג. זה המקום שלנו להיות איתם ולחשוב עליהם, עם מבט לחג השבועות, גם אז נצטרך להיות שם בשבילם".

מה זה "להיות שם בשבילם"? אני, למשל, מעולם לא הצלחתי לשדך, ואני לא כל כך מכירה רווקים ורווקות.

"אני לא מאמינה שאת לא מכירה. זה עניין של מודעות. מדובר בשכנים, באחיינים, בבני דודים, אלה האנשים שעובדים איתך, המורים של הילד שלך, ואין לנו לגיטימציה לא להתעסק בזה. מספיק שאת פונה לאנשים שמשדכים ואומרת להם, 'הבחור הזה חשוב לי והבחורה הזאת יקרה לי, תפעלי בשבילם'.

"מעבר לכך, זה לשאול אותם מה שלומם. בעקבות המלחמה הקמנו מיזם שנקרא 'מפנקים את הגיבורים', קבוצת וואטסאפ שיש בה יותר מ־900 אנשים. בכל פעם שאני יודעת על פנוי או פנויה שיוצאים הביתה מהמילואים, אנחנו דואגים לשלוח להם ארוחה הביתה עם פתק או למלא להם את המקרר. אנשים שלא היו מודעים לכך שיש פנויים ופנויות שחוזרים לבית ריק פתאום רואים את זה. נוצרו קשרים, ומשפחות אימצו רווקים ורווקות והזמינו אותם לסעודות שבת. רואים אותם, זה הכי בסיסי".

אני תמיד חושבת שזה לחטט לאדם בחייו הפרטיים. מי אני שאכנס לאדם לחיים.

"צריך לעשות את זה באופן לא שיפוטי אלא מכבד. בתשעת הימים קיימנו בחספין ערב 'משדכים בקפה', מיזם מטעם קרן 'תכירו' לזכר אליקים ליבמן, שבין השאר מעודדת קהילות לעסוק בתחום. הגיעו שמונים אנשים, ערכנו רשימות של רווקים שאנחנו מכירים, והמשכנו לקבוצת וואטסאפ פעילה. שלושה זוגות יוצאים לדרך בכל שבוע וברוך השם ארבעה זוגות כבר התחתנו, והאנשים ששידכו ביניהם מעולם לא עשו זאת קודם. יום אחד פגשה אותי מישהי מהאזור. היא חיבקה אותי, בכתה ואמרה שבשבוע אחד פנו אליה שלושה אנשים עם הצעות. עד היום אף אחד לא ראה את הרווקוּת שלה או שאנשים התביישו לשאול, ופתאום רואים אותה".

איך הגעת לתחום השידוכים?

"היו לי שתי אחיות רווקות תאומות, שהתחתנתי לפניהן. למרות שהן לא היו מבוגרות נלחצתי וחשבתי איך הן יכירו? זה הכניס אותי לעולם השידוכים. כבר 15 שנים נושא הפנויים והפנויות קרוב לליבנו במשפחה. יש לנו מיזם, 'מפגש ברמה', שיוצר היכרות דרך חוויות משותפות. אנשים נפגשים באופן טבעי, פנים אל פנים, במרחב קליל, משפחתי ולא שיפוטי. עושים על האש יחד, מטיילים יחד, מתנדבים יחד וכך מכירים אנשים שלא היו מסכימים להכיר רק לפי פרטים, או שהמוח היצירתי של השדכן לא היה חושב עליהם. יוצאים מזה לא מעט בתים ואנחנו זוכים להכיר אישית את האנשים. בחגים אנחנו זוכים לארח חבר'ה אצלנו בבית, לפנק אותם וליצור להם עוד מעגלי היכרות. הגולן מאוורר ומאפשר לחשוב אחרת".

המלחמה נמצאת ברקע השיחה שלנו. את מובילה את מיזם "ארים ראשי" לטובת אלמנות המלחמה.

"שלושה חודשים אחרי פרוץ המלחמה פנו אליי רשת צביה ועמותת מעלה, ורתמו אותי לעניין. המיזם מחבר בין הרצון הטוב של עם ישראל לצרכים של אלמנות המלחמה. אם יש סתימה בשירותים ואלמנה מתקשרת אליי באמצע הלילה ובוכה ואומרת שהיא לא יכולה יותר, מיד אמצא מישהו שיבוא לטפל בזה. מישהי שהבן שלה התארס וצריכה לעשות שבת חתן אבל נרתעת מזה, אני אעזור לה. אם מישהי רוצה להקים בית חדש כהמשך לבית שהיה לה – נהיה שם בשבילה.

"לכל אחת יש צרכים ייחודיים. יש המון אנשים טובים שמציעים את עזרתם. יש לי קבוצת 'בידיים טובות' בהשראת 'ידידים'. בכל פעם שיש צורך אני כותבת היכן דרושה עזרה, ובדרך כלל אנשים פונים בתוך דקות. מישהי שאלה אותי, 'מי ילמד את הבן שלי לרכוב באופניים בלי גלגלי עזר', כתבתי בקבוצה ומישהו שלא גר קרוב כתב לי, 'זה שלי, אני רוצה לעשות את זה'. עשר דקות לפני צפירת יום הזיכרון אמרה לי אלמנה שהיא רוצה לתלות דגל ישראל, אבל נפשית היא לא מסוגלת. עשרות אנשים פנו לעזור לה, גם אחרי שכתבתי שהמשימה בוצעה. זה עם ישראל".

המיזם מיועד רק לאלמנות המלחמה?

"זה התחיל משם כי היו הרבה אלמנות פתאום, אבל זה מיועד לכולן. אין אלמנה שתפנה ולא נעזור לה, אין רווקה או גרושה שלא נסייע לה. הקדוש ברוך הוא לא מבדיל בין אלמנה לאלמנה, ובזכות הנשים הגיבורות האלה עלה למודעות הנושא של נשים שחיות לבד וצריכות סיוע טכני ואחר".

שידכת שתיים מאלמנות המלחמה שנישאו. כולם התרגשו מהחתונות האלה, אבל אני רוצה לשאול מה אנחנו צריכים לדעת בתחום הזה שאנחנו לא יודעים?

"לא להיות שיפוטיים. לא רק כלפי האלמנה, שזה הכי נורא בעיניי, אלא גם כלפי מי שמתעסקים בשידוכים. הנשים האלה, למרות העיטוף החם, הולכות לישון לבד וקמות לבד. ואם מישהי מחליטה אחרי חודשיים שהיא מעוניינת להכיר, נעשה הכול בשבילה. זו חובתנו. אותו הדבר נכון כלפי אלמנים ואלמנות אזרחיים. אנחנו צריכים להיות שם בשבילם בחוכמה וברגישות. צריך לזכור שגם אחרי שהנשים האלה נישאות מחדש, הן עדיין 'אלמנות של', ומגיעים להן החיבוק והפינוקים שנתנו להן קודם. תמשיכו לעטוף אותן".

אם נחזור לעונת החתונות הנפתחת, את בעצם שולחת את כל אורחי החתונות למשימה, להסתכל אחרת על מעגל הרוקדים.

"בדיוק! עונת החתונות בשבילנו פירושה להגדיל מעגלי היכרות בצורה נעימה. אם אתם מציעים טרמפ לחבר'ה אחרי החתונה, דברו איתם. לפעמים החתונות מעוררות בהם אי נוחות, לפעמים הם מלווים את החתן והכלה וזה גורם להם לחשוב על החתונה שלהם. צריך להיות שם בשבילם, ולא מתוך רחמים. כמו שאנחנו מנסים לעזור לחבר שלא מצא עבודה, כך אנחנו צריכים לעזור לחבר שלא מצא זוגיות".

עד סוף הריאיון הצלחתי להיזכר בלא מעט רווקים שאני מכירה ואף פעם לא חשבתי על השידוך שלהם. מבטיחה לנסות מעכשיו.