"מהלכים אמיתיים דורשים אומץ": כך מחמיצה מערכת החינוך את הבינה המלאכותית

לפי הספרים המקיפים אותנו באולמות הקריאה של הספרייה הלאומית בירושלים, הם בעיני יובל לייקין תפאורה מושלמת לשיחה על הנחלת הבינה המלאכותית לילדי ישראל. "אנחנו עם הספר שצועד לקראת ה־AI, ויש קשר הדוק בין השניים. אבל החיבור הזה גם מחייב אותנו לעסוק שוב בשאלות כמו מה מקום הספר, הספרייה והמילה הכתובה בעידן הבינה המלאכותית. אני חושב שהספרייה הלאומית היא מקדש היצירה היהודית והישראלית, והבינה המלאכותית היא בעיקר עניין תרבותי ותודעתי, וכשניגשים אליה צריך לדעת היטב מאין באנו כדי להבין לאן נלך. כל שיח על שילוב של בינה מלאכותית חייב להתחיל מבירור של מקור החשיבה והיצירה האנושית, כי הבינה במובנים רבים מקפיצה אותנו מעל הרובד של הזיכרון והידע, ומביאה אותנו ישר לריתוך, סינתזה ואנליזה של התוכן. הכלים החדשים יכולים לאתגר תהליכים חברתיים ואנושיים, ואת הבירור איך לשלב נכון טכנולוגיה בתהליכים חינוכיים צריך לעשות דווקא בין ספרים, לחזור למקור".

החיבור בין יצירתיות לטכנולוגיה, בין מוח־העל של המודלים למיניהם למוחותיהם של התלמידים, היה המשימה של לייקין, ששימש עד לפני שבועיים כממונה על שילוב בינה מלאכותית במערכת החינוך. הוא בן 38, נשוי ומתגורר בחיפה. במשך קרוב לעשרים שנה שירת באגף המודיעין בצה"ל. אחרי מבצע צוק איתן הקים את מסד הידע הצבאי על חמאס, ובהמשך עסק באסטרטגיה מול המערכת הפלסטינית. שבוע לפני 7 באוקטובר מונה לראש תחום ההדרכה באגף המודיעין, ובמלחמה קיבל את המשימה להטמיע את לקחיה תוך כדי תנועה. בתחילת 2025 החליט לא להמתין לגיל הפרישה מצה"ל. "כשראיתי שהערך המוסף שלי מול תרבות ארגונית מסוימת לא מתממש, בחרתי לעזוב ולהמשיך את חיי בנתיבים מתאימים לי יותר", הוא אומר.

אחרי השחרור הגיעה ההצעה ממשרד החינוך להוביל את התוכנית הלאומית לשילוב בינה מלאכותית, ולייקין נענה מיד לאתגר. "הרגשתי שזו קריאה אמיתית לפעולה והשפעה על השדה החינוכי בנקודת זמן חשובה, כי הדברים כל הזמן מתקדמים". את קצב ההתקדמות המסחרר הוא רואה לדבריו ממש בתוך ביתו. "הבן שלי נתנאל הוא בן 13, כרמל היא בת 6 - פער של שבע שנים בסך הכול, אבל יש ביניהם הבדל דורי. בעבר אפשר היה לראות שמשהו בחשיבה משתנה בערך כל עשור, גם בגלל היבטים תרבותיים אבל בעיקר בגלל טכנולוגיה. היום גדלים לי בבית שני דורות שונים. כשנתנאל היה בן 6, יכולתי לדמיין בקלות איך ייראה התיכון שלו - בערך כמו מה שהכרנו, אולי עם קצת יותר טכנולוגיות. עכשיו אין לי שום מושג איך ייראה התיכון של כרמל. הבינה המלאכותית נכנסה לחיים שלה עוד בתוך תהליכי התפתחות בסיסיים, והיא מנוגדת להם במובנים רבים. החשיבה המופשטת החיצונית מתפתחת בערך בגיל 12, אבל היום ילדים בני 5 נדרשים לעסוק בשאלות כמו - מה היא בינה? מה זה אומר שהיא מלאכותית? זה מאתגר תפיסות התפתחותיות ופדגוגיות, וזה מאתגר את ההורים".

אולי עדיף למנוע חשיפה של ילדים לבינה מלאכותית? זה אפשרי?

"אני לא פסיכולוג חינוכי, ולכן אני לא יודע אם זה עדיף. היום קשה לעשות דבר כזה אבל עדיין אפשרי, ככל שיעבור הזמן זה יהיה קשה יותר: הבינה המלאכותית תקיף את כל מערכות החיים, למשל דרך ערים חכמות, ואני מניח שיכניסו אינטראקציות מבוססות בינה גם לגנים. הבינה המלאכותית לא התפתחה אצלנו אבולוציונית אלא הונחתה עלינו, וכעת ילדים צריכים להתמודד עם דברים שבכלל לא היו קיימים עד לאחרונה, כמו לדבר עם מחשב ולקבל ממנו תובנה. הם רואים את האחים וההורים משתמשים בכלים האלה, שומעים שמדברים על בינה מלאכותית, ומיד רוצים לדעת מה זה. צריך לדעת לתווך להם את הטכנולוגיה".

כניסת הבינה המלאכותית משפיעה גם על היבטים התנהגותיים וחברתיים בכיתה?

"מכיוון שהכול ראשוני אנחנו עוד לא יודעים, אין עדיין תופעות ברורות, אבל יש רמזים שעולים מסקרים ומבחינות. למשל, חמישים אחוז מהתלמידים שמשתמשים בבינה, מתייעצים איתה על תהליכים נפשיים וחברתיים. זה מעמיד סימן שאלה לגבי הטבעיות של מערכות יחסים, ומעיד על אפשרות שהתחום הזה יעבור שינוי. במקום שילד יעבד בתוכו חוויה חברתית או אפילו רומנטית־זוגית, ויבין מה עבר עליו והאם זה טוב, הוא פונה לבינה מלאכותית. ואם עד לאחרונה מורה, הורה או יועץ היו אמורים להיות הכתובת למצוקות ושיתוף, היום המחשב הוא הראשון שידע. השינוי עדיין לא דרמטי, אבל יש סימן שאלה לגבי איך תיראה מערכת היחסים של תלמיד, מורה וכיתה בעתיד.

"במקום שילד יעבד בתוכו חוויה חברתית או אפילו רומנטית־זוגית, ויבין מה עבר עליו והאם זה טוב, הוא פונה לבינה מלאכותית. עד לאחרונה מורה, הורה או יועץ היו אמורים להיות הכתובת למצוקות ושיתוף, אבל היום המחשב הוא הראשון שידע. השינוי עדיין לא דרמטי, אבל יש סימן שאלה לגבי עתיד מערכת היחסים של תלמיד, מורה וכיתה"

"מי שצריכים להיות ערניים לשינוי הם המורים וההורים. אבל למורים אין קשב לזה, כי הם עסוקים בעבודה - ועושים אותה בצורה מדהימה, למרות התנאים הלא פשוטים. ולגבי ההורים, רובם לא יודעים מה קורה בקבוצות הווטסאפ של הילדים שלהם, ועל אחת כמה וכמה שאין להם מושג מה מתרחש במערכת היחסים של הילד עם הבינה".

אתה חושב שהורה צריך להיות שם? הרי הוא לא היה יושב בכל שיחה של הילד עם המורה או עם חבר.

"ההורה לא אמור לחדור לפרטיות, אבל הייתי מצפה שילמד את הילד איך נכון להשתמש בבינה, מה הביקורתיות הנדרשת, ומדוע הכתובת הראשונה צריכה להיות אנושית. להורים יש אחריות לתווך לילד את הנושא, והם צריכים להבין מה קורה לו מול הבינה. בחו"ל כבר ראינו מקרים של התאבדות אחרי התייעצויות עם בינה מלאכותית. אין לנו עכשיו פריווילגיה של התרפקות על העבר, צריך לתווך סכנות ופוטנציאל".

איך לא נעלבים מבוט

כניסת הבינה המלאכותית, אומר לייקין, מצטרפת לתמורות נוספות שעוברת החברה שלנו. "כולנו, ובוודאי הילדים והנוער, מתמודדים עם ארבעה אתגרים גדולים שמשפיעים עלינו במישרין. הקורונה יצרה אתגר ענק ביחס לקריירה והתפתחות אישית, וגרמה לאנשים להבין שיש מודלים שונים של עבודה ושל איזונים בית לעבודה; עידן הפייק יצר סימני שאלה ביחס לתפיסת המציאות; 7 באוקטובר ערער את תפיסת המוגנות והביטחון; והבינה המלאכותית מאתגרת את תפיסת הלמידה והשליטה בידע, ומעוררת את השאלה אם יש בנו צורך כשגורם מלאכותי יכול להחליף אותנו.

"כל ארבעת אלה נוגעים באופן עמוק לתפיסה הקיומית שלנו וגורמים לה לרעוד. אנחנו רואים היטב עלייה בתופעות של חרדה בקרב בני נוער, ויש קשר קרוב בין עיסוק בשאלות אקזיסטנציאליות ובין שימוש בבינה מלאכותית לצרכים נפשיים. אגב, כל הדברים האלה נמצאים עדיין בתחילת השינוי שלהם. אנשים חושבים שאנחנו כבר אחרי ההשפעות של הקורונה על שוק העבודה, אבל התהליכים האלה מקבלים מכפלת כוח מעידן הבינה המלאכותית וגם מהאתגרים האחרים שציינתי. אנחנו רק בהתחלה. למשל עוד לא התחילו לעבוד עם 'אייג'נטים' - סוכנים אישיים שיוכלו לנהל אותנו ואיתנו את החיים. יש חוקרים שמדברים אפילו על 'טווין אייג'נטס', סוכנים תאומים, כלומר שנהיה בשני מקומות בו זמנית. זו נקודת התחלה מרתקת וצריך הרבה מחשבה איך לנהל אותה נכון, בוודאי מבחינה חינוכית ופדגוגית. השאלות האלה נשאלות בכל העולם, אבל יש מבוכה במציאת הפתרונות".

תרחישים כאלה נשמעים עתידניים ורחוקים. יכול להיות שכל עוד לא ברור לאן הבינה המלאכותית תגיע, הדמיון והפחד הופכים אותה לישות כל־יכולה? זו לא הערכת יתר?

"אני לא חושב שהבינה המלאכותית תחליף את הבינה האנושית, בוודאי לא בעתיד הקרוב־בינוני. יש שסבורים שאנחנו כבר בתוך הסערה – אני חושב שאנחנו רק בטפטופים הראשונים, אבל צריך כבר להבין איך לא להירטב וכן לצמוח בתוך הסערה.

"הבינה המלאכותית היא דרמה אנושית ונקודת מפנה גדולה, ובהחלט לא רק בהיבט הטכנולוגי. אנחנו רואים היום חברות היי־טק שמעסיקות פילוסופים, כי הן צריכות מכוון והבנה לאן הולכים בהיבטים של אתיקה ואתיקה יישומית. כרגע הבינה המלאכותית עוד סופחת, היא לומדת אותנו, מנסה להבין אותנו במקומות טכניים ואינסטרומנטליים כמו עיצוב תמונה וכתיבת מצגת, ולייעל תהליכים שאנחנו היינו עושים. יש תחומים שבהם כבר היום היא מקצרת את זמן העבודה בעשרות אחוזים. צריך לדעת באיזה כלי להשתמש, איך לשאול נכון, איזו הוראה לתת כדי שתהיה מדויקת - זו אוריינות שצריך לחזק מאוד".

ואם לחזור למערכת החינוך - זה נושא שהיית רוצה להכניס לבתי הספר.

"אני מחלק אותו לשלושה שלבים. הראשון הוא אוריינות בסיסית - להבין מהי בינה מלאכותית, איך מנהלים איתה שיח שמקדם למידה, איך כותבים פרומפט. כלומר, כדי לשאול שאלה, אני צריך לחשוב קודם מה אני רוצה להשיג: האם אני רוצה להשוות, להעמיק, לפרש או לתרגם. היום מערכת החינוך מצפה שהתהליך הזה יתחיל בכיתה ד', אבל בשטח לא מגיעים לזה.

"השלב השני עוסק באתיקה ובגבולות השיח. זה כולל הרבה היבטים של בין אדם למחשבו – לא רק איך אני מדבר אליו בכבוד, אלא שאלות כמו איך אני לא נפגע ממנו? איך אני מבחין בין אמת לשקר? איך אני מאתגר אותו? כשהשיקו את הבוט של משרד החינוך, היה ילד שהתלונן שהבוט העליב אותו. זו דוגמה מאלפת: האם אני מלמד ילד לא להיעלב מאלגוריתם? לדעתי, צריך ללמד ילדים להתייחס ביותר חוסן וביקורתיות כלפי כל פלט שיוצא".

"ילד אחד ילמד אנגלית דרך שמיעת שירים, אחר ילמד דרך סרטים כי הוא צריך ויזואליה, ואחרים דרך חידונים. אין סיבה שהמערכת לא תיקח תוכנית לימודים ותפרק אותה לכל ילד.תלמידים לא צריכים לשבת בכיתה ולחוות כולם את אותה שיטת למידה עם אותה אינטונציה של המורה"

הוא מזכיר אירוע נוסף שעורר כותרות לפני חודשים אחדים - בוט שיועד לחינוך הממלכתי־דתי סירב להגדיר את מנהיג חמאס "טרוריסט", ובעקבות זאת נסגר. "לא היו צריכים לסגור, אלא ללמוד מהמקרה", אומר לייקין. "צריך להבין שאנחנו עוד בהתחלה, ויש דברים לא מושלמים. במקום לחדול ולבטל ולסגור בינה מלאכותית שעושה טעויות, מערכת החינוך צריכה להגיד: 'הטעות הזאת היא חלק מהאנומליות שיש לבינה מלאכותית. אנחנו נלמד את הבוט שזו טעות, והוא יתקן. ילדים יקרים, הנה לכם שיעור לחיים'. במקום זה העדיפו פשוט לסגור במחי יד. לדעתי זה שיעור לא טוב בסוגיות כמו איך אנחנו מתייחסים לבינה המלאכותית, איך אנחנו מכשירים את התודעה של הציבור להתמודד איתה, ואיך אנחנו מבינים את האתגרים שיצופו גם במודלים אחרים".

השלב השלישי של אוריינות הבינה המלאכותית, לפי לייקין, זה השימוש בה לפיתוח יצירתיות. "לפי 'הטקסונומיה של בלום', יצירה היא הדרגה הגבוהה ביותר בפירמידת הלמידה של ילד – כשהוא לוקח את כל הידע והכישורים, וכותב מתוכם שיר או בונה הרצאה. תוכנית הבגרות הגמישה (שאפשרה לשלב בין בחינות בגרות בתבנית המוכרת, ובין משימות שונות שדורשות יצירתיות, ובוטלה לאחרונה – א"ז) ניסתה להביא את התלמידים לנקודות האלה, להוציא אותם מהמרחב הפשוט של זיכרון למקום גבוה יותר. בעזרת הבינה המלאכותית, גם ילדים שלא מעניין אותם לשנן ספרים, יכולים להגיע למקום של יצירה. העניין הוא שכדי להגיע לשיעור השלישי הזה, חייבים לעבור בשני הראשונים. כתלמיד בית ספר יסודי אתה חייב להבין איך להשתמש בבינה מלאכותית; בחטיבה אתה צריך להבין את גבולות המסגרת שלה; ואז בתיכון אתה מגיע ליכולת ליצור בעזרתה. כמובן, במקביל לכך כל תחומי הדעת צריכים להכיל שימוש בבינה מלאכותית. רוב הסיפור הוא לא 'ללמד בינה מלאכותית', אלא לשלב אותה בשיעורים הרגילים - תנ"ך, היסטוריה, ביולוגיה".

למה בכלל יהיה צורך בשיעורים האלה, או בלימודי אנגלית למשל? הבינה הרי יודעת לתרגם הכול, והיא זוכרת נהדר את התנ"ך.

"קודם כול, אתה צריך שיהיה לך בסיס כדי שתוכל להפעיל באופן שכלתני כלי טכנולוגי שכנראה יודע דברים שאתה לא. ברמה החינוכית, תמיד צריך ליצור תחושת מסוגלות אישית. אנחנו לא יכולים להגיע למצב שבו אנחנו שמים את כל יהבנו על הבינה המלאכותית. ילד צריך ללמוד שפה זרה כי זה מפתח לו את המוח. אם נעלים את זה, נהפוך את עצמנו לרופסים, לא דעתניים ולא מבינים את המציאות כמו שצריך. יש עוד דברים שלא ייעלמו מהעולם בקרוב, כמו החינוך המקצועי. עדיין נצטרך לפתוח סתימות, לבנות בתים ולהכין המבורגרים טובים". 

"מהלכים אמיתיים דורשים אומץ,למשל לעצור את הלימודים לשבוע שלם כדי לערוך למורים הכשרות. זה בלתי אפשרי באקו־סיסטם הקיים. ארגוני המורים לא יסכימו, ההורים ימחו וראשי הערים, שרודפים אחרי ציוני הבגרויות, לא יאפשרו"

כשאתה מדבר על מהפכת הבינה המלאכותית, איזה תלמיד ואילו אוכלוסיות היא משרתת?

"בינה מלאכותית מצמצמת פערים, כי היא הופכת להיות מורה פרטי לכל ילד שלא יכול להרשות את זה לעצמו. היא מחזקת את הילדים שמערכת החינוך במידה מסוימת לא זיהתה, או לא הצליחה להתאים את עצמה אליהם. לאחרונה פורסם סקר של בזק על תלמידים ובינה מלאכותית: 98 אחוז מבני הנוער השתמשו בה, ויותר מ־50 אחוז עושים זאת באופן יומיומי. אלה לא רק ילדים מחוננים, הם מכל רמות המיומנות, מכל שכבות הגיל ומכל רחבי הארץ. אגב, אנחנו רואים היקפי שימוש מדהימים במגזר הערבי. זה מראה שהבינה המלאכותית עוזרת לגשר על פערי שפה, ושצוותי ההוראה שם הבינו את הפוטנציאל. באופן אולי אבסורדי, מול הפחד שהבינה תחליף ותאתגר את ההתפתחות האנושית, כרגע נראה שהיא הופכת יותר אנשים למוכשרים. היא משפרת את האדם, לא מחליפה אותו".

הדרך לנובל

מערכת החינוך הישראלית, אומר לייקין, רחוקה מהמימוש של הטמעת התוכניות שדיבר עליהן. "יש פער שנובע קודם כול מהפניוּת של מורים לשלב את זה, ומכך שארגוני המורים לא דואגים להכשרת המורים בנושא. בכלל, הגופים השונים לא מזהים את בואה של הסערה. כדי להיערך נכון צריך שכולם ישלבו זרועות - משרד החינוך, ארגוני מורים והורים, רשויות מקומיות. כרגע הרבה מהם מנסים דווקא לעצור את ההיערכות, ולא מאפשרים להכניס שינויים. חייבים להבין שאי אפשר להתכונן לעידן הבינה המלאכותית בלי צעדים רדיקליים. הציפייה שנתגלגל לתוך זה, לא תואמת בשום צורה את הקצב האקספוננציאלי של התפתחות הטכנולוגיה. אפילו הדיגיטל, עשרות שנים אחרי שהגיע, עדיין לא הוטמע כמו שצריך בבתי הספר - וצריך לקחת בחשבון שכניסת הדיגיטל לחיינו הייתה איטית ביחס למה שקורה היום. הבינה המלאכותית היא תהליך על ספידים, והכבדות המערכתית מתקשה לעמוד בקצב. בלי מהלך רדיקלי אנחנו עלולים לעמוד בפני שוקת שבורה. בבתי הספר עוד לא רואים את זה, אבל שוק התעסוקה כבר מתחיל לבעבע, וכך גם האקדמיה. שם בהחלט לא יודעים איך לבלוע את זה".

איך אפשר לרתום את כל המערכות האלה למשימה?

"המבנה הנוכחי לא משרת את המשימה. למורים אין טיפת פניות לעסוק בכל דבר שהוא מעבר להעברת החומר הנדרש, הם רק מנסים לשרוד את השיעור הבא. מודל התגמול הכספי בהוראה לא מאפשר הכנסה של חבר'ה יצירתיים שיודעים מה זו בינה מלאכותית. כך לא נכנס דם חדש למערכת, והיא עצמה עייפה, ממורמרת ומתוסכלת. מבחינתה, הטמעת בינה מלאכותית זו עוד משימה שמנחיתים עליה – ולכן ברור שזה לא יעבוד. כל השרשרת צריכה להשתנות, החל מהכשרת המורים, המשך במבנה שבוע העבודה שייתן להם זמן לזה, וכלה בפיתוח המקצועי שלהם. היום ארגוני המורים לא עוסקים כלל בפיתוח מקצועי, רק ברווחה. מורים לא הולכים להכשרות, כי זה לא שווה להם".

"אנחנו לא יכולים להגיע למצב שבו אנחנו שמים את כל יהבנו על הבינה המלאכותית. ילד צריך ללמוד שפה זרה כי זה מפתח לו את המוח. אם נעלים את זה, נהפוך את עצמנו לרופסים, לא דעתניים ולא מבינים את המציאות כמו שצריך"

הוא מודה ששינוי דרמטי כל כך לא יכול להתרחש ביום אחד. להערכתו, בשנת 2030 עוד נהיה במצב משברי מהבחינה הזו, "אבל עד 2040 המערכת תשתנה. המורה יעסוק בהקניית לימודי ליבה ומיומנויות, ובמקביל לכל תלמיד תהיה למידה מותאמת אישית באמצעות בינה מלאכותית. תהיה התאמה של שיטת הלמידה ביחס ליכולות ולרצונות של הילד. למשל, ילד אחד ילמד אנגלית דרך שמיעת שירים, אחר ילמד דרך סרטים כי הוא צריך ויזואליה, ואחרים דרך חידונים. אין שום סיבה שהמערכת לא תיקח תוכנית לימודים ותפרק אותה לכל ילד לפי הדרך שבה הוא אוהב ללמוד. תלמידים לא צריכים לשבת בכיתה ולחוות כולם את אותה שיטת למידה עם אותה אינטונציה של המורה. כבר היום זה לא הגיוני. אני לימדתי את הבן שלי לפתור תרגילים בשיטה שונה מזו שהמורה לימד, ובמבחן הורידו לו ניקוד, אף שהתוצאה הייתה נכונה".

פיצול שיטות הלימוד, כמו שאתה מציע, מוביל לשאלה האם בסיום 12 שנות לימוד כולם אמורים להגיע לקו סיום אחד, בדומה לרף שמציבות בחינות הבגרות.

"אין לזה תשובה עדיין. במשרד החינוך יש כבר תפיסת עבודה של הכנסת תהליכי פרסונליזציה לבתי הספר, הבעיה היא במימוש. אני חושש שכמו במתווה הבגרות הגמישה, השטח לא בשל. הכשרת המורים לשינוי התפיסתי ביחס לתהליך למידה כשיש בינה מלאכותית שנמצאת בקשר רציף עם התלמיד, הייתה צריכה להתחיל לפני שנתיים, והיא עוד לא ממש קיימת.

"תוכנית הבגרות הגמישה הייתה צעד בכיוון הנכון, ובמקום לדייק ולכוון אותה בהתאם לביקורת, המערכת פשוט סגרה אותה לפני שבועיים. נראה שגם המורים שכבר היו בתהליך, יחזרו לבגרות הסטנדרטית הכתובה ששמה דגש על ידע וזיכרון במקום על חשיבה ביקורתית ויצירתיות. צריך להבין שבעתיד, לא השולט בידע יהיה החזק, אלא השולט ביצירתיות. לא במקרה יהודים רבים כל כך זכו בפרס נובל, הם שלטו בחשיבה יצירתית ועמוקה".

היכונו לבינת המשיח

ההתקדמות של המערכת לכיוון היצירתיות והשימוש בבינה מלאכותית היא בעיניו צורך קיומי של ממש, אבל להתרשמותו, היא כלל לא צועדת לשם. "המדינה כמעט עיוורת לזה. איך אני יודע? כי היא לא משקיעה בזה. התקציב להטמעת בינה מלאכותית בטל בשישים. לפי החישוב שעשיתי, מושקעים בזה 40 מיליון שקלים – רק 0.05 אחוזים מתקציב החינוך, שעומד על כ־90 מיליארד. אם השקתם תוכנית לאומית, למה התקציב דל כל כך? ובכלל, זו צריכה להיות תוכנית שמקיפה את כל ענפי הממשלה. הביטחון שלנו תלוי בזה, כי כל המערכת הביטחונית נשענת על היכולות הטכנולוגיות שאנחנו מכניסים לצבא.

"נכון שהצבא מכשיר את החיילים ומתקן את מה שהם לא הספיקו ללמוד במערכת החינוך, אבל השקעה במיומנויות האלה בבתי הספר היום, תהיה עשייה ביטחונית דרמטית. שילוב הבינה המלאכותית הוא אירוע לאומי שמצריך אסטרטגיה ממשלתית. ארז אסקל, שמונה לראש המטה הלאומי לבינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה, הוא בחירה טובה לעניין. צריך לקדם רגולציה בנושא ולהשקיע משאבים, ואני מקווה שהוא יצליח. גם במשרד החינוך יש הרבה אנשי מקצוע טובים שאינם פוליטיקאים, והם יודעים שצריך לעשות את זה נכון ולהתאים את התהליך לשטח. אני מקווה שהם יצליחו לייצר את השינוי שאני לא הצלחתי".

למה עזבת את התפקיד?

"כי אני רציתי לעשות תהליכי עומק, וציפו ממני לספק תוצאות בזק שלדעתי לא ייצרו שינוי בשטח. בפברואר 2025 הוכרז במשרד החינוך 'חודש הבינה המלאכותית'. זה היה רעיון מצוין, צעד אגרסיבי להעלאת המודעות, אבל בסופו של דבר הוא לא נוצל להטמעה ממושכת. גם במשרד הבינו את זה, וכדי למנף את המהלך אני הגעתי בחודשי הקיץ. לא היו תקציב ותוכנית עבודה מעוצבת, ואנחנו התחלנו למפות צרכים ולנסות להבין על מה אנחנו שמים את יהבנו. השילוב של תקופת הקיץ ואז החגים והפערים התקציביים גרם לי להבין ששנת הלימודים הזאת כבר רצה, המורים לא יקבלו עכשיו שינויים, וצריך כבר לחשוב על השנה הבאה. אבל הדרישה הייתה ליצור תהליכים גדולים ודרמטיים כבר עכשיו, גם אם השטח לא מחובר. אני טוען שמדובר במהלך גדול מכדי לא לפעול יחד עם השטח. שינוי דרמטי דורש הירתמות של כולם, וכרגע זה לא המצב.

"לא רציתי לקבל את משכורתי מתהליכים לא טובים מספיק, והעדפתי לא להגיע לכדי חילוקי דעות קשים עם מעסיקיי. בחצי השנה האחרונה בנינו תוכנית עבודה ותקציב כמעט מאפס, יצרנו מנגנוני עבודה גדולים יחסית, ונקודת העזיבה שלי הייתה מתוך ידיעה שקיים בסיס טוב לעשייה משמעותית. יכול להיות שממשיך דרכי יעשה את זה טוב יותר. אני יודע שהתשתית וקבוצת העבודה שנשארו במשרד החינוך מעולות, ויכולות לקדם שינויים. המערכת יכולה עכשיו לבחור אם לעסוק בהשפעה עמוקה וכוללת - או במפגנים, אירועים ומהלכים נקודתיים שיוצרים תהודה אבל אין בהם שינוי עמוק. מהלכים אמיתיים דורשים אומץ, למשל לעצור את הלימודים לשבוע שלם כדי לערוך למורים הכשרות בשימוש בבינה מלאכותית. זה בלתי אפשרי באקו־סיסטם הקיים. ארגוני המורים לא יסכימו, ההורים ימחו וראשי הערים, שרודפים אחרי ציוני הבגרויות, לא יאפשרו. אני לא אומר שזה בהכרח הצעד הנדרש, אבל העיקרון הוא שנוכח שינוי גדול כל כך, צריך חזון, יצירתיות ומבנה ארגוני שיש בו אחריות וסמכות לעשות שינויים.

"משרד החינוך הוא מהמתקדמים בעולם בהנגשת כלי בינה מלאכותית לצוותי הוראה, ובכל זאת המורים הישראלים לא מספיק יודעים להשתמש בהם. הם מפחדים מאינטראקציה עם בינה מלאכותית, בעיקר בגלל חוסר מודעות ותחושה שזו עוד משימה. הם לא מבינים שזה יקל על תהליכי העבודה. מורה שידע להשתמש בבינה מלאכותית, יטמיע אותה אוטומטית בכיתה".

נושא נוסף שצריך לקדם בדחיפות, לפי לייקין, הוא האתיקה. השימוש בבינה, הוא מסביר, נוגע בנקודות רגישות - "הילדים משתמשים בה לייעוץ, הם יוצרים בעזרתה תכנים שמופצים ולפעמים הם פוגעניים או מזויפים. צריך לעבוד איתם על הטלת ספק, על תקשורת בין־אישית ועל זיהוי חריגות ואג'נדות. זו אוריינות קריטית, כי הם בונים את תפיסת עולמם על בסיס תעמולה שמיוצרת בבינה מלאכותית. תמיד הייתה תעמולה, אבל הבינה מאפשר ליצור עיוותי מציאות גדולים, ולכן גם הסכנה גדלה".

מה היה חסר לך כדי להצליח?

"בצבא ראיתי שאפשר לעשות עבודת מטה רחבה ובין־תחומית לקידום מטרה; במשרד החינוך זה חסר. כדי לייצר אימפקט, המקום של התוכנית במשרד צריך להיות הרבה יותר מרכזי - עם אחריות וסמכות אחרת, בגיבוי מלא ואינטנסיבי של הנהלת המשרד, בתקציב שונה ובשיח ישיר עם כל הגורמים. נכון להיום זו תוכנית אחת בתוך מנהל חדשנות וטכנולוגיה. במשרד נזהרים מאוד משינויים דרמטיים, פוחדים לעלות על מוקשים. כדי להזיז דברים צריך אומץ וחוכמה, וגם יכולת לרתום את כל הגופים כדי שיפרקו את המוקשים יחד".

אחד המוקשים, מלבד תעסוקת מורים, הוא מה שלייקין מכנה מוקש דתי. "זה נושא מרתק - יש עניינים רגישים של שליטה בנרטיב, של בינה שמייצרת אמירות כשרות. עסקנו הרבה בבינה מלאכותית במערכת החינוך הדתית, והרבה מבתי הספר מאמצים אותה בלי חשש. מורים אפילו אמרו לי שהם רואים בבינה המלאכותית חלק מראשית הגאולה לפי הרב קוק. אבל בחינוך החרדי יש יותר חשדנות וחיפוש אחרי 'בינה כשרה'. אני לא יוצא נגד המושג הזה. אם זה מה שייצור אצל ילדים אוריינות לשימוש בכלים מתקדמים, אני חושב שזה מספיק טוב.

"מוקש נוסף הוא מערכת היחסים בין התעשייה למשרד החינוך. הם שולטים בבינה המלאכותית, הידע אצלם, ומערכת החינוך נגררת אחריהם. למזלנו התעשיינים אחראים יחסית, אולי כי גם להם יש ילדים. אין מספיק קשב פוליטי בישראל כדי להעמיק בזה. כשלמדתי לתעודת הוראה במהלך השירות הצבאי שלי, אמרתי שאם יום אחד אכתוב ספר, אני אקרא לו 'זירת מבצעים כיתה'. אני חושב שלא מבינים שמלבד שבע החזיתות הביטחוניות יש חזית נוספת, חזית הכיתה. היא זו שתכריע את עתידנו, וחייבים לעסוק בה ברצינות".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il